שתף קטע נבחר

בזכות ישראל: רקס ויאני נותחו לתיקון שפה שסועה

רקס בן ה-10 ויאני בן ה-13 מהפיליפינים יכולים עכשיו לחייך: לאחר שבתיהם נפגעו בטייפון, הגיעו השניים לארץ במטוס שהשיב את חברי המשלחת הישראלית, כדי לעבור בביה"ח "שניידר" ניתוח לתיקון השפה השסועה שממנה סבלו. כעת מקווים השניים לזכות בביטחון עצמי - וחברים חדשים

המטוס ששב מהפיליפינים בשבוע שעבר נשא לא רק חיילים ורופאים שעזרו לתושבים שנפגעו בטייפון "הייאן ": מכבש המטוס ירדו גם שני ילדים, בני 10 ו-13, שחזרו עם המשלחת כמחווה הומניטרית אחרונה. השניים, רקס רקטו ובן דודו המבוגר ממנו יאני מילאור, הגיעו מהכפר קנגהאן הסמוך לעיר בוגו שבה פעלה המשלחת, כדי לעבור בישראל ניתוח לתיקון השפה השסועה שממנה סבלו.

 

שני הילדים הגיעו לישראל עם בן דוד נוסף שלהם, מארק ספנסר ויסטר, בן 23 מבוגו, המלווה אותם כיוון שהוריהם לא יכלו להגיע עמם. בתיהם של הילדים נפגעו קלות בסופה, וכעת עמלות משפחותיהם על שיקומם. 

 

 

עוד על שפה שסועה:

 

הקשר עם צה"ל נוצר כשחברי המשלחת עזרו לבנות מחדש את מערכת המים בכפר של המשפחות. כשהם ראו את שני הילדים שוחחו איתם בעזרת מתורגמן, והציעו למשפחותיהם שייקחו אותם לישראל כדי לעבור את ההליך הרפואי. "הם ממש שמחו על האפשרות הזאת והסכימו מיד", מספר ויסטר.

 

בעוד שבעולם המערבי כמעט לא רואים ילדים בגילם הסובלים משפה שסועה, מסביר ד"ר איל קליש, מומחה בכירורגיה פלסטית משניידר שניתח את השניים, כי מדובר במום המולד השכיח ביותר בפנים, המתרחש כל 800 לידות. "בישראל מנתחים אותם כבר בגיל שלושה חודשים", הוא אומר. "ילדים במערב לא גדלים עם אות הקין הזה".

 

מימין: ד"ר אלחנן בר-און, יאני, רקס וד"ר איל קליש (צילום: מרכז שניידר לרפואת ילדים) (צילום: מרכז שניידר לרפואת ילדים)
מימין: ד"ר אלחנן בר-און, יאני, רקס וד"ר איל קליש(צילום: מרכז שניידר לרפואת ילדים)

 

ויסטר מספר ששני הילדים התקשו מאוד לתפקד חברתית בשל המום. "אנשים הקניטו אותם בגלל זה, והם נהגו להסתיר את השפה עם ממחטה או מגבת, במיוחד כשהיו מגיעים לעיר הגדולה", הוא אומר. "הם היו נבוכים והתביישו בשפה השסועה, במיוחד יאני. הם לא יצאו הרבה מהבית, וגם כשהגענו לישראל הם התביישו וכיסו את עצמם. סביר להניח שעכשיו הם יצברו ביטחון ויהיו להם הרבה חברים. העבודה שעשו עליהם פה מושלמת".

 

הניתוחים התבצעו ביום ג' וארכו שלוש שעות כל אחד, כשבצוות המנתח נכלל גם ד"ר אלי שמחי, מרדים בכיר ומנהל יחידת ההתאוששות בשניידר, שהיה המרדים היחיד במשלחת צה"ל בפיליפינים. בתום הניתוחים הביטו הילדים בפניהם באמצעות הטלפון הסלולרי - והגיבו בתדהמה. "הם פשוט בהו בעצמם. הם לא זיהו את פניהם", מעיד ויסטר.

 

בעוד ימים אחדים יוצאו התפרים מפניהם, וכל שיישאר מהשפה המעוותת יהיה צלקת קטנה. רקס ויאני סבלו גם מחיך שסועה, שלעתים פוגעת ביכולת הדיבור, אך הם הצליחו להתבטא באופן סביר ויתאוששו לחלוטין בהמשך.

 

את הימים שעברו בין הנחיתה בישראל ועד הניתוח הם בילו בבית אורנית שמפעילה עמותת "עזר מציון", הלכו להצגה "שלגייה", פגשו את יעל בר זוהר והלכו ללונה פארק. בשבוע הבא צפויים השלושה לחזור לביתם שבפיליפינים, בסיוע משרד החוץ. "אנחנו מודים לכולם במדינת ישראל, כולם היו מאוד אדיבים", אומר ויסטר.



 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מרכז שניידר לרפואת ילדים
סבלו מבחינה חברתית. רקס ויאני
צילום: מרכז שניידר לרפואת ילדים
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים