"נופל מחוץ לזמן" של דויד גרוסמן יעלה בגשר

בתיאטרון גשר יחלו השבוע בחזרות לקראת "נופל מחוץ לזמן", הצגה חדשה המבוססת על ספרו של דויד גרוסמן שתפתח מסך ב-22 במאי. את הספר ערך למחזה יחזקאל לזרוב, שגם יביים את ההצגה. לזרוב, שהחל את דרכו כשחקן על במת גשר, חזר לתיאטרון היפואי בשנים האחרונות ככוריאוגרף, אך זו הפעם הראשונה בה יביים במסגרת זו. עבודתו האחרונה בגשר היתה בהפקת "הדיבוק" בבימויו של יבגני אריה. במקביל שימש כעוזר במאי במספר הפקות בתיאטרון הקאמרי וביים את "איגלו", הפקה עצמאית שמציגה בתיאטרון תמונע. 

העיבוד לספרו של גרוסמן, שנכתב בעקבות מות בנו אורי במהלך מלחמת לבנון השנייה, מלווה את מסעו של אדם בעקבות בנו שאיננו.

במהלך המסע נקרות בדרכו דמויות שונות בהן רשם קורות העיר, המורה למתמטיקה, הסנדלר ואשתו, המיילדת ומתקן הרשתות. ביחד עם האיש והדמויות תר הקהל אחרי מי שכבר אי אפשר לגעת בו, ועדיין אי אפשר להרפות ממנו.

"קראתי את הספר וזה רדף אותי, תוך קריאה הרגשתי את הלהב מפלח", אומר לזרוב. "התאהבתי בטקסט. החיבור אליו עמוק ורגשי. זה סיפור בְּקוֹלוֹת על זוג שחי בשתיקה של שנים כדי לא לגרד את הפצע. מרכז הכובד הוא התמודדות עם הדחקת הכאב, רגשות שלא מוצאים את דרכם החוצה, קיפאון. ערכתי את הטקסט מבלי לשנות אף מילה, כמו שהבטחתי לגרוסמן. העבודה היתה בעיקרה בנייה דרמטורגית שתקשור בין הדמויות. האתגר היה לפצח את השאלה איך מציגים סוד ואיך מפרקים הדחקה".

איך היה המפגש עם גרוסמן?

"זה היה מפגש קצר. נסעתי למבשרת, ישבתי מולו וסיפרתי לו על הרעיון שלי. הרגשתי שיש לי מפתח להתמודדות עם הטקסט. אמרתי לו שאני רוצה להפוך את הצופה לאיש ההולך, להעביר אותו חוויה אקטיבית. אחרי ארבע דקות בערך הוא אמר לי: 'אתה הבנאדם שאני רוצה שיעשה את זה. צא לעבוד'. לחצנו ידיים והלכתי. היה שם חיבור ולמרות שגרוסמן לא שותף בכתיבה, הוא נוכח".

איך זה לחזור לגשר כבמאי?

"פתיחת מעגל חדש. זה קרה באופן טבעי, כיוון שאני עובד עם יבגני אריה במשך שנים - כך שמדובר בהמשך של דיאלוג, ועם זאת זו סיטואציה מאוד מרגשת. אריה הזמין אותי לביים בתיאטרון כבר לפני כשנתיים אבל לא מצאתי את החומר שבו אני באמת רוצה לגעת. יוצר זקוק לחיבור רגשי. זה חשוב".

"החיבור עם תבורי היה טבעי"(צילום: דניאל קמינסקי)

לזרוב מתכנן לגרום לקהל ללכת אחרי האיש ההולך, להפוך לאקטיבי ולצאת מהקיפאון: "זה לא רק אדם שמתמודד עם המוות או קורא עליו תגר, אלא אדם שקם ועושה פעולה כיוון שאינו מוכן לשבת ולהתבונן בדברים מהצד. במהלך הזה, באקטיביות שלו, טמון מסר - וזה לא רק דיבור על שכול. יש פה אלמנט חברתי מובהק, ובדיוק בגלל זה הוא סוחף אחריו את כל העיירה".

הליהוק של תבורי לתפקיד הראשי היה לו ברור מלכתחילה: "עבדנו ביחד על 'הדיבוק' וזה נראה לי טבעי. היה לי מאוד חשוב להשתמש בשחקנים מהתיאטרון ודורון מבחינתי הוא חלק מהלהקה. היכולות של האיש הזה מדהימות. אני שמח שהוא הסכים לקחת בזה חלק. גם גרוסמן שמח שזה הוא, כך שכולם מרוצים".

איך נולד החיבור עם קרן אן?

"הכרתי את קרן אן דרך אחותה בשנים שלמדתי בלונדון. היא בדיוק הוציאה את התקליט הראשון. לאורך השנים המשכתי לעקוב אחריה אבל לא היינו בקשר שנים ארוכות. כשהתחלתי לעבוד על ההפקה אמרתי לעצמי למה לא לנסות. התקשרתי אליה ונפגשנו. החיבור היה מהיר ונעים. היא קראה את החומרים ששלחתי לה והתאהבה. זו בעצם הפעם הראשונה שהיא כותבת לתיאטרון בישראל".

כבר כמה שנים אתה נוטה לכיוון בימוי. מה זה אומר לגבי משחק?

"אני לא נוטש, אם זו השאלה. יש הרבה מעגלים של מקצועות שאני הולך איתם עד הקצה ומתפתח משם לכיוונים חדשים. זה קשור לאתגר שאתה מציב לעצמך כחלק מההתפתחות כיוצר. אני חושב שהבימוי ממלא את כל החללים. אני יודע שזה מסב לי אושר".