שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העליון קבע: מסגרת אשראי לא ניתנת לעיקול
    בית המשפט המחוזי אישר לתובע להטיל עיקול על מסגרות אשראי של חייבים שהחזיקו חשבונות במזרחי-טפחות. הבנק ערער בטענה שיש להחלטה השלכה עקרונית על ענף הבנקאות כולו. שלושה שופטי עליון הסכימו איתו
    האם ניתן לעקל מסגרת אשראי של גוף החייב כספים? בית המשפט העליון קבע שיש בעיתיות במהלך, ובעקבות ערעור של בנק מזרחי-טפחות הפך החלטה של בית המשפט המחוזי.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    בעל חברה הגיש תביעה כספית לפיצוי של 4.5 מיליון שקל נגד שתי חברות אחרות. הוא ביקש להטיל עיקול זמני בסכום של כ-3.5 מיליון שקל על כל הנכסים, הכספים והזכויות של שתי החברות, ובכללן על חשבונות הבנק שלהן בבנק מזרחי-טפחות. בית המשפט המחוזי בתל אביב נענה לבקשה והתובעת שלחה הודעת עיקול לבנק.

     

    הבנק הודיע בתשובה שאין בחשבונות החברות כספים לעיקול, אולם התובעת טענה כי ידוע לה שהבנק העניק לחברות מסגרת אשראי של 220 אלף שקל ושהחברות ניצלו רק כ-103 אלף שקל. לכן, טענה התובעת, אפשר לעקל את היתרה עד לסך מסגרת האשראי. עוד טענה התובעת, שבחשבון המט"ח של החברות יש יתרה של כ-7,500 דולר, שגם אותה ניתן לעקל. הבנק השיב שלא ניתן לעקל כספי מסגרת אשראי, שאינם קיימים בפועל, ושהזכות לקבל את כספי המט"ח שמורה לבנק.

     

    התובעת ביקשה מבית המשפט לאשר את העיקולים הזמניים ובקשתה התקבלה. התיק עצמו נסגר בפשרה בסופו של דבר, אולם בנק המזרחי-טפחות ערער לעליון בטענה שיש בהחלטה השלכות עקרוניות על ענף הבנקאות כולו: האפשרות להטיל עיקול זמני על מסגרת האשראי מערערת את היחסים בין הבנק ללקוחות ופוגעת בבנק.

    בית המשפט העליון. גם הציבור עלול להיפגע (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    בית המשפט העליון. גם הציבור עלול להיפגע(צילום: גיל יוחנן)

    איגוד הבנקאים, שהצטרף לערעור כ"ידיד בית המשפט", והמפקח על הבנקים, שהתבקש להציג את עמדתו, תמכו בעמדת הבנק: הזכות לקבל אשראי ניתנת על פי שיקול דעתו של הבנק ואינה ניתנת לעיקול. לדבריהם, ההחלטה מתערבת בהסכמים שבין הבנק ללקוחות ומשפיעה גם על היחסים המשפטיים ביניהם. עוד הוסיפו שהחלטת המחוזי הופכת את הבנק ל"ערב" של הלקוחות ובכך ומסכנת אותו, שכן היא מסתמכת על הבנק שיחזיר את סכום האשראי שעוקל באמצעות מימוש בטוחות.

     

    הכסף שייך לבנק

    השופטת אסתר חיות הסכימה עם הבנק, האיגוד והמפקח, והסבירה שהזכות החוזית שעל פיה רשאי לקוח למשוך כסף בהתאם להסכם המסגרת אינה ניתנת לעיקול. לקביעתה, אשראי הוא הלוואה שמעניק הבנק ללקוח והיא אינה מגדילה את היקף נכסיו, שכן הכספים שייכים לבנק. הטלת עיקול על היתרה הבלתי מנוצלת של האשראי, המשיכה השופטת, פוגעת בחופש ההתקשרות בהסכמי האשראי באופן שמשנה את מהות ההסכם ואת תוכנו.

     

    השופטת הוסיפה שהקצאת מסגרת האשראי נתפרת לכל לקוח על פי צרכיו ועל סמך פרמטרים שונים, בהם גם מטרת ההלוואה. הבנק אינו חייב להמיר אשראי שנתפר ללקוח למימוש מטרתו המוצהרת לצורך פירעון חובותיו למעקל. זוהי מטרה שונה בתכלית, שייתכן שהבנק לא היה מסכים לה אילו נדרש לכך.

     

    השופטת ציינה, שגם הציבור עלול להיפגע מההחלטה: אם הבנק יכלול את אפשרות העיקול במשוואת הסיכונים שלו, הוא יעלה את תמחור גובה האשראי וידרוש בטוחות משמעותיות, שייתכן שהלקוח לא יוכל לעמוד בהן. יתרה מכך, הטלת עיקול זמני בעת שהתביעה נגד החייב עדיין מתבררת, מרעה את מעמדו עוד בטרם נקבע אם הוא אכן חייב כסף.

     

    השופטת קיבלה גם את עמדת הבנק לעניין עיקול כספי המט"ח, וקבעה שאין לאפשרה, שכן זכות הקיזוז של הבנק גוברת על זכות המעקלים.

     

    השופטים נעם סולברג וניל הנדל הסכימו עם עמדת השופטת חיות וקיבלו את הערעור. בעל החברה, שהגיש את בקשת העיקול הראשונה, חויב בשכר טרחת עורכי הדין של הבנק בסכום של 35 אלף שקל.

     

    פסיקת בית המשפט המחוזי היוותה תקדים משפטי, בעל השלכות כבדות משקל לכולנו כלקוחות הבנקים. נראה כי בפסיקתו בחן המחוזי את המקרה הספציפי שלפניו ולא העלה בדעתו שפסיקתו עלולה לשנות בתכלית את אופן מתן האשראי והערכת הסיכונים שהבנק מוכן ליטול על עצמו. העליון, אשר תיקן את הפסיקה, השיב עטרה ליושנה בכך שהבדיל בין זכות עתידית שלה זכאי אדם מצד שלישי שאינו בנק, לבין מערכת היחסים המיוחדת שבין התאגיד הבנקאי ללקוח.

     

    עם זאת יש מקום לסייג את קביעת העליון, שכן הוא מתיר פתח לבנקים לבחור אם לדווח לבית משפט או לאו על יתרות וכיצד יבוצע דיווח זה. יש לשמור על איזון בין האינטרסים השונים ולייצור צורת דיווח אחידה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים