לנשל בדואי ולנוח
הגדרת היליד הבדואי כפולש זר היא התנאי המאפשר את ייהוד הארץ. המעשה מתואר בציניות כאקט של הגנה עצמית
ממש כמו מתיישבים קולוניאליסטים באפריקה, ישראל מגדירה את הילידים כפולשים ואת הריסת בתיהם ופינויים כמעשה צדק.
ב-24 ביוני עברה בקריאה ראשונה בכנסת "תוכנית פראוור להסדרת התיישבות הבדואים בנגב". אם תיושם, עשרות אלפי בדואים יפונו מבתיהם. מדובר במעשה העקירה הגדול ביותר מאז מלחמת השחרור. מטרת התוכנית היא לייהד את הנגב. כדי לעשות זאת יצטרכו להתפנות חלק ניכר משבעים אלף הבדואים הגרים כיום בכפרים "לא מוכרים". מאז קום המדינה, אותם אזרחים מנועים מלהתחבר לרשת החשמל או למערכות המים והביוב. תקנות בנייה נאכפות עליהם בחומרה. רק בשנת 2011, למשל, נהרסו כאלף בתים המכונים בדרך כלל על ידי דוברי הממשלה כ"מבנים". בכפרים אין נתיבים סלולים ופקחים מטעם הרשויות עסוקים בהסרת שלטים שהתושבים נועצים לצד כבישים ראשיים כדי לסמן את הדרך ליישוביהם. הכפרים הבדואים הללו לא מופיעים במפות, כך שמבחינת הגיאוגרפיה הרשמית, עשרות אלפי אזרחים פשוט לא קיימים.
עוד בערוץ הדעות
להגן על ההשכלה הגבוהה מפני הפוליטיקאים / בתיה לאופר
נעקרנו, אבל רוח גוש קטיף עדיין איתנו / דוד חטואל
במשך שנים טענו ממשלות ישראל שהבדואים חיים בכפרים קטנים פזורים על פני שטח גדול יחסית ולכן חייבים לרכז אותם בכמה עיירות. העובדה שבה בעת הקימו אותן ממשלות חוות בודדים ויישובים יהודיים קטנים בנגב אינה סותרת את הטענה שיש לרכז את הבדואים, כנראה משום שלדעת מקבלי ההחלטות בארץ מדובר באזרחים נחותים.
ב-2009 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את אהוד פראוור שימצא דרך חוקית לשחרר את אדמות היהודים. המשימה העיקרית של פראוור הייתה להעתיק את מקום מגוריהם של שבעים אלף הבדואים שסירבו בשנות השישים והשבעים לוותר על זכויות הקניין שלהם למען חלקות קטנות ביישובים כמו רהט ותל-שבע.
ההיגיון המנחה את תוכנית פראוור מצוי גם בדו"חות שפרסמה עמותה בשם רגבים האמונה על "שמירת אדמות ונכסי הלאום" ועובדת בשיתוף עם מספר גופים ממשלתיים. במסמך שכותרתו "הכיבוש השקט" (הנכתב באנגלית) מזהירה ש"בשקט בשקט, בלי שאגת קרב או המולת מלחמה, אדמות ישראל נשדדות מהעם היהודי".
"בשדה הקרב הזה", מזהירים מחברי הדו"ח, "מערבלי בטון החליפו טנקים, מחרשות החליפו תותחים, ואזרחים תמימים למראה מחליפים חיילים במדים. דונם אחר דונם, בית אחר הבית, קונים, משתלטים, באופן לא חוקי מעבדים אדמות לא שלהם, לעתים בעורמה, לעתים באלימות, בעזרת סכומי כסף עתק ומגובים על ידי ארגונים אנטי ציוניים בארץ ובחו"ל - ישראל מאבדת את אחיזתה באדמות העם היהודי".
הבעיה, על-פי רגבים, נובעת משנים של הזנחה והתעלמות. "שעון החול של ההתיישבות בנגב הולך ואוזל, עד שנדמה, כי היום כבר ברור לכולם שמדובר במצוקה קיומית, שהשלכותיה הרוחביות יסבו למדינת ישראל כולה, ולאזור הנגב בפרט, נזקים בלתי הפיכים ואולי אף גרוע מכך". הגענו למצב הזה כי עד עתה "העניקו לאוכלוסייה הבדואית גזרים לרוב, ומקלות אַין".
אבל אל דאגה, בדו"ח "יש פתרון": "תוכנית מלאה ומקיפה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב", רגבים מסבירים מה ניתן לעשות. תוך ציטוט אמירתו המפורסמת של דוד בן גוריון כי "בנגב ייבחן העם בישראל", מציעים פתרון בן ארבעה שלבים כדי להתמודד עם האיום הקיומי: "בלימה" של בנייה בדואית, "היערכות" לקראת העברת האוכלוסייה הבלתי חוקיות ולאחר מכן "פינוי" התושבים ליישובים חוקיים. לבסוף, הממשלה חייבת להיערך ל"יום שאחרי" ולא לאפשר למצב לשוב לקדמותו. המצב המקורי מתאפיין על-פי רגבים בהשתלטות הבדואים על המרחב היהודי. על פי הנרטיב הזה, המרחב, מעצם הגדרתו, הוא יהודי, ולכן הנוכחות של אוכלוסייה לא יהודית היא סוג של זיהום. ניקוי השטח הוא מבחנו של בן גוריון.
הפיכת הילידים לפולשים או "למתנחלים" - כפי שהגדיר סגן שר הביטחון, דני דנון, את הפלסטינים לאחרונה - היא המפתח להבין לא רק את תוכנית פראוור אלא גם את הלוגיקה המנחה של המדינה. בהקשר שבו פלסטינים מנוכרים ונמחקים מההיסטוריה ומהגיאוגרפיה, הגדרת היליד הבדואי כפולש זר היא התנאי המאפשר את ייהוד הארץ. האתוס שבשמו כל זה מתחולל מעוגן עתה במחויבות האתנוקרטית של ישראל לנשל את הלא-יהודים, מעשה שמתואר בציניות כאקט של הגנה עצמית, ואף של צדק.
ד"ר ניב גורדון הוא תושב באר-שבע וחבר במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ניקולא פרוג'יני הוא חבר במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
