שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אויב רציונלי שמבין תקשורת. איראן החדשה
    בנימין נתניהו, יאיר לפיד, ברק אובמה, ולדימיר פוטין - וחסן רוחאני. יותר ויותר פוליטיקאים פונים לתקשורת הזרה כדי לחזק את דימוים, לנפץ כמה מיתוסים רווחים ולדבר מעל הראש של הממשל המקומי. האם הצליחו?
    לסינים ישנה קללה שבה הם נוהגים "לאחל" לאויביהם "שיהיו לך חיים מעניינים". אין ספק שהחודשים האחרונים היו מעניינים בזירה הגלובלית, עד שרבים חשבו שתתאושש נבואתו של סמואל הנטינגטון של מלחמת ציביליזציות, או לפחות מלחמת מעצמות.

     

    רוחאני ל"וושינגטון פוסט": הסכם על הגרעין תוך 3 חודשים

    נשיא איראן ל-CNN: מגנה פשעי הנאצים נגד היהודים

     

    לאור העובדה שאנו נמצאים ממש על הפתיל של חומר הנפץ הגלובלי הזה, קשה להתנתק מהפן האישי ולהסתכל על האירועים הללו בצורה אקדמית, והיסטורית, כמו גם ברמה התקשורתית. קשה שבעתיים כיוון שאיראן ב-30 השנים האחרונות הצטיירה כאויב המפחיד והטוטלי ביותר של ישראל. אמנם היא רחוקה יותר וכזאת שלא היה לישראל עימות צבאי ישיר איתה, אבל הרפובליקה האיסלאמית ממוצבת כאיום גדול ואפוקליפטי יותר ממצרים, ירדן, סוריה ולבנון.

     

    נשיא איראן בהופעה ראשונה בעצרת הכללית של האו"ם    (צילום: רויטרס)

    נשיא איראן בהופעה ראשונה בעצרת הכללית של האו"ם    (צילום: רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בישראל של לפני 20 ו-30 שנה, כחלק מפולקלור הדלקת המדורה בל"ג בעומר, נהגו ילדים לבנות בובה של האייתוללה האיראני רוחאללה חומייני ולהעלות אותה באש. היום זה נשמע אולי נורא ומופרך, אבל זו הייתה התקופה. וכך, עוד בגיל צעיר נצרב בתודעה הדימוי של איראן כמשהו שהוא בלתי צפוי, מאיים, מפחיד ולא רציונלי. השאלה היא אם ברמה התקשורתית מתנהגת איראן כפי שלמדנו להכיר.

     

    מלחמה של דימויים

    ניהול העימות מול איראן, אף שלא נורתה בו עדיין ירייה אחת, הוא מלחמה של דימויים, ובעת החדשה, המקום המרכזי שבו נלחמים בדימויים הוא בזירה התקשורתית.

    אחת התופעות המעניינות בעימות הגיאופוליטי האחרון היא תקומתה של התקשורת הגלובלית והכוח המחודש של מדיה זו במיצוב ובקידום סדר היום תקשורתי. מעבר לכך, ישנם סימנים ברורים לשימוש מאוד מושכל של מדינות ומנהיגים לא מערביים בתקשורת המערבית, וזאת בכדי לדבר ישירות מול הציבוריות המערבית, להתעמת עם מערכות הדימויים והלך הרוח הקיים, וכמובן גם להרוויח מכך אתנן פוליטי.

     

    אחת הדוגמאות הבולטות והמשמעויות שבהן היא מאמר הדעה אשר פרסם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בעיתון "ניו יורק טיימס". פוטין פנה באופן מוצהר וגלוי לעם האמריקני כשהוא עורך סקירה היסטורית של היחסים בין שני העמים. במאמרו הכשיר פוטין בעצם את דעת הקהל האמריקנית להסכם עם סוריה, שבמסגרתו תתפרק מנשקה הכימי, תוך בניית אמון בדרך שעוקפת את הממשל האמריקני בראשותו של ברק אובמה.

      

    "המלך ביבי" בשער המגזין "טיים"                                                                                                                 ()
    "המלך ביבי" בשער המגזין "טיים"

     

    גם הילד הסורר של המזרח התיכון, אותו ילד שהורגלנו לחשוב שאינו פועל בצורה רציונלית, מבצע פעילויות תקשורתיות נקודתיות ומכוונות שמטרתן ריכוך היעד, כלומר ריכוך דעת הקהל האמריקנית והמערבית תוך ניסיון לשבור כמה מיתוסים ודימויים רווחים. כך, בראיון ראשון מסוגו, ולפני שיחות גלויות עם נציגי ממשל אמריקנים, העניק בשבוע שעבר נשיא איראן חסן רוחאני ראיון לרשת NBC. הראיון היה פייסני ביותר והיה ברור שמטרתו המרכזית למוסס את חומות אי-האמון.

     

    ריקוד תקשורתי מערבי

    "אנו חייבים לעבוד ביחד בכדי לסיים את היריבות הלא בריאה וההתערבויות אשר מתדלקות את האלימות ומפרידות בינינו", הגדיל וכתב רוחאני לפני שבוע במאמר דעה בעיתון היוקרתי "וושינגטון פוסט", מאמר שאם זהות הכותב לא הייתה רשומה בו עוד היו חושבים שהוא נכתב על ידי אובמה עצמו. ואם בזה לא די, עם בואו לעצרת הכללית השנתית של האו"ם בניו יורק התראיין רוחאני לכלי תקשורת מובילים בארה"ב, בהם "וושינגטון פוסט" ו-CNN, שם הוא אמר בין היתר שהוא מכיר בשואה ושמדובר בפשע גדול מצד הנאצים שיש לגנותו

     

    בחלל שאותו משאירים פוליטיקאים שלא מדברים, הרשתות הזרות נכנסות. מדינות שבעבר לא רקדו את הריקוד התקשורתי המערבי, הבינו שהן לא יכולות להשאיר את נרטיב העימות שיסופר על ידי מספרי סיפורים אמריקניים, בטח אם קוראים להם אובמה.

     

    התחייה של הרשתות הזרות מקבלת ביטוי גם בביצה המקומית שלנו. אחד הראשונים שזיהו את כוחן הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מאס בתקשורת המקומית הלא מפרגנת והלך לרעות בשדות תקשורתיים זרים. כך העניק נתניהו ראיון לעיתון הגרמני  "בילד" וגם קיבל היזונים תקשורתיים חיוביים בתקשורת המקומית לאחר שנבחר להיות המרכז של כתבה מאוד מפרגנת במאי אשתקד ("המלך ביבי") במגזין האמריקני היוקרתי "טיים", כאשר המטרה הברורה מבחינת ראש הממשלה הייתה שיפור ביצועיו לקראת הבחירות.

     

    רואה עצמו מתמודד לראשות הממשלה. לפיד בראיון לרשת CNN (צילום: CNN) (צילום: CNN)
    רואה עצמו מתמודד לראשות הממשלה. לפיד בראיון לרשת CNN(צילום: CNN)

     

    הדוגמה העדכנית ביותר לנסיון שימוש בתקשורת זרה ככלי מיצובי הגיע לפני שבוע וחצי בראיון שהעניק שר האוצר הטרי יאיר לפיד לרשת החדשות האמריקנית CNN. לפיד לא מרבה להתראיין לתקשורת זרה (הפעם הקודמת הייתה בחודש מאי ל"ניו יורק טיימס") והוא בחר את המהלך שלו בקפידה. הדרך לראשות הממשלה רצופה בראיונות מוצלחים, וכמי שרואה עצמו מתמודד בבחירות הבאות למשרה הרמה בחר לפיד ברשת חדשות מובילה בארה"ב. לפיד דיבר עם הכתבת המנוסה כריסטיאן אמנפור על נושא הגרעין האיראני, על דעתו בקשר להתרככות של נשיא איראן ואפילו גיחך כשנשאל על הפיאסקו של מינוי נגיד לבנק ישראל.

     

    בתור ראיון נדיר לתקשורת הזרה עבר לפיד עבר המשוכה. הוא היה על פודיום יוקרתי ונוצץ מול עיתונאית בעלת ניסיון רב וניתן לומר שהמהלך התקשורתי שלו היה מוצלח עוד לפני שבכלל ענה על השאלה הראשונה.

     

    פוליטיקה חדשה

    תקופת הרנסנס של התקשורת הזרה שאותה אנו חווים בחודשים האחרונים היא ריאקציה לכוחות הפוליטיים ולפוליטיקה החדשה (זאת של אובמה, לא זאת של לפיד). קהל היעד בעידן התקשורתי המודרני התרחב, ואינו תחום אך ורק לגבולות מדיניים. היום בכדי לבצע מהלכים פוליטיים אמיתיים ישנו צורך להשפיע על מעצבי דעת קהל ומשפיענים מעבר לים. כך עשה נתניהו כשניסה לייצר תמיכה גלובלית למהלכים נגד איראן, כך עשה אובמה כאשר נאם בבנייני האומה מול אזרחים ישראלים, וכך מעביר רוחאני מסרים של הרגעה לעם האמריקני.

     

    אם נבחן את נושא הגרעין האיראני על בסיס ההתנהלות התקשורתית של איראן, אזי יש בפנינו אויב רציונלי שפועל בצורה מחושבת ומתוכננת. ההבנה של איראן את התקשורת הגלובלית ואת קהל היעד שאליו היא צריכה לכוון, כמו גם היכולת שלה להתחבר בצורה נכונה ומדודה לערוצים הנכונים על מנת להעביר את המסרים שלה, מעידות על התנהלות תקשורתית מחודשת ורעננה.

     

    חשיבה זו יכולה להיות דרך מתוחכמת להרוויח זמן בדרך לפצצת גרעין או שהיא חלק מחשיבה רחבה יותר המעידה על שינוי אמיתי בתפיסה של המשטר החדש בטהרן. זו השאלה הגדולה באמת.

     

    הכותב הוא סמנכ"ל במשרד ליעוץ תקשורתי, גולדפינגר תקשורת המייצג את CNN בישראל 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים