ופרויד היה אומר: על הזוגיות של ליאור דיין

"תלבש סוודר".

"אתה לא נוסע, נקודה".

"ארזתי לך מזוודה והכנתי לך פיתה במקרר".

תתפלאו, אך לא מדובר פה בציטוטים שאמרה אמא לבנה הקטן. מדובר במשפטים אמיתיים שנאמרו בין אישה לבעלה, כשהבעל במקרה הזה, הוא נכד לרמטכ"ל הרביעי ושר הביטחון במהלך שלוש מלחמות ישראל. נשמע הזוי אבל זהו, שזה לא.

ליאור ורוני דיין הצטרפו לדוקו-ריאליטי של HOT "מחוברים+" ולאורך השנה האחרונה, חייהם ומחשבותיהם מתועדים כולם במצלמת היד הקטנה שניתנה לליאור על ידי ההפקה.

ליאור בן ה- 30 הוא סופר ועיתונאי, נצר לאחת המשפחות המפורסמות במדינה. אביו, אסי דיין, בנו של משה דיין, נחשב לאחד מאנשי הקולנוע החשובים ביותר ולאחד מהשחקנים הבולטים בקולנוע ובטלוויזיה של ישראל. באותה נשימה הוא ידוע גם בהתמכרותו לתרופות וסמים קשים.

כשליאור היה בן שנתיים, מסרה אותו אימו השחקנית דאז, קרוליין לנגפורד, למשפחה מאמצת בקיבוץ דביר ועזבה לאמריקה. שבט דיין, העמוס באישים מפורסמים ורווי במלחמות פנימיות, הוסיף לעצמו גם את ליאור אשר עתיד לנהל את חייו דרך התמכרויות ואשפוזים פסיכיאטריים.

זוגיות כריפוי פנימי

לפני שנתיים פגש ליאור ברוני זילבר, אשר הייתה אז בת 25. הם נישאו כדת וכדין במרץ 2012. ליאור מתפרנס בימינו מכתיבת טורים בעוד שרוני משמשת כמזכירה רפואית בבית החולים איכילוב. התוכנית "מחוברים+" מאפשרת לנו להציץ לחיי היום-יום של בני-הזוג ולתהות כיצד נצר לשבט של אישים חזקים במדינה הופך תלוי כל כך בזוגתו ולא מעז לעשות דבר ללא האישור הרשמי שלה.

ממשיכי הזרם הפסיכואנליטי טענו שאחד התפקידים של האהבה הוא לרפא את האדם מפגיעות העבר. ההתאהבות ב"אחר" נובעת מהכמיהות הלא מסופקות בתוכנו אשר מועתקות לאדם האהוב. האיחוד עם האהוב מתקן פגמים, אבדות והשפלות שהאדם ספג בחייו, ובכך לאהבה יש כוח ריפוי פנימי. דרך האהבה, האוהב גם משיג תחושת "עצמי" מורחבת, חדשה ושונה.

אם כן, תפקידה של האהבה לפי הזרם הפרוידיאני הוא ריפוי פנימי שהביטוי שלו הוא אינדיבידואלי: אצל האחד זה יכול להיות שיקום האגו שנפגע מאחת האקסיות, אצל האחר זה יכול להיות חילוץ האני שלו שהודחק במשך שנים, ואצל ליאור זה טיפול אימהי. כל אחד והחסך שלו, כל אחד והריפוי שלו אבל כולנו זקוקים לריפוי ואין ריפוי אחד "מכובד" מהאחר. יש מקרים שהם בולטים יותר לעין, ברורים יותר, נוגעים יותר אך הם אינם נופלים מהמקרים הסמויים יותר או הפחות מפוענחים.

היא מטפלת בו והוא נותן לה חופש להיות מי שהיא באמת. רוני וליאור דיין

נראה כי התמזל מזלם של רוני וליאור מפני שהם מסוגלים לענות האחד על צרכי השני - הוא זקוק למסגרת הנוקשה שלה, לסדר שהיא מקפידה עליו, ליציבות, לוודאות, לאחריות, לטיפול בו ברמת הסוודר והפיתה, ולחום שבו היא עוטפת אותו כשהוא שוכח את הדבר היחידי שהוא היה צריך לזכור להביא. היא, מצידה, יכולה להיות לגמרי היא. אין לה כבר צורך להסתיר את החרדות שלה, אין לה חשש להפגין בבית את הדומיננטיות שהיא זקוקה לה והיא יכולה לומר לו הכל ולהתנהג ללא מסננת.

וזה לא דבר מובן מאליו בין בני-זוג. רובנו מונעים על ידי החשש לחשוף חסרונות או נקודות תורפה, אשר עלולים לשמש כנשק בידי בן/בת-הזוג. אך כדי להרגיש חופשי באמת, עליך לבטוח מספיק בעצמך או בבן הזוג שלך, ורובינו חסרים גם את זה וגם את זה. לרוני ולליאור יש ביטחון האחד בשני. זהו סוד כוחה של האהבה הרומנטית. ליאור מתהלך עם הפצע שבו כשהוא חשוף וגלוי ומאפשר לרוני לכוון את אהבתה אליו ועל ידי כך לפצות אותו על החסך שחווה בילדותו. מכאן שהזוגיות של רוני וליאור מהווה דוגמה לתפיסה הפסיכואנליטית הרואה באהבה ל"אחר" אהבה ל"עצמי" ולמה שאני יכול להיות בזכותו.

עם זאת, הזוגיות של רוני וליאור טומנת בחובה גם לא מעט סכנות: אם כיום רוני נהנית מהתלות המוחלטת של ליאור בה ובטיפול שלה, מה יקרה כשיהיו לה ילדים והעומס עליה יהיה גדול מידי? האם גם אז יהיה בה הפנאי והכוח לטפל ב'ילד הרביעי'? וכיצד ליאור יגיב כשהיא תהיה פחות זמינה אליו? האם הביטחון שלו בה לא יתערער?

מבחן הילד הראשון

החיים שלנו דינאמיים והצרכים של גילאי ה-20 שונים מהצרכים של גילאי ה-30, כשגם אלה שונים מצרכי גילאי ה-40+. מבחינת תיאורטית, חוזרת על עצמה התפיסה כי צרכי האדם משתנים או צצים ובכל פעם נדרש איזון מחדש. היום, כשליאור שוכח את המטלה היחידה שהיה עליו לזכור (להביא את המתנה שהיא קנתה להוריו), התגובה היא "אוי, באבי, באבי, באבי". אני מניחה שזו לא תהיה התגובה כשליאור ישכח להביא את הילד מהגן. וזה לא תסריט הזוי.

היום, החרטה של ליאור והאכזבה שלו מעצמו מרככים אותה ואת התגובה שלה, אך אני חוששת שהם לא יעמדו לו מול הילד הממתין לו בגן. הם לא ימנעו את הצטברות האכזבות שלה ממנו ואת השחיקה שלה המתלווה להן. והוא, מצידו, ירגיש עזוב. הוא, שהיה מרכז עולמה, יצטרך להתחלק במקום הזה עם עוד ילד...שניים...שלושה.

גברים רבים מרגישים הזנחה בצד השמחה כשהילד הראשון מגיע לעולם. מחקרים מראים כי הולדת הילד הראשון הוא גם זמן של משבר בזוגיות משום ששום דבר שהיה עד כה לא נשאר כפי שהוא. השינוי הזה מאיים יותר על אנשים חרדתיים, ותחושת ההזנחה מצד האישה מערערת את הביטחון שהם כל כך זקוקים לו. הזוג דיין עשוי לעמוד בפני משבר שכזה והם בהחלט יידרשו לאיזון מחודש.

החדשות הטובות הן, שגם במקרים מורכבים שכאלו ניתן להשיג איזון מחודש. אין אומנם נוסחה אחת לפתרון אשר הייתי יכולה לשטוח כאן בפניכם, מפני שהדרך היא פתלתלה ומורכבת, אך האופטימיות גדולה. החדשות הטובות יותר הן שבדרך כלל, ניתן להשיג איזון שכזה באופן טבעי או במאמץ מועט.

כוחה של אהבה

היום ליאור ורוני דיין משמשים דוגמה נפלאה לכוחה של האהבה. רוני מבינה את החרדות של ליאור ומסוגלת לשמוע אותו שואל שוב ושוב "את אוהבת אותי?", ולענות לו בפעם האלף באותו טון של הפעם הראשונה.

הוא, מבחינתה, זורם עם החרדות שלה (חרדה ממחלות, חרדה מטיסות, חרדה מחיידקים) ומאפשר לה לטפל בו כמו בילד. וזהו כוחה של האהבה - לתמוך בחולשה של השני ולעשות זאת לאורך זמן. כמה זמן שצריך.

אם אין אהבה – אין אורך נשימה להכיל את החולשות הללו לאורך זמן. ראו מה קרה לנדב אבוקסיס אשר מתמודד עם אותה הבעיה רק בלי אהבה.

מירה, חוזרת שוב ושוב על הצורך שלה בביטחון, אבל נדב, שאין בו אהבה רומנטית אליה, שומע קומפרסור מטרטר. רוני לא שומעת טרטור טורדני מפני שהיא מלאת אהבה לליאור. וזו כוחה של אהבה.

הכותבת היא ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי, מייסדת “בלב-שלם”, זיהוי הפוטנציאל בזוגיות, חוקרת בעיות בחיי נישואים