"אם רק היית משקיע קצת יותר"

השבוע יחזרו תלמידי בתי הספר עם תעודה, ולכאורה מדובר בחלק משגרה ידועה מראש. אבל בפועל זהו יום אמוציונלי וטעון אצל רוב המשפחות. מה הופך את התעודות למקום מפגש כעוס אצל חלק מההורים?

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

הכתבות האחרונות של עמוס ואפרת בערוץ הורים :

"אתה לא תדבר אליי ככה!"; להתמודד עם ילד חוצפן

בעיות שינה וריכוז: הנזק שגורם הטאבלט לפעוטות

"אמא, אל תלכי": להפוך את הפרידה בגן לקלה יותר

"אבל אני עייף": להתארגן בבוקר - בלי צעקות

תגובות רגשיות, לעתים אימפולסיביות, המבטאות את תחושת חוסר שביעות רצונם של ההורים מתפקודם והישגיהם של ילדיהם, המתועדים בתעודת ההערכה התקופתית, הינם מנת חלקם של לא מעט ילדים במדינתנו. בין החיצים המילוליים המשוחים בתוכן מעליב ופוגע, הנשלחים במהירות וחדות לעבר ליבו של הילד ומבטאים את אכזבתם ותסכולם של ההורים מגיליון הציונים שקיבל, תוכלו למצוא משפטים כגון: " למה רק 85 בספרות? זה דווקא מקצוע שאתה טוב בו"; " כמה דנה קבלה במתמטיקה?"; "מה אני אומרת לך כל הזמן, אם היית לומד ולא מבזבז את זמנך התעודה הייתה נראית אחרת"; " אתה מסוגל להרבה יותר" וגם "חבל, אתה תסבול בעתיד".

אנחנו בטוחים שאתם יכולים להוסיף מניסיונכם אמירות מעליבות נוספות, ואנחנו גם בטוחים שאתם מסכימים שתגובות רגשיות ובלתי שקולות אלה בודאי שאינן מסייעות לשיפור המצב ולהפקת לקחים לקראת תהליך של שיפור ושינוי. לא רק שהן אינן מסייעות, הן גם גורמות במידה רבה לערעור תדמיתם וביטחונם העצמי של ילדים ובאמונה ביכולתם לממש את הפוטנציאל הלימודי הטמון בהם, ומהוות מרשם בטוח ליחסים עכורים בתא המשפחתי.

למה אתם מופתעים מהציונים של הילד?

בואו לא נשכח, התעודה היא מסמך המסכם את ציוני הילד לתקופת זמן נתונה ואת התנהגותו במערכת החינוך. הורה שהתעודה מפתיעה אותו והוא מגלה בה ציונים או הערות חדשות, מוזמן לרשום לעצמו ציון נכשל. אם אתם לא יודעים מה מצבו של הילד וזקוקים לתעודה או למורה כדי לקבל דיווח, אתם לא צריכים לכעוס על הילד, אלא על עצמכם. הדברים לא אמורים להפתיע אותנו כהורים, ולכן גם לא להכעיס או לאכזב.

הורים אמורים להכיר את ילדם ולדעת, פחות או יותר, מה ההישגים שלהם במשך השנה, ללוות אותם בקשיים, לחנך לאורחות חיים המלמדות את הילד להיות לומד עצמאי ואחראי למטלותיו (25% מילדינו מגיעים מדי יום ללא הכנת שיעורי הבית שניתנו להם), לדאוג שיקבלו את מנת השינה לה הם זקוקים בכדי להצליח להקשיב וללמוד בהצלחה (יותר מ-50% מילדינו סובלים מחסרי שינה משמעותיים) וכמובן להיות בקשר עם הצוות החינוכי על מנת לאתר קשיים במהלך השנה ולסייע לילד להתגבר עליהם.

אז מי בכלל זקוק לתעודה?

אז למה בכל זאת אנחנו, כהורים, כל כך מתוחים ונרעשים מהתעודה? כי, כרגיל, אנחנו מרגישים שתעודה טובה מעידה עלינו כהורים ולהיפך, תעודה גרועה או כישלון של הילד הוא גם כישלון שלנו. כדאי לזכור: התעודה היא של הילד, ואין קשר בין הורים טובים לתלמידים פחות טובים. התעודה אמורה להוות אפשרות לפתוח בדיאלוג עם הילדים או להתקרב, ולא להתווכח, להעליב או לכעוס.

התעודה גם לא אומרת שום דבר על הילד כאדם. היא בסך הכל מודדת הצלחה מסוימת בלימודים או השקעה של תלמיד. הקושי של ההורים להפריד בין הישגים של הילד לתחושת ההצלחה שלהם נובעת מסיבות שונות, שבינן לבין התעודה אין שום קשר.

מערכת החינוך מפעילה את ההורים בהכנת שיעורי הבית של הילדים ובפרוייקטים בבית הספר, וכמובן שהתחרות ההורית לגבי הצלחת הילד מול חבריו קיימת. אנחנו חיים בעולם תחרותי והילד, לצער כולם, משתתף בתחרות.

אז מה כן צריך לעשות לאחר קבלת התעודות?

1. שבו עם הילד בנחת ושוחחו על התעודה

ילדים מצפים (ולפעמים גם חוששים או מקווים) ולוקחים ברצינות רבה את תגובת ההורים לתעודה, לכן ביום בו היא ניתנת תכננו ומצאו זמן (שני ההורים) לשבת עם הילד בנחת על מנת לעבור ביחד על התעודה ולשוחח, שוב בנחת, על המשובים והציונים שהוא קיבל במקצעות השונים ועל תפקודו הכולל בתקופה אליה היא מתייחסת.

2. אל תהיו מופתעים

כפי שכבר כתבנו למעלה, ההורה לא צריך להיות מופתע מהנכתב בתעודה. הורה העוקב באופן שוטף אחרי הישגיו ותפקודו של ילדו בכל הקשור להתייחסותו ללימודים, הורה המעורב והרגיש לנעשה בחייו של ילדו, הורה המכיר מקרוב את אורח חייו של ילדו ואת מידת ההשקעה שלו בלימודיו - כבר מעודכן בציונים.

3. חפשו תחילה את החיובי

עם כל הקושי והנטייה הטבעית שלנו להסתכל תחילה על חצי הכוס הריקה חשוב (מאוד!) להחמיא לילד על הישגיו, להתפאר ולשמוח על כל שיפור ולפרגן על ציונים המבטאים הישגים ותפקוד סבירים, לפני שמשוחחים על הציונים הפחות טובים וההערות השליליות הכתובות בתעודה. מתן משוב חיובי על החלקים הטובים בתעודה תאפשר גם דיאלוג רגוע ובונה על החלקים הטעונים שיפור.

4. אל תשוו

לא לתעודות של החברים ובוודאי לא לתעודה של האחים. זו דרך מצוינת להרוס יחסים בין אחים ולעודד קנאה.

5. אל תגידו "אמרתי לך"

הימנעו מהערות פוגעות או לא רלוונטיות. משפטים הנכנסים תחת הקטגוריה הזו הם משפטים פולניים הרסניים, כמו 'אמרתי לך', 'מגיע לך כי התעצלת', 'ידעתי', 'אם היית עושה מה שאמרתי'. מיותר לחלוטין.

6. התייחסו לגיליון הציונים ברצינות, אבל לא יותר מדי

אף ילד לא מרוצה מהתעודה הגרועה שלו והמטרה היא לא להעביר מסר של כישלון, אלא לנסות ביחד ליצור תחושת מסוגלות ולעודד את הילד להצלחה. לעזור לו למקד את הקשיים שלו ולהבין מה יכול לעזור לו להשתפר.

ומילה למורים

בגילאים הצעירים, כיתות א'-ג', כדאי לציין בתעודה, בשפה שהילד והוריו יכולים להבין,

מהם הנושאים שנלמדו במקצוע המסוים, איזה מתוכם הילד למד ושולט בהם באופן מוחלט או חלקי ומהם הנושאים שלא הצליח לרכוש, תוך פרגון ושבח ספציפיים על השיפור ועל ההצלחה ברכישת החומר הנלמד. במקרים בהם הילד לא רכש את הנלמד יש להסתפק בתיאור הנושאים שנלמדו בכיתה בתוספת הערה כי יש לשבת ביחד, הורה, מורה ותלמיד, ולתכנן כיצד ניתן לסייע לילד לשפר את יכולותיו. זכרו, אין ילד ללא יכולות למידה ושיפור.

מכיתה ד' ואילך, בכדי שהתעודה אכן תבטא את הישגיו של הילד בהקשר לחומר הנלמד, חשוב מאוד שטרם תחילת תהליך הלמידה כל מורה יספק לתלמידיו (ולהורי התלמידים) סילבוס אשר בו יפורטו מטרות הלמידה, תכני הלמידה עד מועד קבלת התעודה (מועד קבלת הערכה להישגיו). כאשר ילד יודע מהן מטרות הלמידה, תכני הלימוד, מתי ילמדו התכנים השונים וכיצד יתבצע תהליך ההערכה ומתן הציון הסופי, הסבירות כי יצליח בתהליך הלמידה וכי הציונים ישקפו באופן אובייקטיבי את הישגיו במקצוע הנלמד - גדלים.

פרופ' עמוס רולידר ראש המחלקה למדעי ההתנהגות המכללה האקדמית כנרת וראש מרכז רולידר לייעוץ והכוונה הורית. אפרת מונשרי גורן היא אמא לארבעה, יועצת להורים ויועצת אסטרטגית לשיווק הורי