"דרושים עובדים שגרים במרכז" - זו גם אפליה

מחפשי עבודה רבים נתקלים במודעות בסגנון "דרוש עובד או עובדת, מגורים באזור המרכז בלבד". אף שמקום מגורים אינו נחשב לאחת מעילות האפליה המוכרות בחוק - התוצאה היא אפליה בשטח, שעלולה לפסול מגזרים שלמים המתגוררים בפריפריה - עולים חדשים ומזרחיים, חלשים ועניים יותר.

עוד על אפליה - בערוץ קריירה:

• יום האישה 2014: שכר הנשים נמוך ב-34%
• הבוס בצרות? זה לא סיבה לפטר עובדת הרה
• לראשונה: מעסיק יצמצם פערי שכר
  

כך למשל, המועמדות שלי למשרה במרכז הארץ נפסלה בעבר, לאחר שגילו כי אני מתגוררת בסמוך לבאר שבע. במקרה אחר אמרה לי מראיינת במהלך ראיון עבודה: "מה, תבואי כל יום עד לכאן? טוב, גם אני הייתי מנסה לברוח, אם הייתי גרה שם".

בואו נהיה כנים - הרבה אנשים חושבים שהמדינה הפצפונת שלנו מתחילה ונגמרת בתל אביב. הרי בניו יורק, מוסקבה או פריז - שם המרחקים בין שכונה לשכונה הם לעתים כמו צפון המדינה לדרומה - לא היו מציבים דרישה כזו.

אז האם המשמעות היא שמעסיק יכול לעצור לא לקדם בעבודה או פשוט לפטר עובד שנאלץ לעבור למקום מרוחק יותר מעבודתו? החוק לא נותן תשובה חד משמעית, אך לדעתי אין ספק כי הצבת תנאי הגבלת מגורי עובד לאזור גיאוגרפי מסוים, מהווה מדרון תלול שעשוי לפסול מגזרים שלמים.

כך למשל, אני מכירה עורכות דין שמתגוררות באזור הדרום ונאלצו לבצע הסבה למקצעות הוראה, מכיוון שעל כל 5 משרות משפטיות באזור זה - יש בערך 300 משרות במרכז. כל זאת עוד לפני שדיברנו על הפערים במשכורות בין הפריפריה למרכז הארץ.

באופן רשמי, מקום מגורים אינו נחשב לאחת מעילות האפליה בתעסוקה. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה כולל רשימה ארוכה ומכובדת של קריטריונים הנחשבים לאפליה, בהן על רקע מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות והפריה, הורות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, השקפה, מילואים ועוד. אפליה מחמת מקום מגורים אינה כלולה ברשימה הזו.

חוק נוסף שמתמודד עם אפליית מגזרים שונים הוא חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. חוק זה כולל את אותה רשימת קריטריונים, אבל בית המשפט המחוזי פסק לפני מספר שנים, כי אף שאפליה מחמת מקום מגורים אינה מוזכרת בו - המחוקק התכוון למנוע כל סוג של אפליה ולהקנות לכלל האוכלוסיות הזדמנויות שוות.

מדובר בהחלטה שניתנה בערעור על פסיקת בית משפט השלום, בערעור שהגישו צעירים תושבי קצרין. בתביעה נטען כי הם ניסו להכנס למועדון לילה אך כניסתם נאסרה בטענה שהמקום מיועד רק לבני קיבוצים ומושבים בגולן. בית משפט השלום פסק כי אפליה מחמת מקום מגורים אינה כלולה ברשימת האיסורים בחוק - אבל בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישו ופסק פיצויים לטובתם.

בעקבות החלטה זו, הוגשו שתי הצעות חוק שביקשו להכניס את הקריטריון של אפליה מחמת מקום מגורים, לרשימה הנכספת של האפליות הכלולות בחוק איסור אפליה במוצרים. לגבי אפליה בתעסוקה, לעומת זאת, איש לא הרים עדין את הכפפה, וחבל שכך.

חיסכון - האמנם?

למעסיקים שמציבים מקום מגורים כקריטריון, יש נימוקים לגיטמיים לכאורה: זכותם לחסוך בעלויות הדלק והנסיעות וזכותם לדרוש שהעובד יהיה נגיש בכל זמן נתון. עם זאת, זה בדיוק מה שטוענים מעבידים שאינם מקבלים לעבודה עובדת בהריון או עובד שנעדר לצורכי מילואים לעתים קרובות - גם במקרים אלה מדובר בעלויות גבוהות יותר למעסיק וחוסר זמינות של עובדים.

נסיעות לעומת זאת, הם מקרה קל יותר - החוק מחייב את המעביד בהחזר נסיעות עד לתקרה של 26.40 שקל ליום עבודה, גם אם זה עולה בפועל יותר. בנוסף מותר להכליל את הנסיעות בשכר העבודה, בתנאי שהעובד מקבל לפחות שכר מינימום - זאת בניגוד לזכויות אחרות כמו חופשה שנתית. אולם בהצבת תנאי מוקדם של מקום מגורים - נמנעת מהעובדים אפילו ההזדמנות להציע לספוג חלק מהוצאות הנסיעה.

ובאמת - מדוע זה עניינו של המעסיק לאן העובדים נוסעים ברגע שהם יוצאים ממקום העבודה - בעיקר בעידן זה שבו אפשר להתחבר למחשב המשרדי מכל מקום כמעט?  

ברגע שקובעים מקום מגורים כקריטריון אפשר לטעון כי מדובר באפליה עקיפה, כפי שנקבע במקרה מפורסם שהתרחש בארצות הברית - בו הוחלט כי הדרישה לתעודת בגרות ומבחנים פסיכוטכניים כתנאי להתקבל לעבודה במפעל מסוים, היא אפליה מחמת גזע, שכן בפועל - שחורים לא יכלו כמעט להתקבל למשרה. גם בישראל כבר קבעו, בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שאפליה היא גם "קביעת תנאים שלא ממין הענין" .

הכנסת האפליה מחמת מקום מגורים לרשימת האפליות יכולה לסייע בפתרון הבעיה - אבל כבר קיים פתרון אפילו יותר טוב והוא לזכור, שמשא ומתן לכריתת כל חוזה צריך לנהל בתום לבץ לפיכך יש לפרש את רשימת האפליות כרשימה פתוחה באופן כללי, שחלה על כל מקרה של אפליה, באופן שיממש את כוונתם של מנסחי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה: פשוט לתת הזדמנות שווה לכולנו.

הכותבת היא עו"ד המתמחה במשפט אזרחי, מנהלי, דיני עבודה והגירה