פקטור של עבדות סיעודית

שלשום צפינו בהתרגשות גדולה ברוז פוסטאנס, עובדת סיעוד מהפיליפינים, שניצחה בגמר התוכנית "אקס פקטור". מה שהציבור הישראלי לא ידע, זה שבשעה שאלפים סימסו לה מבתיהם בהתלהבות, פרסם שר הפנים גדעון סער, בתזמון אירוני בלשון עדינה, הודעה לעיתונות שבה בישר על השבת כבילתן של עובדות הסיעוד למעסיקיהן.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אוי אוי אוי, העולם כועס / זיו תדהר

התקנות שפורסמו אתמול מהוות יישום בפועל של התיקון לחוק הכניסה לישראל שעבר בכנסת כבר לפני יותר משנתיים, חוק שהתפרסם בכינויו "חוק העבדות". באמצעות התקנות מבקש משרד הפנים לכבול את עובדות הסיעוד בשני אופנים:

1. הראשון הוא הכבילה הגיאוגרפית, שתגדיר לכל מטפלת באשרת העבודה שתקבל מהו האזור בישראל שבו היא רשאית לעבוד, והיא לא תורשה לעבור לעבוד עבור מעסיק המתגורר באזור אחר.
2. השני הוא הגבלת מספר המעסיקים שהעובדת רשאית להחליף במהלך עבודתה. העובדת תהיה רשאית להתפטר משתי עבודות לכל היותר במהלך שנתיים. אם תבקש לעזוב גם מעסיק שלישי, תזומן לשימוע בפני משרד הפנים שבו תידרש להוכיח כי סיום העסקתה נעשה "בתום לב" ולא לשם "ניצול לרעה של אשרת העבודה".
   

קרן אור לעובדות הסיעודיות בתוך אפלת האפליה(צילום: עידו ארז)

שימוש במונח "ניצול לרעה" של אשרת עבודה, שתמורתה שילמה העובדת אלפי דולרים כדמי תיווך לחברת כוח אדם בישראל, הוא לא פחות ממגוחך. המדינה מנצלת לרעה את מצוקתן של עובדות הסיעוד ואת מצוקתם של הקשישים הסיעודיים הזקוקים לטיפול. חברות כוח האדם ודאי וודאי מנצלות לרעה את היעדר האכיפה ועצימת העין של רשויות החוק והמס כדי להמשיך ולגבות מיליוני שקלים מדי שנה מעובדות הסיעוד כדמי תיווך לא-חוקיים תמורת ה"זכות" לעבוד בישראל.

לפני כשבועיים צעדו עובדות הסיעוד הזרות בישראל במרכז תל אביב בקריאה לממשלת ישראל לאשר את "אמנת העובדים הביתיים" של ארגון העבודה הבינלאומי, המבקשת להגן על זכויותיהן של עובדות המבצעות את עבודתן בביתו של המעסיק. האמנה כוללת, בין היתר, סעיפים הנוגעים לשוויון זכויות בפני החוק, בחירה חופשית בין מעסיקים, ואיסור גביית "דמי תיווך" מהעובדים עצמם. למרות שהאמנה מכוונת להגן על עובדים מוחלשים, שאופי עבודתם מחייב מגורים בבית המעסיק ובכך הם חשופים לפגיעה ולניצול, מדינת ישראל מסרבת לחתום על אמנה זו.

נדמה שהמרוויחות העיקריות מהתקנות החדשות הן חברות כוח האדם בישראל. התקנות מאפשרות ואף מעודדות גירוש מהיר של עובדות השוהות בישראל, ובכך פותחות את הדלת להבאת עובדות חדשות, שישלמו גם הן אלפי דולרים לחברות כוח האדם כדמי תיווך, למרות שהדבר אסור על פי חוק. כך נוצר מנגנון המשמן היטב את צירי הדלת המסתובבת, על גבן של עובדות חלשות ומנוצלות, שכל מבוקשן להיטיב עם ילדיהן ומשפחתן, ולנסות להבטיח עבורם עתיד טוב יותר מזה שלהן.

התקנות שפרסם שר הפנים לא לוקחות בחשבון זכויות בסיסיות שלהן זכאי כל אדם באשר הוא אדם. זכויות שישראלים רבים לוקחים כמובנות מאליהן כמו חופש תנועה, הזכות לבחור מעסיק ומקום עבודה, הזכות לבחור את אזור העבודה והזכות הבסיסית לסיים עבודה ללא חשש מגירוש או אובדן הכנסה עתידי. הן גם לא מתייחסות לטבע העבודה בטיפול בקשישים סיעודיים, המוביל לשחיקה חמורה ולתחלופה גבוהה של מעסיקים, לעיתים בנסיבות שכלל אינן תלויות בעובדת.

עובדת סיעוד המועסקת במקום השלישי בישראל תחשוב פעמיים ושלוש אם לסיים את עבודתה גם אם לא ישולם לה שכרה במלואו, גם אם לא תזכה לשעות שינה או לתנאי מגורים הולמים ואף אם תחווה אלימות מינית או פיזית, בשל הידיעה שסיום העבודה עלול להוביל לגירושה מישראל.

העיתוי שבו פרסם השר את ההודעה על כניסת התקנות לתוקף - כשבועיים לאחר מצעד המטפלות, על רקע גילויי הגזענות וההסתה כלפי מבקשי המקלט ובערב זכייתה של מטפלת סיעודית זרה באחת מתחרויות הריאליטי הנצפות ביותר בישראל - ממחיש את קו הפעולה שנוקט שר הפנים - ניתוק מוחלט מהמציאות, התעלמות מהמתרחש בזירה הבינלאומית והפרה בוטה של זכויות אדם בסיסיות.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il