גבו מכם ארנונה שגויה? לעיריית ת"א יש זמן

שופטת קבעה שהתנהלות העירייה לקתה בכשל תפקודי משמעותי: ערעור של בעל דירה על שיעור הארנונה שנגבה ממנו נגרר לאורך תשע שנים

עו"ד רעות נחמיאס-פלדרפורסם: 05.05.14 , 19:55

כמה זמן לוקח לעיריית תל אביב לדון בהשגה על שומת ארנונה מוגזמת? במשפט שניהל בעל דירה בעיר נגד העירייה התברר כי הדיון בעניינו ארך תשע שנים, שבסופן התגלה שאכן חויב ביתר. התנהלות ועדות העירייה קוממה את בית המשפט.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בעל דירה בתל אביב הבחין שחיוב הארנונה של דירתו נעשה על פי שטח של 121 מ"ר, בעוד ששטחה בפועל הוא 93 מ"ר בלבד. הוא הגיש לעירייה השגות ועררים חוזרים ונשנים עד שבמאי 2012 הגיע פקח לדירה ונוכח לדעת שהצדק עם בעליה. בעקבות זאת עודכן שטח הדירה רטרואקטיבית מ-2003.

אלא שבעל הדירה, שטען שהגיש השגות עוד משנת 1995, דרש מהעירייה שתעדכן את השטח החל משנה זו ותשיב לו את כל הסכומים ששילם ביתר לאורך השנים. ועדת ההשגות של העירייה סירבה לבקשתו, והוא ערער על כך לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד י. כליף.

בעל הדירה טען שהוועדה ביקשה להאריך את מועד הגשת תשובתה שבע פעמים, ולקח לה תשע שנים להגיע להחלטה. הוא ביקש להורות על קבלת כל העררים שהגיש לאורך השנים, להשיב לו את הכספים ששילם ביתר החל מ-1995 ולבטל את הריבית על חיובי הארנונה שלא שילם.

מנגד טענה העירייה שלא התקבלו מבעל הדירה השגות לפני 2003, ובכל מקרה טענה זו כבר התיישנה. לדבריה, העיכוב בהחלטה נבע מהתנהלותו של בעל הדירה, שביקש להעביר את הדיונים להרכבים שונים.

סחבת קיצונית

השופטת רות רונן קבעה כי בעל הדירה אכן לא הוכיח שהגיש השגות לפני 2003, ומשכך חיובי הארנונה ביחס לשנים אלו סופיים. למעשה היא קיבלה רק ערר אחד שהגיש, בנוגע לחיובים משנת 2010, והורתה לעירייה להחזיר לו את הכסף.

עם זאת, השופטת מתחה ביקורת על הסחבת שנקטה העירייה, שדנה תשע שנים בעררים שהגיש בעל הדירה. התנהלות הוועדה בעייתית מאוד, קבעה השופטת, ומעידה על כשל תפקודי משמעותי ביותר. השופטת רונן הוסיפה שאין ספק שהוועדה כשלה כשלא השכילה לנהל דיון קצר וענייני, גם אם בעל הדירה ניסה לסרבל את ההליך.

התארכות ההליכים הקיצונית, נקבע, לא מאפשרת לעבור לסדר היום. משכך, ואף שמרבית טענותיו של בעל הדירה נדחו, הפחיתה השופטת את שיעור הריבית על החיובים של בעל הדירה ולא חייבה אותו בהוצאות העירייה.

בית המשפט הזכיר שוב את חשיבות סד הזמנים הקצר שנקצב בדיני הארנונה. בנוסף, נקבע כי לו הסמכות לדון בשיעור הריבית שאותה ישלם הנישום, ובמקום הריבית הקבועה על חיובים לרשויות מקומיות, הורה על ריבית נמוכה יותר כקבוע בחוק פסיקת ריבית.