5 שקלים לשעה: אפליית נשים ערביות בעבודה
מחקר ראשון מסוגו חושף הפרות זכויות נשים ערביות המועסקות במגזר הפרטי בחברה הערבית: 88% לא מקבלות שכר מינימום, כאשר 60% מקבלות 15 שקל לשעה, 85% לא מקבלות דמי הבראה ול-92% לא הופרשו כספים לפנסיה. עורכות המחקר: "מעמדה של האישה הפלסטינית בשוק העבודה, זהה למעמדה הנחות שנובע מאי-השוויון על רקע מגדרי בחברה הערבית"
זכויות הנשים הערביות-הישראליות העובדות במגזר הפרטי בחברה הערבית מופרות באופן בוטה: 88% לא מקבלות שכר מינימום, כאשר השכר הנמוך ביותר עומד על סך של 5 שקלים לשעה והגבוה ביותר על המינימום. 60% מקבלות 15 שקל לשעה - כלומר פחות מ-65% משכר המינימום. תמונה עגומה זו נחשפה במסיבת עיתונאים שערך היום (ג')ארגון כיאן הפמניסטי בנצרת.
- שכר נמוך ותנאים ירודים: נשים בעולם העבודה
- לראשונה: מעסיק יצמצם פערי שכר
- יום האישה 2014: שכר הנשים נמוך ב-34%
הנתונים הללו נאספו במחקר ראשון מסוגו שערך הארגון, בנושא הפרת זכויותיהן של נשים ערביות העובדות אצל מעסיקים פרטיים בחברה הערבית. עוד עלה מהנתונים, כי 80% מהנשים לא קיבלו תלוש שכר או קבלו תלוש פיקטיבי, 85% לא קיבלו דמי הבראה ו-92% לא קיבלו דמי פנסיה.
בארגון מסבירים כי הצורך במחקר עלה בעקבות פניות רבות שהתקבלו במחלקה המשפטית מעובדות, שדיווחו על הפרות בסיסיות בתנאי ההעסקה. הוא מתייחס רק למעסיקים פרטיים מהמגזר הערבי, אף שמרבית הנשים הערביות (כ-60%), מועסקות במגזר הציבורי, בין היתר בענפים מנהל ציבורי, חינוך, שירותי בריאות, רווחה וסעד ושירותים קהילתיים.
המגזר העסקי מעסיק כ-40% מהנשים העובדות במגזר. על פי המחקר, העבודה במגזר הציבורי לא נטולת הפרות והפליה אך היא יותר מסודרת, בעוד שההפרות העיקרית והכי בוטה היא במגזר העסקי. כך מעיד למשל הפערים בממוצע השכר של הנשים: בעוד שבמגזר הציבורי עומד ממוצע השכר על סך של כ-5,100, במגזר העסקי הוא עומד על כ-3,700 - פער של כ- 30%.
המטרה: מלחמה בניצול
עו"ד ראויה חנדקלו מארגון כיאן, מסבירה מדובר במחקר איכותני, שהתבסס על ראיונות עומק עם 27 נשים פלסטיניות שמועסקות או הועסקו על ידי מעסיק פלסטיני מהמגזר הפרטי ב-3 השנים האחרונות ושלפחות אחת מזכויותיהם הבסיסיות בעבודה הופרה. קבוצת המרואיינות הייתה מגוונת מבחינת הגיל, רמת ההשכלה, ומקום המגורים. "לא היה קל לשכנע את הנשים לדבר ולהשתתף במחקר על נשים עובדות שזכויותיהן מופרות, שכן רובן חששו מההשלכות", היא מספרת.
חנדקלו מוסיפה כי הם יזמו את המחקר במטרה לתת סיוע וייעוץ התואמים את הצרכים בשטח. "הרעיון עלה מתוך הדיווחים שהגיעו אלינו והצביעו על שיטות ניצול מאוד יצירתיות, שלא השאירו עקבות והקשו על הנשים ועלינו לפתוח בהליך משפטי או להשיג את הזכויות שלהן בדרכים אחרות", היא מפרטת.
"בחרנו להתמקד בשוק הערבי, שלעניות דעתנו, הבעיות והסוגיות שקשורות להעסקה שעולות ממנו הן שונות מאלה שעולות מהשוק היהודי", היא מוסיפה. "המטרה היא לאפשר לנו לקבל תמונה יותר טובה ומקיפה על שיטות הניצול ועל הפרופיל של המנצל, ללמוד קצת יותר על המנוצלות ומה גורם או יגרום להן להתלונן או לפעול נגד הניצול, ולנסות לפתח דרכים משפטיות ואחרות כדי לקדם את זכויות הנשים בעבודה".
לא מתלוננות "מחוסר נעימות"
המחקר גם חשף את היעדר הנכונות של המרואיינות לפנות למעסיק לבית המשפט או לארגון חברתי כדי להשיג את זכויותיהן ומדוע הן נמנעות מכך. "רוב המרואיינות מכירות טוב את המעסיק שלהן", מסבירה חנדקלו. "הוא חיי בסביבה שלהן והן ביחסים טובים איתו. הקשר הזה מקשה על רצונן להתלונן עליו. חלקן מתלוננות אמנם בפניו, אבל לא עליו".
לדבריה, עדויות הנשים מגלות שחלקן מנתקות את הקשר בין המעסיק לבין הזכויות שלהן. כך למשל, אחת המשתתפות ציינה כי היא מעדיפה לשבת בבית מאשר לתבוע, מחוסר נעימות. "המקסימום שאני יכולה לעשות זה שאני מפסיקה לעבוד ויושבת בבית ולא אעבוד איתו יותר, כי הוא אדם טוב ולא רוצה לעשות לו בעיות", הסבירה.
רפאה ענבתאוי, מנהלת כיאן, סבורה כי "הממצאים החמורים מגלים כי מעמדה של האישה הפלסטינית בשוק העבודה, זהה למעמדה הנחות שנובע מאי-השוויון על רקע מגדרי בחברה הערבית בכלל, הרואה בבית כסביבה האידיאלית לאישה והמקום היחיד שהיא אחראית עליו, בעוד שעבודתה מחוץ לבית נתפסת כתחביב או העברת זמן או כתוצאה מאילוץ כלכלי או ממצוקה".
"משום כך, גם המעסיקים - שהם חלק אינטגרלי מהחברה הפטריארכאלית - מרשים לעצמם לא לשלם לנשים לפי הוראות החוק ומנצלים לטובתם את קיומם של כל החסמים המבניים והתרבותיים העומדים בפניהן. אנו מאמינות ששינוי במצבה של האישה בשוק העבודה כרוך בשינוי מעמדה בחברה בכלל".
המלצות למיגור ההפרה
בהסתמך על עדויות המשתתפות, הארגון ממליץ במחקר על שלושה מישורי פעולה שיכולים לסייע בפתרון הבעיה:
1. עבודה עם הנשים עצמן - העצמת נשים על ידי עיצוב וביצוע תוכניות להעצמה משפטית-קהילתית, שתאפשר לנשים לקבל את הידע הדרוש בשפה הערבית ובהתייחס לייחודיות של החברה הערבית, ולרכוש כלים ומימוניות שיעזרו להן להיאבק למען הפסקת הניצול.
2. עבודה מול החברה - יש לגייס תמיכה חברתית על ידי העלאת הנושא של זכויות נשים בעבודה והשלכותיו לסדר היום הציבורי של החברה הפלסטינית בישראל ולעבוד מיל המעסיקים למען הפסקת הניצול.
3. שינוי מדיניות - יש לפעול לקידום שינוי ממסדי באמצעות שיתוף פעולה עם משרד הכלכלה בעניין אכיפת החוק ועם רשויות המדינה השונות, כדי להעלאת הנושא על סדר היום של מקבלי ההחלטות.
לפנייה לכתב/ת 
