שתף קטע נבחר

נובל לאריה ורשל: "יום גדול לארה"ב וישראל"

במסיבת עיתונאים מחויכת באוניברסיטת דרום קליפורניה, זכה הפרופסור הישראלי-אמריקני בכבוד רב ובמקום חניה חינם לכל ימי חייו. "בהתחלה בדקתי אם לאישה שהתקשרה יש מבטא וזה לא תרגיל ואז מאוד שמחתי", סיפר

"זהו יום גדול לאוניברסיטה, יום גדול לאומה האמריקנית ויום גדול למדינת ישראל", כך פתח הערב (יום ד') נשיא אוניברסיטת דרום קליפורניה מקס ניקיאס את מסיבת העיתונאים החגיגית לכבודו של פרופסור אריה ורשל, זוכה פרס נובל בכימיה לשנת 2013.

 

עוד בערוץ החדשות של ynet:

מבחן הגיאוגרפיה של בן גוריון לגדעון סער

מדעי הרוח: כמה שווים יצירתיות וביקורתיות?

 

ורשל, שהרוויח בעקבות הזכיה גם מקום חניה חינם לכל החיים במוסד האקדמי, הודה בדבריו לארצות הברית שאיפשרה לו לעשות את המחקר שהוביל לזכיה, כהגדרתו, וניסה להתמודד עם שאלות רבות שעסקו בתוכן המחקר. "תמיד הייתי מונע מסקרנות. הרעיון היה לעשות את השאלות פשוטות מספיק כדי שיפעלו במסגרת המודל. המחשבים המתקדמים של היום הם לא הדרך לשאול שאלות".

 

הוא סיפר כי הטלפון שצלצל באמצע הלילה היה "בצד שלו" ואמר כי "בהתחלה בדקתי אם לאישה שהתקשרה יש מבטא וזה לא תרגיל ואז מאוד שמחתי". כשנשאל מה יעשה עם הבונוס הכספי הגדול - כ-8 מיליון קרונות (1.2 מיליון דולר) שמביא עמו הפרס, השיב בצחוק כי אין מדובר בסכום כה גדול וכי הוא צריך לבדוק אם הכסף פטור ממס.
 
"מה גרם לך לא לוותר לאורך כל כך הרבה שנים?
 
לא היה לי שום דבר אחר לעשות. זו עבודה מאוד מהנה וזו לא הייתה אופציה לעזוב

 

מה תעשה בעתיד?

 

אמשיך לפתור בעיות שונות לגבי תפקוד ופעילות המערכות".

 

ורשל, ישראלי-אמריקני ובוגר מכון ויצמן, פועל כיום באוניברסיטת דרום קליפורניה. הוא זכה בפרס היוקרתי יחד עם מיכאל לוויט, בריטי-ישראלי המכהן כפרופסור לביולוגיה מבנית באוניברסיטת סטנפורד, על מחקרם בפיתוח מודלים ממוחשבים להבנת מערכות כימיות מורכבות. מלבדם, זכה בפרס מרטין קרפלוס, אמריקני-אוסטרי מהאוניברסיטאות שטרסבורג והרווארד.

 
הזוכה בן ה-72 נולד בקיבוץ שדה נחום ולמד בטכניון ובמכון ויצמן. הוא ירד מהארץ לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973, נודע בזכות מחקריו בתחום הביוכימיה החישובית והביופיזיקה, היה מחלוצי הסימולציות הממוחשבות של תהליכים ביולוגיים ופיתח בין היתר שיטה שנקראת אנזימולוגיה חישובית.
 
"בקצרה, מה שפיתחנו זו דרך שדורשת ממחשבים לחפש, להוציא את המבנה של החלבון ולבסוף להבין איך הוא בדיוק עושה את מה שהוא עושה", אמר בשיחת ועידה עם העיתונאים לאחר הזכיה.
ורשל (שני משמאל) בימיו בקיבוץ (צילום: ארכיון שדה נחום) (צילום: ארכיון שדה נחום)
ורשל (שני משמאל) בימיו בקיבוץ(צילום: ארכיון שדה נחום)

 (צילום: ארכיון שדה נחום) (צילום: ארכיון שדה נחום)
(צילום: ארכיון שדה נחום)
 
בקיבוץ שדה נחום, שם נולד וגדל ורשל עד אחרי הצבא, הביעו שמחה וסיפוק על זכייתו למרות שלא זכה ללמוד על חשבון הקיבוץ ואף עזב את המקום כדי לממן לעצמו את הלימודים. "צריך לזכור שבאותה תקופה לימודים שלא לצרכי הקיבוץ היו בעדיפות שניה ושלישית. לא היה כל כך הרבה כסף והעדיפות הראשונה הייתה ללימודי חקלאות או תחומים אחרים שישרתו את המשק", אמר שמוליק ערמון, אחד מחבריו לכיתה של ורשל.

 

הוריו של ורשל, צבי ורחל, היו ממייסדי הקיבוץ שבעמק בית שאן וחיו בו עד יומם האחרון. לאחר מותם התעטו ביקוריו ורשל

במקום. "הוא היה פה לפני שנתיים, ישבנו על הדשא ושתינו קפה", סיפרה עירית, אחת החברות. "הוא היה ונשאר קיבוצניק. בחור חרוץ, עניו ולא היו לו מרפקים. הוא עזב את הארץ משום שלא נתנו לו להתקדם במחקר ובעבודתו כאן".

 

לדברי ערמון, ורשל היה נער שקט, שקדן וצנוע. בהזדמנות אחת, סיפר, ניסה הזוכה הטרי בנובל להרשים בנות בעזרת נוסחאות ומספרים. "פחות עניינו אותו ענייני גיל הנעורים כמו ספורט ובילויים, אנחנו בשעות הפנאי שיחקנו בעיקר כדורגל, זה היה התחום שבו היו ידועים נערי שדה נחום, אבל אותו זה פחות עניין", הסביר.

 

בהכנת הידיעה השתתף אחיה ראב"ד

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
פרופ' אריה ורשל
צילום: רויטרס
מומלצים