הדילמה של דרעי

מלחמות הירושה פרצו עוד בטרם הגיע הרב עובדיה למנוחות, אבל מה שהתברבר לו אמש בערוצי הטלוויזיה השונים הוא רק קצה הקרחון. מותו של המנהיג הפוליטי-רוחני-דתי הזה הוציא מאריה דרעי, עוד לפני ההספד, את האמירה, "אוי לי כי הגעתי ליום הזה", וראוי היה להקשיב לה בתשומת לב ולקבל אותה כפשוטה.

מות הרב עובדיה יוסף - כתבות נוספות ב-ynet:

• דרעי פרץ בבכי: אבא נפטר, מי ינהיג אותנו?
• ממרן עד "מרן": הפוסק האמיץ של הדור
  

זה אולי היום הקשה בחייו של האיש, ואין לו פתרונות של קסם או יורשים מיידיים למלא את החלל העצום שהמוות הזה מותיר. מנגד, גם אין לו כל כוונה לוותר על כוחה הפוליטי של ש"ס, שהאפקטיביות שלה כרגע שואפת לאפס אבל הפוטנציאל האלקטורלי שלה שריר וקיים בלי שום קשר לתוצאות. מה יעשה? איך יתנהל בציבור בימים שאחרי האבל? יש לו שלוש אפשרויות, ולנוחות הספקנים החילונים ניתן בהן סימנים.

1. מי לה' אלי: ההספד של דרעי למורו ורבו ואביו הרוחני כלל מרכיב פוליטי ברור - קריאה לכולם להתאחד תחת סמכותם של רבני מועצת החכמים. עצה לא רעה, אבל ספק אם מישהו מחוץ למחנה הקשיח מכיר אותם. אין ביניהם ולו אחד שיש לו היומרה או הכוח לאחד תחת שולי גלימתו את כו-לם, כולל 15% מבין החיילים שהצביעו ש"ס בבחירות האחרונות. גרסה עדכנית של מרן לא קיימת. יורש שמשלב גאונות הלכתית, כריזמה ותבונה פוליטית אי אפשר למצוא אפילו בדמותו של הרב עמאר. כך שהקריאה להתאחד ולהקשיב למועצת החכמים מיועדת רק לחרדים-ספרדים ואינה מכסה את האלקטורט מקרב המסורתיים וגם לא את המצביעים העדתיים. אם ייוותר עם העצה הזאת לבדה, אפילו יקשיבו לו כל אוהדיו ויקבלו אותה, בבחירות הבאות ש"ס לא שוברת את מחסום 6-7 המנדטים.

2. עת לעשות, הפרו תורתך: היו זמנים שבהם ש"ס היוותה לשון מאזניים בין שמאל לבין ימין, עם נטייה ברורה למדיניות שלא הייתה מביישת את מפלגת העבודה. הלא דרעי עצמו נסע בשבת - עם נהג לא יהודי - לישיבת ממשלה כדי להצביע נגד תוכניתו של יצחק שמיר לתקוף את עיראק ב-91' בתגובה לטילים שנחתו על רמת גן.

דרעי רמז וגם אמר למצלמות לא פעם כי ש"ס בהנהגתו של אלי ישי הלכה ימינה מדי. כשיזהה קונסטלציה פוליטית שבה יש לו סיכוי לחבור לשמאל ומה שנשאר מן המרכז כדי להפיל את ממשלת ביבי-בנט-לפיד, האם יצליח לשכנע את בוחריו ללכת איתו? האם יצליח לשכנע את הרבנים? זו אחת הסוגיות הכי מסקרנות כעת, הרבה מעבר לכוחה הפוליטי של ש"ס. זו שאלה שנוגעת בלב-לבה של החברה הישראלית שדהרה יחד עם ש"ס ואחרים ימינה: האם יש דרך חזרה, האם ירצה בה ויוכל להנהיגה? ומי ילך אחריו?

3. מלוא כל הארץ כבודו: דרעי מעולם לא הסתיר את המטרה האולטימטיבית שבגינה הקדיש את חייו לפוליטיקה ולא לרבנות. הוא רוצה שתקום כאן, בעזרת השם, מדינת הלכה. זה לא יקרה ככל הנראה בימי חייו, אבל לאיש יש ראייה סטריאוסקופית למרחקם ארוכים, והוא יודע שאם הוא רוצה לקדם את החלק הקרוי "מדינה" בתוכנית שלו, עליו לגייס קהלים הולכים וגדלים של תומכים שבכלל לא מתכוונים לחיות במדינת הלכה,

 והולכים לש"ס בגלל הסיסמאות החברתיות והאפיל העדתי. לפחות ארבעה מנדטים היא חייבת לליכודניקים ספרדים שמאסו במפלגתם ומצאו בש"ס סוג של בית, והם בכלל לא דתיים.

כדי לשכנע עוד אנשים להשיב עטרה ליושנה, יהיה עליו לבצע מהפך עצום בתפיסה הרווחת של ש"ס. הוא ייאלץ להציג מפלגה שונה, כזו שמעודדת עבודה ושירות לאומי, כזו שאפילו מעודדת נוכחות מעשית של נשים בחיי הציבור, אולי אפילו מעבר לנוכחות של עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה שמשמשת מודל חיקוי רב עוצמה לנשים בש"ס. האם יש לדרעי הכוח והתעוזה לבצע מהפך כזה? ימים יגידו. דבר אחד בטוח: אפשר להספיד את עובדיה יוסף, אבל מוקדם מדי - תמיד מוקדם מדי - להספיד את ש"ס.