נובל לאריה ורשל: "יום גדול לארה"ב וישראל"
במסיבת עיתונאים מחויכת באוניברסיטת דרום קליפורניה, זכה הפרופסור הישראלי-אמריקני בכבוד רב ובמקום חניה חינם לכל ימי חייו. "בהתחלה בדקתי אם לאישה שהתקשרה יש מבטא וזה לא תרגיל ואז מאוד שמחתי", סיפר
"זהו יום גדול לאוניברסיטה, יום גדול לאומה האמריקנית ויום גדול למדינת ישראל", כך פתח הערב (יום ד') נשיא אוניברסיטת דרום קליפורניה מקס ניקיאס את מסיבת העיתונאים החגיגית לכבודו של פרופסור אריה ורשל, זוכה פרס נובל בכימיה לשנת 2013.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
מבחן הגיאוגרפיה של בן גוריון לגדעון סער
מדעי הרוח: כמה שווים יצירתיות וביקורתיות?
ורשל, שהרוויח בעקבות הזכיה גם מקום חניה חינם לכל החיים במוסד האקדמי, הודה בדבריו לארצות הברית שאיפשרה לו לעשות את המחקר שהוביל לזכיה, כהגדרתו, וניסה להתמודד עם שאלות רבות שעסקו בתוכן המחקר. "תמיד הייתי מונע מסקרנות. הרעיון היה לעשות את השאלות פשוטות מספיק כדי שיפעלו במסגרת המודל. המחשבים המתקדמים של היום הם לא הדרך לשאול שאלות".
ורשל, ישראלי-אמריקני ובוגר מכון ויצמן, פועל כיום באוניברסיטת דרום קליפורניה. הוא זכה בפרס היוקרתי יחד עם מיכאל לוויט, בריטי-ישראלי המכהן כפרופסור לביולוגיה מבנית באוניברסיטת סטנפורד, על מחקרם בפיתוח מודלים ממוחשבים להבנת מערכות כימיות מורכבות. מלבדם, זכה בפרס מרטין קרפלוס, אמריקני-אוסטרי מהאוניברסיטאות שטרסבורג והרווארד.
הוריו של ורשל, צבי ורחל, היו ממייסדי הקיבוץ שבעמק בית שאן וחיו בו עד יומם האחרון. לאחר מותם התעטו ביקוריו ורשל
במקום. "הוא היה פה לפני שנתיים, ישבנו על הדשא ושתינו קפה", סיפרה עירית, אחת החברות. "הוא היה ונשאר קיבוצניק. בחור חרוץ, עניו ולא היו לו מרפקים. הוא עזב את הארץ משום שלא נתנו לו להתקדם במחקר ובעבודתו כאן".
לדברי ערמון, ורשל היה נער שקט, שקדן וצנוע. בהזדמנות אחת, סיפר, ניסה הזוכה הטרי בנובל להרשים בנות בעזרת נוסחאות ומספרים. "פחות עניינו אותו ענייני גיל הנעורים כמו ספורט ובילויים, אנחנו בשעות הפנאי שיחקנו בעיקר כדורגל, זה היה התחום שבו היו ידועים נערי שדה נחום, אבל אותו זה פחות עניין", הסביר.
בהכנת הידיעה השתתף אחיה ראב"ד
לפנייה לכתב/ת 
