שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קשה לכם? 7 צעדים בדרך להיות הורים מאושרים
    אמרו לנו שילדים יכניסו אושר ושמחה לחיים שלנו - אבל שכחו לספר שהם יביאו איתם גם ימים מלאים הסעות בלתי פוסקות, ארוחות ערב, מקלחות והמון המון עבודה מייגעת. האם אפשר ליהנות בתוך הטירוף הזה? אלי זוהר ניב מתווה את הדרך

    "עייפתי!", הודיעה לי האמא טרוטת העיניים שישבה מולי. "אין לי כוח יותר. אני רגע לפני התמוטטות. רק חזרנו לתלם אחרי כל החגים האלה, והשגרה מיד קפצה עליי, מאיימת להטביע אותי בתוכה. שוב השכמות מוקדמות ולחץ מטורף לפני היציאה מהבית, להגיע בזמן לעבודה, להיות אפקטיבית ויעילה ו'לנקות שולחן' עד ארבע, לרוץ לאסוף מהמועדונית, מהגן, מהמטפלת ולהיכנס לסחרור של אחר הצהריים: להסיע לחברים ולחוגים, לרדת עם האופניים והרולרס למטה, להעסיק את הקטנה, לבדוק שיעורי בית וכמובן – ארוחת ערב, מקלחות, סיפור לפני השינה... שוב ושוב ושוב, רוטינה תובענית אינסופית החוזרת על עצמה באופן מאוד דומה ומשמים מידי יום. באמת שלא ככה דמיינתי את חיי".

     

    הכתבות הקודמות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

     

    כן, הורות היא משימה לא פשוטה. מעבר לאחריות הרבה הכרוכה בה, היא מורכבת מימים ולילות רבים של עשייה מונוטונית וסיזיפית, המחייבת אותנו ללהטט בו-זמנית בהרבה מאוד כדורים, מבלי להפיל אף אחד כמובן, ותוך כדי להיות שקולים, מחושבים, נחמדים, אוהבים, מכילים ואם אפשר גם יצירתיים. והכי חשוב - ליהנות מכל זה. איך?

     

    אני מניחה שיש לכם יותר ממושג על מה אני מדברת. מן הסתם חלקכם שוברים את הראש לא פעם איך באמת עושים את כל זה טוב יותר, יעיל יותר, נכון יותר, באופן כזה שלא יכלה אותנו, שישאיר מקום גם לצרכים שלנו (לא פחות חשוב!), בדרך בה נרגיש שאנחנו לא עובדים רוב הזמן "על אוטומט", לא פועלים רק על מנת לכבות שרפות ולעבור עוד יום בשלום.

     

    לפעמים זה באמת מרגיש ככה: "נו, יאללה, תגמרו לאכול ותלכו להתקלח"; "אני מתה לראות אותם במיטות"; "מתי-כבר-ייגמר-היום-הזה!?". כל עוד זה קורה "פעם ב" - אין טבעי מזה. אבל כשזה מתחיל להיות עניין יום-יומי אנחנו בבעיה. ככל שאנחנו רוצים שהיום יסתיים מהר יותר, כך הוא מתארך ומתארך וה"שריפות" הולכות ומתעצמות, כמו גם התסכול שלנו: הילדים רבים יותר בינם לבין עצמם, פחות נשמעים לנו, פחות משתפים פעולה... מוכר?

     

    אז הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להפוך את ההורות שלכם למקום פחות מייגע והרבה יותר מהנה:

     

    1. ממילא אתם עם הילדים - אז תהיו!

    את השעות הבאות אתם עומדים לבלות בחברת ילדיכם. כן, חברה קצת ילדותית, והאפשרויות, מעצם העניין, אכן מוגבלות. ובכל זאת. נכון, אפשר לעשות "טבלת ייאוש" בראש ולספור את הדקות, אבל אז, כמו שאנו מכירים היטב, הזמן פשוט יעצור מלכת. לעומת זאת, אם תצליחו להיכנס לעניין, לעשות משהו משמעותי ובאמת "להיות", תופתעו לגלות שהזמן טס והנה כבר צריך לסגור את היום ולא הספקנו כל מה שתכננו.

     

    2. הפכו את המטלות היומיומיות לבילוי

    כל יום אוכלים ארוחת ערב. כל יום מתקלחים. אם אנחנו מתייחסים לזה כאל משהו שחייבים, אין ברירה, עוד גלולה מרה שצריך לבלוע בתוקף היותנו הורים ורק רוצים לעשות ליד זה "וי" - זה באמת מייגע נורא ומזמין התנגדויות מצד הטף, החש בקוצר רוחנו ומגיב בהתאם.

     

    הבשורה הטובה היא שאפשר גם אחרת. לתת מקום של כבוד למטלות אלו ואפילו להתענג עליהן. מידי פעם, במקום הפעילויות הרגילות של אחר הצהריים (טלוויזיה, מחשב, משחקים, מריבות, טלוויזיה ושוב מחשב) נתחיל את משימת הרחצה מוקדם יותר. נמלא אמבטיה (גם גיגית הולך), נאסוף כלים ובקבוקים, ספוג וקצף ו...נשחק!

     

    עבור ילדים רבים אמבטיה היא הזמן האידיאלי לשיחה בענייני היום (במקום ה"איך היה בגן" המסורתי), והנה כבר הרווחנו עוד משהו על הדרך. גם את ארוחת הערב אפשר להפוך לחוויה. מה דעתכם לשחק במסעדה? להוציא מתכונים מהאינטרנט, לבשל יחד, לערוך שולחן חגיגי עם מפה וכל הטקס, למנות מלצרים, לתת תפקיד לכל ילד. בחרו את המתאים לכם, בהתאם לגיל ולזמן העומד לרשותכם, והנה ארוחת ערב שהיא חגיגה.

     

    בסוף יוצאים מזה גם נקיים, גם שבעים וגם מאוד מחויכים. שווה, לא? גם אם זה יקרה פעמיים בחודש, עדיין יש כאן פעילות שוברת שגרה מבורכת. ואולי זה יעשה לכם חשק לעוד.

     

    3. התבוננו על הילד שלכם דרך החוויה שלו

    לא פעם, דרך העיניים שלנו המבוגרים, העשייה של הילד הצעיר נראית מאוד משעממת, מונוטונית, חוזרת על עצמה אלף פעמים, וכל מה שאנחנו מרגישים זה איך העיניים שלנו נעצמות (כשזה קורה בבית) או איך בא לנו לחזור כבר הביתה (כשאנחנו בחוץ, בגן המשחקים למשל). שוב ושוב הוא מטפס על הסולם ומתגלץ'. שוב ושוב הוא רוצה שנספר לו את אותו סיפור או נבנה איתו את מגדל הקוביות. מ-ש-ע-מ-ם!!!

     

    משעמם? אז זהו, לא בהכרח. איך? ככה: התבוננו בילד שלכם עושה את מה שהוא עושה מהגובה שלו. לאו דווקא הפיזי (שגם זה יעניק פרספקטיבה אחרת לגמרי לכל התמונה), אלא יותר ההתפתחותי. השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. מה שלכם נראה קלי-קלות, עבורו זה מבצע מורכב, אתגר בלתי רגיל.

     

    העולל שלכם רוצה להעביר כיסא מצד אחד של החדר לצידו השני. בדרך יש מכשולים והכיסא כבד. הוא לא מוותר. הוא ניגף שוב ושוב, מועד, נחבט - אך ממשיך. התבוננו על ההבעות שעל פניו. המאמץ, הנחישות, הכמעט-ויתור ושוב מאמץ. והניצחון בסוף הדרך. אושר עילאי! מרגישים? כמו מטפס הרים שהגיע לפסגה המיוחלת.

     

    ובדומה לכך, כל שאר הפעילויות הרוטיניות, המאוד קטנות בשבילנו אך העצומות עבורם. ברגע הזה אתם עדים לחוויה מכוננת, ראשונית ורבת משמעות. זהו השלם, הגדול הרבה יותר מסך חלקיו.

     

    4. מה באמת חשוב לכם?

    כהורים אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים בלי הרף עם התנהגויות "לא טובות" של הילדים שלנו. אנחנו מעירים להם, נוזפים בהם, כועסים עליהם, מנסים לשים גבולות, להשתית חוקים. מייגע, כבר אמרנו? העניין הוא שאנחנו יורים לכל עבר ומכלים את כוחותינו.

     

    שבו רגע עם עצמכם, עם בת או בן הזוג שלכם, ועשו סדר בבלגן: מה חשוב יותר ומה פחות. מה מהותי ועל מה אפשר לוותר. מהר מאוד תגלו שמה שחשוב לכם באמת יושב על ערכים משמעותיים עבורכם: עזרה לזולת, שיתוף, סדר, אחריות וכו'. על אלו תתעכבו ותתעקשו, ובמקביל הרפו ושחררו את מה שניתן. הארגון מחדש יפחית, מן הסתם, את כמות החיכוכים וחוסר הנחת ויותיר מקום גדול יותר לחלקים הטובים והמהנים.

     

    5. הרכבים משתנים בתוך המשפחה

    נסו לבלות מידי פעם, עד כמה שניתן, רק עם ילד אחד או עם חלק מהם. מעבר לכך שזה יותר קל ופשוט עבורנו ההורים (מה זה שני ילדים לעומת שלושה או ארבעה?), יש כאן גם עניין נוסף בעל ערך: כל הרכב מייצר מפגש אחר, חוויה שונה, כמו קליידוסקופ ענקי המשנה צבעים וצורות בכל פעם שאנו מסובבים אותו.

    גם עבור הילדים זו הזדמנות להביא לידי ביטוי חלקים אחרים, יכולות אחרות שלהם, כאשר ההרכב משתנה. גיוון לכולם, לא פחות חשוב.

     

    6. קחו מרחק

    מדי פעם קחו כמה צעדים אחורה והיכנסו ל"מצב תצפית". התבוננו על הילדים שלכם מבלי להרגיש שום צורך להפעיל אותם, לבדר אותם, ללמד אותם ולהעשיר את עולמם. הניחו להם לעשות זאת באופן עצמאי - הם בהחלט יכולים. היכולת להעסיק את עצמם חשובה מאין כמוה ותשרת אותם גם בהמשך חייהם. ורווח נוסף - לא פעם, מרוב שאנחנו כל כך קרובים לילדים שלנו, אנחנו רואים אותם יותר מתוך מי שאנחנו ופחות מתוך מי שהם. יש כאן הזדמנות נהדרת עבורכם להתבונן בהם בפרספקטיבה רחבה יותר ולגלות דברים שאולי לא ידעתם. ובינתיים תנוחו. ולא לשכוח לנשום.

     

    7. פתחו חשיבה חיובית

    כן, להיות הורים זה לא פעם קשה. אפילו קשה מאוד. אבל האם תמיד זה כך? מה עם כל אותם רגעים של הנאה וקורת רוח, רגעי הקסם בהם הלב מתרחב והאהבה זמינה ונוכחת? מה עם אתגרים שכן עמדנו בהם בכבוד - לא התפרצנו, לא התפרקנו, טיפלנו בעניין בחכמה ובתשומת לב. זוכרים?

     

    מדי פעם הרשו לעצמכם להתבונן על התמונה דרך המשקפיים האלה ולהיטען מחדש. לא בכל קשה לנו, וגם לא באותה מידה. התבוננו פנימה לתוך עצמכם וזהו את היכולות שלכם, את הדרך שעשיתם מהרגע בו הפכתם להורים ועד היום. מרשים, לא? כמה למדתם, כמה השתכללתם.

     

    האירו בפנס על התכונות המוצלחות שלכם ש"הבאתם מהבית", העוזרות לכם בהורות: הקשבה, אכפתיות, יצירתיות, חוש הומור, אמפטיה. באותו אופן הסתכלו על ילדיכם, על הצדדים המרנינים באישיותם, על התפתחותם וצמיחתם, על ההתמודדות שלהם במצבים לא פשוטים בחיים (מריבות בין אחים, תסכולים למיניהם). התייחסו לאירועים אלו כאתגרים (במקום כבעיות) והעבירו את המסר הזה גם הלאה לילדים שלכם. את המציאות לא תמיד נוכל לשנות. איך נראה אותה ואיך נתמודד עימה - זו כבר הבחירה שלנו.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת מנהלת פורום הורים במכללת הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן 

     




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "קשה לכם? 7 צעדים בדרך להיות הורים מאושרים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    להיות הורים. משימה לא פשוטה
    צילום: shutterstock
    אלי זוהר ניב
    צילום: עדי ארד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים