שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כשהסקס הופך מקרש הצלה למסמר חלוד

    "מאז שדניאל נולד הצלחנו להפוך את הסקס לחוויה גופנית ולא יותר. אנחנו מביאים זה את זה לפורקן ביעילות מרשימה: צעד אחרי צעד, כשני מהנדסים שעוקבים אחרי הוראות ההפעלה במדריך למשתמש". סיפור אורח

    מאז שדניאל נולד הפכו יחסי המין שלנו למאוד ממוקדים וטכניים: היכרות כמעט מושלמת עם גופו של בן הזוג חיפתה על העובדה שאט-אט חדלנו להיות קשובים לצורכי האהוב. הצלחנו להפוך את הסקס לחוויה גופנית ולא יותר.

     

    עוד בנושא:

    מתי ואיך כדאי לאישה ליזום סקס?

    כולן רצו לדהור עלי. לא היתה להן סבלנות לחכות

    עוד על סקס בפייסבוק של ערוץ יחסים  

     

    אנחנו מביאים זה את זה לפורקן ביעילות מרשימה: צעד אחרי צעד, כשני מהנדסים שעוקבים אחרי הוראות ההפעלה במדריך למשתמש: מתנשקים מעט, הוא נוגע בשדיי, מנשק את פטמותיי ואת בטני, יורד מטה, ממקם את ראשו בין רגליי, ושם בעזרת לשונו ואצבעותיו עושה בדיוק את שצריך לעשות, עד שאני גומרת, פעם אחת, לפעמים פעמיים.

     

     

    ואז מגיע תורי או תורו, תלוי איך מסתכלים על הדברים, אני לוקחת את איברו בפי, עד שהוא מזדקף ומתקשה ואז נשכבת על גבי, מפשקת את רגליי, מכניסה אותו לתוכי, מנשקת, מלטפת את גבו, אוחזת בו, נועצת את ציפורניי בישבנו עד שהוא גומר.

     

    סקס דחוס בתדירות משתנה: בין ארבע פעמים בשבוע לפעמיים בחודש, לא פחות ולא יותר, ההנאה הממכרת שבדעיכה. יחסי המין הופכים בהדרגה מקרש הצלה למסמר חלוד ומרטיט, האחרון בארון הקבורה. אנחנו נעטפות בפשתן לבן אחרי הלידה. הביריות מתחלפות בתכריכים.

     

    זינקתי לדלת, אבל מיד קלטתי שזה הנייד שלי שמצלצל. הכנסתי את הסלולרי לתיק לפני שיצאתי לפגישת המחזור ולא הוצאתי אותו מאז. אני צריכה לזכור להטעין אותו לפני שאני נוסעת למכללה. בניגוד אלי בועז מטעין את הנייד שלו בכל ערב.

     

    אני עדיין מקווה שזה הוא, מתקשר להודיע שהוא בדרך הביתה, בדרך אלי. אני רוצה אותו כאן, לידי, בתוכי. אלמלא השיחה המזוהה הייתי זוכה בעוד רגע של תקווה. אני עדיין זוכרת את הימים שבהם הרמנו את השפופרת מבלי שידענו מי מתקשר. הצג הראה שזו מיכל. אולי עדיף לא לענות. המכשיר ממשיך לצלצל, מלחיץ כדרכו, כשעון מעורר. הציווי הקטגורי התחלף בציווי הטכנולוגי. הרחמים התחלפו בפלאפונים.

     

    כשהייתי ילדה, עד גיל שש או שבע, חלקנו קו משותף עם משפחת זיידנר מהמשך הרחוב, וכשהם דיברו יותר מדי זמן, אמי הייתה שולחת אותי לבקש מהם לנתק את הטלפון כי אנחנו ממתינים לשיחה חשובה (היא אף פעם לא אמרה שאנחנו צריכים את הטלפון, היה לה מאוד חשוב שאדגיש שאנחנו ממתינים לשיחה חשובה). הם מצדם עשו אותו דבר.

     

    אני זוכרת שהיה להם דוד באמריקה. בשנות השמונים לכל הילדים בארץ, חוץ ממני, היה דוד באמריקה. למילים ארצות הברית של אמריקה היה עדיין צליל קסום. כמו סונטה של מרחבים וכסף. בימים שהדוד היה אמור להתקשר, הם שלחו את יהודה, בנם הבכור, לבקש מאיתנו שלא לדבר בין השעות...

     

    "מה שלומך, אחותי?" מיכל שואלת.

    "בסדר, ואת? התאוששת מאתמול בערב?"

     

    "כן. בערך. אל תשאלי איזה בלגן הם השאירו לי. כל הבית הפוך. הבית נראה כמו אחרי סופת טורנאדו. בא לי לחנוק את דרור. אני מסוגלת להרוג אותו. הוא בטח דיבר בטלפון או עבד על המחשב בזמן שהם הפכו את הבית. בפעם הבאה שאנחנו נוסעות לפגישת מחזור אני מזמינה בייביסיטר. אני נשבעת לך שאני מזמינה את הבייביסיטר. היא לפחות דואגת שהבית יישאר מסודר..."

     

    "לפחות הוא לא ניסה לנקות את הבית."

    "אל תזכירי לי את זה."

     

    לפני כמה שבועות היא השאירה אותו לבד עם הילדים ואחרי ארוחת הערב שהילדים אכלו ברחבי הבית החליט דרור להפתיע אותה ולעשות ספונג'ה. כששבה הביתה ופתחה את הדלת קידם את פניה ניחוח של ריח מוכר. מיכל התמלאה בתחושה מוזרה כבר בחדר המדרגות. היא חשבה שהכול בראש שלה. היא לא שיערה שדרור לא מצא את הריצפז שנמצא ביחד עם כל חומרי הניקוי מתחת לכיור במטבח.

     

    הוא שטף את הרצפה עם שמפו לוריאל לשיער צבוע, השמפו שלה. וכשנגמר השמפו הוא עבר למרכך. היא סיפרה לנו על הספונג'ה של דרור בדרך מרמת גן למעלה דגן. ביום למחרת היא העבירה את הסבון הווגינאלי שלה מקום, למקום בטוח. "הדבר האחרון שאני צריכה זה שבפעם הבאה הוא ישטוף את הרצפה עם..."

      

    *

    למחרת נסעתי עם דניאל למוקד. לא הודעתי לבועז שאני נוסעת. המתנו מול דלפק הקבלה מוקפים בהורים, ילדים חולים, נשים בהיריון ואבות לעתיד. לזכותו של בועז יֵאמר שבתקופת ההיריון הוא יצא מוקדם מהעבודה והסיע אותי למוקד בכל פעם שהזעקתי אותו. לא נאלצתי להגיע לכאן לבדי כמו האישה ההרה שישבה סמוך אלינו. היא דיברה בפלאפון. העובר שבבטנה לא זז כבר כמעט יומיים והיא חששה לשלומו. או שאולי בכלל היו לה צירים. היא הייתה מאוד מבולבלת.

     

    היא התקשרה לאימא שלה, לבעלה, ושוב לאימא שלה. הוא היה עסוק בעבודה. לרגע רציתי לגשת אליה, ללחוש באוזנה שאם הוא לא יצטרף אליה יש מספיק גברים שיתפסו את מקומו. היא כבר הייתה בחודש די מתקדם. הוא בטח שכח כמה התלהב כשהציצים שלה גדלו. גם אחרים התלהבו, אני בטוחה. נזכרתי בהיריון שלי. הופתעתי מכמות הגברים שהתחילו איתי.

     

     

    בהתחלה רק הציצים גדלו, ובהתחשב בכך שגם רזיתי, לא היה צורך ביותר מאשר הרמנויטיקה מגושמת על מנת להסביר את העניין. רובם לא האמינו כשאמרתי שאני בהיריון. החודשים חלפו, הבטן צמחה לממדים עצומים, ומספרם רק הלך וגדל. הם ממש עטו עלי מכל עבר. הפורנוגרפיה ניצחה את הביולוגיה.

     

    בימינו מתחילים בכל מקום, אולי כי בקושי נשארו מקומות שעוד אפשר לעשן בהם. הבריאות מעל הכול. הגברים מגלים התחשבות. מנקודת מבטו של העובר עדיף להתחיל עם האישה שנושאת אותו ברחמה מאשר לעשן לידה. בטרימסטר האחרון דניאל נרדם כמעט בכל פעם אחרי שבועז ואני עשינו סקס. המנוחה הקדושה.

     

    בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק  

     

    הקטע המצורף לקוח מתוך הרומן עלילות פרומות (אריה ניר הוצאה לאור) , שנכתב על ידי ינון ניר, 37, סופר ומנהל השקעות. בעלים משותפים של "אריה ניר הוצאה לאור". ספריו הקודמים: "פעמיים קברו את ברטה" (הוצאת מודן) ו"התקופה הכחולה" (הוצאת כתר). 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עיצוב ואיור עטיפה: סטודיו ענת-נדר. אריה ניר הוצאה לאור
    עטיפת הספר "עלילות פרומות"
    עיצוב ואיור עטיפה: סטודיו ענת-נדר. אריה ניר הוצאה לאור
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים