שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא תמיד מרגש: פוסט-טראומה לאחר לידה
    לידה מכשירנית, כאבים בלתי נסבלים ושמצוקה של האם או התינוק בלידה - כולם עלולים להוביל למצב של פוסט-טראומה של ההורים. התוצאה: תחושת ניכור כלפי התינוק, ובעיות בטיפול בו. כיצד ניתן לזהות את הבעיה ומה הטיפול המומלץ?

    אמא לתינוקת בת חודשיים פנתה אלינו לאחר לידת בתה השנייה מחשש שמא הבת אוטיסטית. היא חשה אותה מנותקת, לא מגיבה לניסיונות ליצור איתה קשר. בפגישה בחדר הטיפולים נכחו האם, האב והתינוקת. כולנו ישבנו על מזרון וכריות כשהתינוקת שוכבת באמצע. בזמן שההורים דיברו היא שכבה ללא תגובה כשמבטה מופנה לחלון ולא נענתה גם כשניסיתי למשוך את תשומת ליבה על ידי דיבור או מגע. הבנתי למה עוררה את דאגת הוריה.

     

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

     

    עוד על דיכאון אחרי לידה:

    דיכאון אחרי לידה: מה ההשפעה על התינוק?

    דיכאון אחרי לידה: איך מאבחנים ומטפלים בזמן?

    מחקר: אימהות שנשארות בבית - יותר בדיכאון

    מחקר ישראלי: 26% מהיולדות סובלות מפוסט-טראומה

     

    ההורים סיפרו שהלידה הייתה קשה מאוד. הם התכוננו לחוויית לידה חיובית כמו זו שהיתה עם בנם הבכור, אולם בגלל שהלידה התפתחה במהירות רבה כל כך האם לא הספיקה לקבל זריקת אפידורל והלידה היתה מהירה, כאובה מאוד וחיי התינוקת היו בסכנה. בנוסף, האם חשה בושה עמוקה על זה שהרגישה שצרחה 'כמו חיה פצועה' ובעלה זועזע עמוקות מחוסר האונים שלה. לא ללידה כזו התכוננו.

     

    התרשמתי ששלושתם שרויים במצב פוסט טראומתי אך כל אחד מגיב לאותו אירוע באופן שונה. התינוקת מנותקת ולא מגיבה, האם אומרת שאינה מרגישה כלום ומטפלת בה באופן פונקציונלי בלבד, והאב, למרות שכל יום חוזרות לו תמונות מהלידה, מכחיש את הקושי וטוען שהכל בסדר.

     

    אספתי את החוויות המבודדות של שלושתם והסברתי להם שעברו טראומה משותפת ממנה עדיין לא השתקמו. היה בדברי משהו מארגן, מחבר ומרגיע עבורם. ההקלה שיצרה התובנה של ההורים השפיעה במהרה על התינוקת, שכבר בפגישה הבאה נראתה חיונית יותר, יוצרת קשר עין, מגיבה. כעת ההורים היו אלה שהושפעו לחיוב ממנה כשראו שיוצרת קשר, שאינה אוטיסטית.

     

    הטיפול עמם נמשך עוד שלושה חודשים על מנת לעבד את הרגשות הקשים שחוו כבחלק מהמפגשים נוכחים כל השלושה ובחלקם רק האם והתינוק. בסיומו התינוקת נראתה חיונית, וחייכנית ללא סימנים של התנתקות או הימנעות. האם יכלה לחוש שוב את כל קשת הרגשות כלפי בתה והאב יכול היה להכיר בחולשה של אשתו מבלי להכחישה.

     

    פוסט-טראומה: כשהאם לא מרגישה אהבה לתינוק

    אנחנו נוטים להתייחס ללידה כאל אירוע שכולו משמח, מעין התעלות רוחנית שמגיעה לשיאה במפגש של האם והתינוק. אבל פעמים רבות הלידה הופכת לחוויה טראומתית, מה שגורם למצבים של פוסט-טראומה, מושג אותו אנחנו מכירים בדרך כלל מתחומים אחרים. כאנשי מקצוע אנחנו מגלי לעתים כי דיכאון לאחר לידה התפתח על רקע של טראומה בלידה. זיהוי נכון של התופעה וטיפול בהורים ובתינוק גם יחד מאפשרים הקלה מהירה ומחזירים את התינוק למסלול התפתחותי נורמלי.

     

    כל אישה הרה מדמיינת תסריטים לגבי הלידה, חלקם חיוביים ומרגשים, חלקם שליליים ומפחידים. לכל אב לעתיד ציפיות מה יקרה בחדר הלידה. בהתאם לאלה יתכוננו ההורים לאירוע מבחינה גופנית ונפשית. אולם לפעמים מה שקורה בלידה עצמה שונה מהציפיות של שניהם והם מוצאים עצמם לחלוטין לא מוכנים למה שעובר עליהם. הלידה עשויה להיות ארוכה או מהירה מדי, הכאבים עזים ממה שציפו, נדרשת התערבות חירום מכנית או כירורגית. בזמנים כאלה ההורים עלולים להיות מוצפים בחרדה, תחושות של חוסר אונים קיצוני, בושה, פחד מנזק גופני לאם או לתינוק או ממוות.

     

    טראומה עשויה לקרות כשההכנות הנפשיות ללידה קורסות מול מציאות שונה, קשה יותר. ההורים מגיבים בדרכי התמודדות קיצוניות האופייניות למצבים טראומתיים כגון התנתקות רגשית מהאירוע, שיתוק, איבוד עשתונות, גילויי חרדה חריגים. אלה עלולים להימשך גם אחרי שחוזרים הביתה עם התינוק ולהתבטא בתופעות נוספות כגון תמונות חוזרות (פלאשבק) מהלידה, רגישות יתר ודריכות, פחד לקחת אחריות על חיי התינוק.

     

    למרות שתכופות תופעות אלו קשורות לקשיים אובייקטיבים בלידה, פוסט-טראומה נקבעת על סמך התחושה הסובייקטיבית של השותפים לאירוע. שכיח שהורים רבים לא מזהים שהם במצב פוסט טראומתי ולכן נבהלים מתחושותיהם, במיוחד במקרים בהם האם מרגישה ניתוק וניכור מהתינוק. מצב זה, בו האם לא מרגישה כלפי התינוק את האהבה לה ציפתה, עשוי להתפתח לדיכאון אחרי לידה. גם התינוק עשוי להיות מושפע מהטראומה בעקיפין, על ידי התגובה הרגשית של האם או האב או ישירות כשהוא עצמו היה במצוקה או בסכנת חיים.

      

    כשאנחנו מסבירים לאם ולאב שמה שקורה להם אלו תגובות לאירוע טראומתי, מתרחשת הקלה גדולה. למשל, כשתחושות של ניכור וחוסר רגש של האם כלפי התינוק מפורשות כתגובת התמודדות עם כאב פיזי ונפשי בלתי נסבל, במקום המחשבה הקשה ש'אני אמא לא טובה'. הבנה של תגובות חרדה, ניתוק, דאגת יתר אובססיבית לחיי התינוק, תמונות חוזרות או סיוטים מהלידה כמכלול שלם של תגובות למה שקרה בלידה מרגיעה, היות והיא נותנת משמעות הניתנת להבנה ועיכול בהמשך. כך חוזרת להורים התחושה שהם אנשים נורמלים שעברו טראומה, ולא הורים לא טובים. תכופות הקלה זו אצל ההורים תתבטא בשינוי דרמטי אצל התינוק, שהגיב על הטראומה בהפרעות אכילה, שינה, בכי או ניתוק.

     

    הטיפול: אבא, אמא ותינוק 

    הגישה הטיפולית המומלצת במקרים כאלה היא טיפולי הורה-תינוק, בהם משתתפים האם, האב והתינוק. הצטבר חומר מחקרי רב המוכיח שטיפול כזה יעיל יותר מטיפול פרטני להורה או לתינוק. נמצא שבטיפול פרטני גם כשמצב האם משתפר, השפעת השיפור על התינוק תהא פחותה מאשר כשגם הוא כלול בטיפול והקשר שלו עם הוריו נמצא במוקד. למרות הבדלים מובנים ביניהם - התינוק נולד, האם יולדת, והאב שותף - כולם עברו אירוע אחד, גם אם כל אחד מגיב בדרכו. על פי הניסיון הקליני האופן בו מגיב כל אחד מהשותפים ללידה משפיע ומהדהד אצל האחר.

     

    במפגש הטיפולי, אם כן, יהיו שלושה שותפים. האם והאב מביאים את סיפור ההווה, כלומר הטראומה שעברו יחד עם מחשבות והשלכות מודעות ולא מודעות מהעבר הרחוק והקרוב שהתעוררו בעקבות הולדת התינוק, הציפיות שהיו לפני בואו ואלו שנכזבו כשפגשו את התינוק הממשי. את הרגשות בהם הוצפו ואיך התמודדו עמם.

     

    התינוק שנוכח עמנו בחדר מביא את הגרסה שלו לסיפור ועלינו לפענח אותה. נוכל להסיק על סמך התנהגותו ותגובותיו להוריו ולפסיכולוגית עד כמה הוא נפגע ממה שקרה בחייו הקצרים וכיצד הוא מגיב לפגיעה. נלמד כיצד

    הוא מבטא את החיוניות שלו ומהי דרכו להביע למה הוא זקוק מהוריו, עד כמה הם יכולים להבין מה הוא מנסה לומר ועד כמה הם יכולים 'לקרוא' אותו ולהגיב באופן מותאם. מפליא לראות עד כמה נוכחות התינוק בחדר מעוררת את כל קשת הרגשות, החיוביים והשליליים, שביטויים חיוני לתהליך הריפוי. תכופות ה'קסם' של הצלחה טיפולית נובע מהתעוררותם של כוחות התפתחות והתקווה שתינוק רך מביא איתו לכל מקום בו הוא נוכח.

     

    העובדה שכל אלה מתורגמים גם להתנהגויות הניתנות לצפייה ופירוש מאפשרת לפסיכולוגית להבין ולהסביר את המשמעות של מה שקורה להם ביחד. כלומר, נדבר עם ההורים והתינוק, גם אם אינו מדבר, היות ואנחנו מניחים שתינוקות קולטים - הן מאתנו הפסיכולוגיות והן מהוריהם - יותר ממה שאנו משערים. האינטראקציה הנצפית בין השלושה היא, אם כן, דרך המלך להבנה ולשינוי בטיפול אם-תינוק.

     

    יעל סגל היא מנהלת היחידה הטיפולית במכון לקשר הורה-תינוק ע"ש זיאמה ארקין , בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה

     



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Index open
    פוסט-טראומה לאחת לידה. סובלות מפלאשבקים
    צילום: Index open
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים