לא שוויון בנטל, זה כסת"ח
פריפריה מול מרכז, נשים מול גברים, ערבים מול יהודים. אם יאיר לפיד רוצה ליצור שוויון בחברה - שיתחיל ממקומות בוערים יותר ולא מגיוס החרדים
תחילה היה זה החינוך. בשחר ההיסטוריה של הפוליטיקה החדשה, כשיאיר לפיד פיזר סימנים שהוא עתיד לרוץ לכנסת, מצבו העגום של החינוך הישראלי עמד בראש מעייניו, הדיר שינה מעיניו וחילץ מתוכו נאומים יפהפיים שאי אפשר היה שלא להסכים איתם. כך היה עד אותו קיץ מופלא שבו התקבל בחיבוק של לוחמים ומילואימניקים ברחבת המחאה של אלה שדרשו שוויון בנטל, כלומר לגייס את החרדים מייד.
- עוד סיפורים חמים בפייסבוק שלנו
עוד בחדשות ynet:
מהמשוואה של הלוחמים, לפיה גיוס חרדים הוא הבעיה היחידה שלנו ופתרונה יביא לציון גואל, נעדרו המון פרמטרים הגיוניים. למשל, חוק שירות אזרחי לכל או מתווה לשילוב האזרחים הערבים בנוסחה כלשהי של שוויון, אבל ללפיד זה לא הפריע. כשמחבקים אותנו הרבה וחזק, כך על פי מחקרים עדכניים, משתחרר במוחנו הורמון של אהבה.
בפוליטיקה, חיבוקים מולידים פלטפורמה: יהיה חוק לשוויון בנטל, הבטיח לפיד לבוחריו, והם שוכנעו, והיתר כתוב על דפי הפרוטוקולים של הכנסת שאף אחד מאיתנו לא קורא. ובכן, יש חוק, בערך. שוויון? תלוי את מי שואלים. כאישה חילונית ששירתה, ברור לי שאין. יען כי נשים חרדיות, 51% מן האוכלוסייה גם במגזר, בכלל לא נספרו, כך שאי השוויון בינן לבין המשרתות הופך את החילוניות למשרתות שלהן. בעוד הן נאנקות באוהלה של אולפנה או יוצאות לעבודה בכיף, אנחנו מפסידות שנות לימודים וצבירה לפנסיה.
לוחמים יאמרו, איזה שוויון ואיזה נעליים צבאיות זה שירות מקוצר לאברכים ותשלום מאסיבי בצדו? נדפקנו שוב. ורוב הציבור לא אומר כלום ובטח לא מעז לעמוד מול ים החרדים בעצרת סותמת-ירושלים שכזאת כמו היום, כי רוב הציבור מבין שעבדו עליו שוב. הרבה וגם חזק.
ישנם נושאים דחופים יותר לשוויון
אפילו מבט מרפרף על תחלואי החברה הישראלית, בלי הלמות תופי הכיכר ובלי להתלהם יותר מדי מתחושת ה"שוב יצאנו פרייארים", מגלה כי יש המון צרות גדולות יותר ממספרם המועט של בני ישיבות בצה"ל או לא. קחו, למשל, את אי השוויון המובנה בחלוקת משאבי המדינה לאזורי פריפריה ולהתנחלויות, ותתבוננו בתקציבים המוזרמים לחינוך בהתנחלויות לעומת אלה שהולכים ליישובי גבול הלבנון, למשל. הפריפריה נדפקת בענק.
יש עוד, אם תרצו: זקנים, נכים, ילדים עם צרכים מיוחדים מופלים כאן לרעה לעומת אזרחים "רגילים" ונשים עדיין משתכרות, גם בשירות המדינה, פחות מעמיתיהן הגברים המבצעים אותה עבודה ממש. ואם יש נטל גדול לפחות כמו הצבא, הריהו נטל המסים, או תפיסת העולם הרווחת בממשלת ישראל העדכנית, שמעמד הביניים צריך להיאנק ולהיאנח כי רק ככה הוא יודע, בעוד שטייקונים זוכים פה לתנאים שממשיכים לרמוס את מעמד הביניים, כי גם הם והממשלה לא יודעים אחרת.
זה לא רצון לשוויון, זו הישרדות פוליטית
בכל אחד מן הסעיפים הקשים הללו לא רצתה ממשלת ישראל לנגוע, ומבחינת סיכויי ההישרדות שלה, זה בסדר גמור. היא הרי לא הוקמה כדי ליצור חלילה שוויון בין הלפידים לזועבי'ס, או לעצבן את הרסיס בעכוזו של נפתלי בנט. מבחינתה, אין להעלות על הדעת שתקצובי הפריפריה יושוו לאלה של המרכז, כי מדובר בסך הכול בהבטחות של אהוד אולמרט ממלחמת לבנון השנייה, וזו כידוע הסתיימה מזמן.
באשר למעמד הביניים, שוועתו וזעקתו – גם כשהיא מגובה במגפונים – ודאי לא חודרת ללשכת הממשלה, כפי שיאיר לפיד בעצמו הסביר לנו, ועוד בדף הפייסבוק שלו. אז מה נשאר, ככה, בשביל רפורמה-בכאילו והרבה מאוד הצהרות חסרות שחר בפריים טיים? רק החרדים. נו, שיתגייסו.
אבל הם הרי לא יתגייסו. בניגוד לממשלה הנוכחית, לאנשים בחליפות המיושנות ולנשים בחצאיות הארוכות יש אריכות-נשימה מופתית, עיקשות מולדת של יהודים מדורי-דורות, לכידות שמעבר לקואליציה ומשנה סדורה ברורה להפליא: לא, כי הרב אמר שלא, וזהו.
נחישותם של אלה שלא יתגייסו ולא יתרמו תרומה אזרחית משמעותית - בין היתר מפני שלא הציעו להם לתרום כך – עתידה בחודשים הקרובים לגבור על כל הדילים שאיילת שקד רקחה בחדרי חדרים. מדי יום הלכה והשמיטה אפילו את הבסיס הצר למראית עין של כאילו-שוויון, והחרדים לא זזו במילימטר מעמדתם. הם הוציאו לרחוב קילומטרים של בעלי מגבעות והבהירו שלא אכפת להם איילת שקד, או ממשלת ישראל, או כל השפיל הפוליטי הזה. אדישותו של רוב הציבור בישראל, לעומת התלהמותם של האחים-לממשלה, מעידה בציבור הזה שהוא מאמין לחרדים, ופחות מזה – למפלגות הישועה החדשות.
ואי השוויון, מה יהא עליו? שום דבר, למרבה הצער. הוא ימשיך ויחגוג. ועימו כל מי שנמלט מן המסננת המרווחת של החוק החדש, וכל חרדי חפץ חיים שימצא את הדרך להתקמבן החוצה מן הישיבה ופנימה לשוק העבודה בלי צבא בדרך. נותרנו, כרגיל, עם השאלות הגדולות: מרכז מול פריפריה? כיבוש מול קידמה? שוויון אמיתי מול אוויר חם? בין הפותרים נכונה יוגרל שכפ"ץ. או שטריימל. מה שתבחרו.
לפנייה לכתב/ת 
