3 שינויים פשוטים שיחזירו לכם את ההנאה מההורות

היום זה יום החג הרשמי של המשפחה, ואני נרגשת. במהלך כל השנה אני פוגשת המון משפחות, מכל הסוגים, הגדלים, הצבעים והצורות - משפחות חד הוריות, יחידניות, חד מיניות, פרק ב', פרק ג' וכן, גם משפחות "קלאסיות" של אמא-אבא-ילדים. מדובר במאות הורים המשתפים אותי בחוויות ובקשיים שלהם עם ילדיהם - הכל כולל הכל: בעיות שינה, אוכל, התמודדות עם שעורי בית, חוצפה, מאבקי כוח, התקפות זעם, בידוד חברתי. יחד אנו מבינים את הנושא לעומק ולומדים איך להתמודד, איך לתת מענה מדוייק יותר לילדים, איך לעזור להם לקבל את מה שהם צריכים בדרכים טובות ומיטיבות יותר, ואיך, בתוך כל זה, לא לוותר על מה שחשוב לנו ובכלל על עצמנו.

ולא פעם, אני לא יכולה שלא להבחין שמשהו חשוב ומשמעותי חסר שם. כן, דברים נעשים, הילדים מטופלים, השגרה מתקיימת, אבל מה עם ההנאה? איפה היא? לאן היא נעלמה? על זה בדיוק נדבר היום.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

הופכים את ההורות לקלה יותר:

לשלב עבודה וילדים בלי להתמוטט? זה אפשרי!

גם לכם מגיע: מה הסוד להורות טובה ורגועה יותר

6 שינויים שיהפכו את ההורות שלכם לקלה יותר

פעם הנאה היתה מילה גסה. אני זוכרת את אבא שלי, נצר להורים ירושלמים מהדור ההוא, השורד והספרטני, מתווכח איתי שעות, מתבגרת עוצמתית וסוערת בת 16, על העניין הזה: "החיים זה לא רק הנאה! יש גם חובות, יש גם דברים שצריך לעשות!", היה גורס בפסקנות. ואני, יורה מהמותן, מטיחה בדעתנות ובפאתוס השמורים למתבגרים: "אם אני לא אהנה בחיים - עדיף לי למות!".

היום אני מחייכת כשאני נזכרת בדיאלוגים השוצפים ההם (אז פחות...) וחושבת לעצמי עד כמה, בעצם, גם היום אני מאמינה

(ומנסה לקיים הלכה למעשה) שהנאה היא חלק חשוב ובלתי נפרד מהחיים. העובדה שאנחנו בוגרים, אחראים ומחוייבים אינה סותרת זאת. נהפוך הוא - זה הולך יופי יחד.

ואני לא לבד. היום אנחנו הרבה יותר מרשים לעצמנו ליהנות: חופשות, טיולים, בילויים, קניות, הגשמה אישית ומקצועית. אבל רק עד שזה מגיע להורות. שם זה הופך להיות קשה יותר. כן, אחרי שעבדנו שעות רבות מחוץ לבית, מנסים לשמר רמת חיים סבירה בעידן אינטנסיבי ותובעני, אנו חוזרים הביתה למשרה השנייה שלנו ועושים הכל על מנת לספק את צרכיהם של ילדינו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בלי חופשים, גימלים, שבתות וחגים. מנסים ללהטט בהמון כדורים מבלי להפיל אף אחד מהם. מי בכלל זוכר את הדבר הזה שנקרא הנאה?

אני פוגשת הורים ששכחו מזמן שיש אופציה כזאת. הם כל כך מרוכזים בעשייה, כל כך רוצים להיות בסדר, כל כך מחוברים לאחריות ההורית הכה מחייבת, שהעניין הזה פשוט נשמט מהם. וכשאני מזכירה אותו הם פוערים עיניים גדולות ותמהות, נזכרים - ותולים את האשם בעומס.

אז כן, אנחנו באמת עמוסים עד מעל לראש, ובכל זאת חשוב שנחזירלעצמנו את ההנאה מההורות. איך עושים זאת? הנה כמה רעיונות:

1. חפשו את ההנאה בדברים הקטנים

הרבה הורים מתוודים בפני שקשה להם ליהנות. הורות היא עבודה סיזיפית שלעולם לא נגמרת, וכן, בואו נודה על האמת - לא פעם היא גם משעממת: יום אחר יום להתארגן לגן ולבית ספר, לצאת מהבית כמו טיל שירו אותו ולהספיק להגיע לעבודה בזמן, לחזור אחר הצהריים, לאסוף את הילדים, ללכת לגינה, לשחק איתם, להסיע לחוגים, להזמין חבר, ללכת לחבר, לבדוק מה קורה עם שעורי הבית ושאר מטלות בית הספר, לארגן ארוחת ערב, לקלח, לקרוא סיפור לפני השינה...

זו הורות בלופ והיא רחוקה שנות אור ממה שרואים בסרטים ובפרסומות, ואפילו אצל השכנים ממול. אז איפה ומתי בדיוק אפשר למצוא הנאה בדבר הזה?

אז זהו, שההנאה לא בהכרח נמצאת רק באירועים גרנדיוזיים ודרמטיים כמו טיול ג'יפים או חופשה בחו"ל. ההנאה האמיתית לטעמי היא דווקא זו הנמצאת במקומות הקטנים, האינטימיים, היום-יומיים והפחות צפויים. רגעים קסומים של שיתוף, שיחה טובה שפתאום נרקמת לה, משחק מהנה בין הילדים או של כולכם יחד, רגע של חיוך, חיבוק, מילה טובה שנאמרת, ארוחת ערב נעימה שעוברת לה בלי תקלות, רגעים של שקט, של נחת. 

לחילופין אלו יכולים להיות דווקא רגעים של השתוללות משותפת, מלחמת כריות בצרחות עד לב השמיים, מלחמת דגדוגים, עבודה בצבעי אצבעות על בריסטול גדול, כולם יחד על השולחן במטבח, או אפילו על הרצפה בסלון, מרשים לעצמכם לבלגן, עסוקים בשמחת היצירה. אתם והילדים שלכם.

הנאה יכולה להגיע ברגעים בהם אתם מודעים ליכולות חדשות שלכם בהורות, כשאתם מצליחים להכיל את הילד המתפרץ שלכם, להיות סבלניים ובוגרים, לקרוא את המפה נכון ולהבין מה הוא מבקש מכם, לתת לו את המענה המדוייק שהוא צריך. הנאה יכולה להגיע ברגעים בהם הילד שלכם עובר לשלב התפתחותי חדש, מצליח לדחות סיפוקים, ללכת פעם ראשונה לבד לחבר, לומד להעסיק את עצמו, להסדיר עניין עם המורה בכוחות עצמו.

כל אלו הם מקור להנאה וסיפוק. אספו את הרגעים הקסומים האלה בצנצנת וזכרו מדי פעם להביט בהם. כל זה מצטבר לאושר גדול.

2. למלא את הבטרייה

איך אפשר לעשות כל כך הרבה, לתת מעצמנו עוד ועוד, מבלי לעצור מדי פעם, להיטען בכוחות מחודשים? קשה לתפקד כשהבטרייה מתרוקנת. מפלס חוסר השקט והתסכול עולה, כל דבר קטן מעצבן ומקפיץ אותנו, וכולם משלמים את המחיר. הילדים וגם אתם.

אפילו במכונית שלנו אנו מטפלים לפעמים יותר מאשר בעצמנו. מתדלקים, מוסיפים שמן, ממלאים אויר בצמיגים, דואגים לטיפול מקיף ויסודי יותר אחת לכמה חודשים במוסך. אז לנו לא מגיע?

לגמרי מגיע! אני מזמינה אתכם לפרגן לעצמכם רגעים של התמלאות. זה לגיטימי וחשוב. נסו להיזכר מה משמח אתכם, מה עושה לכם טוב, מה אהבתם לעשות פעם, לפני שהפכתם להורים. מן הסתם חלק מזה עדיין רלוונטי.

וגם במקרה הזה זה לא חייב להיות משהו ענק. גם שעה של קפה עם חברה מדי פעם אחר הצהריים תעשה את העבודה. גם חוג, אחת לשבוע בערב. וכן, גם בילוי זוגי. מתי בפעם האחרונה יצאתם יחד לסרט? מופע מוסיקה? הצגה?

נכון, זה דורש היערכות והכנות: למצוא בייביסיטר טובה וזמינה, להסכים להשאיר את הילדים עם מישהו אחר, לתאם זמנים וסדרי עדיפויות אישיים ומשפחתיים, להגיע שעה מוקדם יותר מהעבודה וללמוד לשחרר. אבל זה שווה!

הורה טוב הוא הורה שיודע גם לפרגן לעצמו ולדאוג לצרכיו. יופי של מודלינג, יופי של הורה מסופק וחייכן הרבה יותר.

3. לפנות מקום להנאה

מבלי שנשים לב, השוטף שוטף את כולנו. יום רודף יום, משימה רודפת משימה, והנה שוב יום עבר, עמוס כולו בעשייה של שגרה, מבלי שנרגיש שבאמת הצלחנו להיות עם הילדים. להיות ממש. רואים ומרגישים אותם.

לכן לפעמים צריך לפנות לזה מקום באופן מכוון. להתכונן, לתכנן, להתכוונן לשם. למשל, להביא אריזת קרטון

גדולה ולבנות ממנה בית, לאפות, לבשל יחד, ללכת למשתלה, לקנות צמחים ולשתול אותם בגינה או באדנית. כדאי גם לתכנן מפגשים אישיים (אחד על אחד) בכל פעם אם ילד אחר וליידע אותו כמה ימים קודם לכן. לחשוב יחד מה עושים (במסגרת האפשרויות) או לשתף אותו בתכניות שיש לנו לשעה הזאת. אפילו קנייה בסופר, תתפלאו, יכולה לשמח מאוד ילדים שלא רואים מספיק את הוריהם, או כמהים לבילוי אינטימי, בלי עוד אחים ברקע. כשמדובר בילדים גדולים יותר, בגיל ההתבגרות, כדאי ממש לקבוע פגישה ביומן. גם הם עסוקים, גם אנחנו, ואם לא נקבע - זה פשוט לא יקרה.

עצם הקביעה, גם עם הצעירים יותר וגם עם המתבגרים, מעבירה מסר מחמם-לב, שאנחנו רוצים להיות איתם, שאנחנו מפנים מקום וזמן למען המטרה החשובה הזאת וההנאה, הנה, מתחילה כבר מכאן.

שלכם, אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית , מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן