שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שלח לי מלאך: הרומן האחרון של קניוק
    הוא לא האמין בקיומם של מלאכים, אבל יצא לחקור, כעוטה על עצמו גלימת אקדמאי, את מקורם והיווסדם ביהדות. התוצאה היא מסה אנושית, מעורפלת ומפויסת שכתב יורם קניוק רגע לפני שנפרד מהעולם לתמיד

    קשה לבקר או לגשת ל"מלאכים", כפי ניגשים לספר רגיל, בטח לרומן. מדובר במסה אותה כתב יורם קניוק במשך עשר שנים, כשכן השיגור שלו הוא הופעתם של מלאכים בתרבות האנושית, החל מימי התנ"ך ועד לימינו.

     

     

    מסה היא כנראה תצורת הספרות הפראית והאנרכיסטית ביותר. אין לה שום כללים ברורים, חוץ מזה שהיא צריכה להיות כתובה היטב ומעניינת. ברומן, בסיפור ובנובלה יש תמיד כמה כללים, שכמובן אפשר לכופף או לשבור, אבל במסה אין מה לכופף ואין מה לשבור, וזה הקסם הגדול שלה. כיום בעולם שלנו עצם הופעתה בדפוס הוא סוג של קסם, משהו כנגד כיוון הרוח הכללית של פני הדברים.

    "מלאכים". כתב היד האחרון שהשאיר על שולחנו  (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "מלאכים". כתב היד האחרון שהשאיר על שולחנו
     

    למרות שהמסה לא כתובה בפואטיקה הרגילה והתזזיתית של קניוק, היא בהחלט מעניינת. הכתיבה המסאית, למרות היותה פראית יותר, דווקא הוציאה ממנו משהו יותר נינוח, מפויס ומחויב. דווקא כששום כללים או נוכחות של עורך ריחפו מעליו, או הציבו לו סוג של מסגרת, קניוק החליט להמציא אותם בעצמו. יחד עם זאת, בחלקה האמצעי של המסה, כשקניוק מביא את סיפורו של בחור בשם דוד, מעין מלאך המגולם בבן אנוש, כן עולה ממנה אופיה של כתיבתו הייחודית. כשצריך לכתוב דמות, מסתבר שתת המודע מסדרת אחרת את מקצבי המקלדת.

     

    יצירה תמורת מלאך

    דוד היה דמות מיוחדת בחייו של קניוק. מישהו שהחברה הגדירה, ובצדק מבחינתה, כ"חולה נפש", וניסתה להלעוטו בכדורים ואשפוזים. אך היה בו מן טוב כזה שקשה להישאר אדיש אליו. הוא לא היה בנוי ומתאים לעולם התובעני והקטלני הפרוש סביב. קניוק לרגע לא חושב שדוד הוא מלאך תנכ"י. למעשה, בסופה של המסה קניוק כותב "לא בראתי מלאך, לא גיליתי מלאך, המלאכים אינם מהווים תשית לשום דבר מלבד חלום מתקתק ויפה, אבל מה, תן לי את החלום הזה כמציאות ואני, מה לעשות, אתן בחינם את כל היצירתיות הארורה שהעניקו לי השדים".

     

    לא נראה לי שקניוק באמת היה נותן את היצירתיות ואת הספרים שהוא כתב תמורת הזכות להיווכח בנוכחות מלאך, ולא פעם הוא גם סותר את עצמו לוגית במהלך המסה (אבל זו מסה, לכן מותר לו, וזה אפילו חלק מהקסם), אבל הסיפור של דוד הוא מעין משל מצמרר על התפיסה שלנו. מלאכים, או אנשים בעלי תכונות מלאכיות, הם כנראה רק כאלו שהחיים קשים עבורם או במובן מסוים מרחפים מעליהם, אבל הם לא חלק מאיתנו. הם לא יכולים לעבוד לפרנסתם, להתמודד עם ביטוח לאומי או מס הכנסה, ואפילו לא לנהל מערכת יחסים זוגית סבירה.

     

    החברה שלנו היא חברה כזו שלא משאירה מקום למלאכים. יתרה מכך, אם באמת היו נוחתים פה כמה מלאכים, סביר להניח שלא היינו שמים אליהם לב. אבל אצל קניוק החושים היו חדים.

    דומה שהוא חיפש אותם ברצינות, עד כמה שזה בכלל אפשרי. עוד לפני כן הוא ניהל דיאלוג לא מבוית עם היהדות. היא עניינה אותו, העסיקה אותו, אבל לא בצורה שגרתית. סביר להניח שמתוך כך הוא החליט לצאת למסע החקר המעשי והכתוב, או שמא כבר חש את חמיצות המוות מתקרבת אליו. כזכור, כבר ב-2007 הוא פרסם את "על החיים ועל המוות", אחרי שכבר היה אז על סיפו.

     

    אז אכן "מלאכים" כתוב היטב, כי בכל זאת קניוק כתב אותו. יחד עם זאת, יש במסה הזו לא מעט רגעים מעט מעורפלים, נאיביים מדי ("מלאך, על מנת שיהיה מלאך, חייב שיאמינו שהוא מלאך"), או כאלו המוציאים מקשב רגיל, ולפרקים יש לא מעט פרטים "גוגליים" על אזוכרים של מלאכים, ושמות של מלאכים בתרבות, שמראים שאכן קניוק עשה עבודת חקר רצינית, כאילו לבש גלימת אקדמאי - אבל מעבר לכך לא מוסיפים דבר.

     

    למעשה, הסיפור של דוד הוא הדבר המשמעותי האחד שבמסה הזו, סיפור קצר, אנושי, מצמרר ולופת. הדבר השני המשמעותי של המסה הוא למעשה התוצאה שלו; כשקניוק החל את החקר הוא לא האמין בנאיביות ילדית שאכן מלאכים קיימים בעולם הממשי, אם כי סביר להניח שמשהו בו רצה להאמין בזאת, וכאמור, כשהוא סיים את המסה, לא היה לו ספק שהם לא קיימים כלל. עם הידיעה הקרה והריאליסטית והעצובה הזו הוא הלך מאיתנו. נקווה בכל זאת עבורו, שאם הוא לא מצא שם מלאכים, הוא לפחות מצא שם חלום אחר.

     

    "מלאכים", מאת יורם קניוק. הוצאת ידיעות ספרים, 142 עמ'. "מלאכים" וספרים נוספים באתר "עברית" - הספר האלקטרוני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שאול גולן
    יורם קניוק. עולם ריאליסטי, חסר מלאכים
    צילום: שאול גולן
    הטבות למנויים
    מומלצים