העירייה חששה מאיומים ולא סללה כביש. תפצה?
עיריית אום אל-פחם לא סללה כביש גישה לבתיהם של ארבעה אחים, בשל החשש מאיומי שכנים. השופטת: במקום למגר את האלימות, העירייה נכנעה
ארבעה אחים הקימו בתים על חלקה שבבעלותם באום אל-פחם. למרות שהבנייה נעשתה כדין, ולמרות שהאחים נענו לבקשת העירייה ומימנו מכיסם את תהליך קבלת היתר הבנייה לסלילת הכביש, העירייה נמנעת מלהסדיר את דרך הגישה לבתיהם. הסיבה? חשש להפרות סדר.
לטענת האחים, העירייה מודאגת מאפשרות להפרות סדר והתנהגות אלימה מצד שכנים המתנגדים לבניית התשתית, ושעמם הם נמצאים בסכסוך. בעתירה שהגישו נגד העירייה לביהמ"ש המחוזי בחיפה, ביקשו כי העירייה תחויב לבצע את העבודות באופן מיידי.
לטענתם בלתי אפשרי להגיע לביתם במצב הקיים, והם וילדיהם נאלצים לעבור בדרך פתלתלה, באזור הררי ומלא מכשולים ונבצר מהם מלהגיע לביתם עם מכונית. עוד טענו כי היעדר הגישה אינו מאפשר פינוי אשפה מבתיהם ומעבר הסעת בית-ספר לילדיהם. החלטת העירייה שלא להכשיר דרך גישה לבתיהם, בשל התנגדות השכנים, אינה סבירה ואינה תואמת את חובותיה כלפיהם כרשות ציבורית.
העירייה טענה מנגד כי כדי שלא ללבות את הסכסוך בין העותרים לשכניהם, ראש העיר החליט להכשיר את כל הדרכים בשכונה בעת ובעונה אחת. אולם גם לאחר שפעולה זו אושרה ונמצא לה תקציב, הדרך לא נסללה.
על כך השיבה העירייה כי החליטה להיענות לבקשת השכנים, ולסלול דרך חלופית שתעבור בחלקתם. לדבריה, השכנים כבר הכינו תכנון לדרך החדשה והיא תוכשר למעבר גישה בתוך כחודש. העותרים סירבו לכך.
החלטות שמשקפות מנהל ציבורי לקוי
השופטת יעל וילנר קיבלה את העתירה, וקבעה כי התנהלות העירייה בלתי סבירה. העותרים הסתמכו על תוכנית המתאר שמכוחה הייתה העירייה אמורה לסלול את דרך הגישה.
עיריית אום אל-פחם, נמצאת בקשיים תקציביים, אף ביקשה מהעותרים לממן את הוצאותיה בהקשר זה. הם שילמו מכיסם עשרות אלפי שקלים, ולמרות זאת העירייה לא מילאה את התחייבויותיה כלפיהם - קבעה השופטת.
היא הוסיפה כי כל זאת קרה בזמן שהשכנים לא הביעו את התנגדותם בדרך מקובלת וחוקית, אלא באיומי אלימות. ברור כי חשש מהתפרצות אלימה אינו סיבה מוצדקת לאי-מילוי חובתה החוקית של העירייה. "על העירייה מוטלת החובה לפעול בנחישות ובנחרצות ולהילחם בתופעות של אלימות... תחת זאת, בענייננו, מבכרת העירייה לכלכל צעדיה והחלטותיה תוך כניעה לתופעות אלה, ותוך פגיעה בעותרים שומרי החוק", כתבה בפסה"ד.
גם החלטתה הפתאומית של העירייה להעדיף את הדרך החלופית שהציעו המתנגדים זכתה לביקורת, והשופטת ציינה כי זו אינה מתיישבת עם מנהל ציבורי תקין ואף לא עם החוק. ראשית, הדרך החלופית לא מאושרת ונוגדת את תוכנית המתאר במקום, וכדי להכשירה נדרש שינוי לתוכנית וקבלת היתר בנייה.
פעולה זו לא תבוצע בתוך חודש כטענת העירייה, אלא תוביל לדחייה של שנים בביצוע העבודות, קבעה השופטת, והוסיפה כי קבלת ההצעה של השכנים תגרום לעותרים עוד סבל ותותיר אותם חסרי אונים.
לפיכך הורתה לעירייה להתחיל מיידית בעבודות סלילת הכביש, באופן שיאפשר לאחים דרך מעבר וגישה סבירים להולכי רגל וכלי רכב. זאת, לא יאוחר מה-1 בספטמבר השנה. העירייה חויבה גם בתשלום הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.
ביהמ"ש סייע לעירייה מול השכנים?
לדברי עו"ד משה ימין, העוסק במשפט מנהלי, אין להשלים עם מצב בו מי שפועל בניגוד לדין יקבע לרשות עובדות. "בית המשפט סייע לעירייה לקיים את התחייבויותיה, שכן מול איומי השכנים ניצב איום ביזיון בית משפט אם לא תקיים את פסק הדין במועד הקצוב. לטעמי, בית המשפט התחשב בעירייה הן בפסיקת הוצאות בסכום קטן יחסית, והן בכך שהוציא עבורה את הערמונים מהאש".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
