10 דברים שלמדתי בראלי יוון
מספר חסר תקדים של משתתפים ישראלים זינקו לראלי יוון המפרך, וצברו מספר ימים של שיכרון חושים ונהיגה או רכיבה על הקצה. רוני נאק ליווה אותם וחזר עם תובנות
שישה ימי תחרות, יותר מ-2,000 ק"מ של קטעי דירוג תחרותיים וקטעי קישור מפרכים, אלפי מטרים של טיפוס, אינספור חציות של נהרות ופלגי מים, ליטרים של שמן שרשרת והר קטן של צמיגים מפונצ'רים, קרועים ושחוקים עד שלד סיבי הפלדה. ראלי יוון שנערך לאחרונה גרם לנו לא רק הנאה גדולה מעצם ההשתתפות הישראלית המסיבית, ולא רק קנאה עצומה על התרבות המוטורית המפותחת במרחק קצרצר ממישור החוף שלנו. הוא גם אפשר לנו לחלוק אתכם כמה תובנות. קבלו 10 מהן.
- ראלי יוון הסתיים - הישראלים הביאו כבוד, והתאכזבו
אנחנו בכל זאת אימפריה, נגיד. ראלי יוון, או בשמו הרשמי יותר Hellas Rally, לא מתקיים אמנם תחת מטריית ה-FIA וה-FIM (הפדרציות הרלוונטיות למירוצי מכוניות ואופנועים, אך הוא עדיין אירוע בינלאומי גדול, ובהתאם עמוס במשתתפים מכל העולם. 60 משתתפים מבריטניה למשל, 20 מאוסטריה, ולא פחות מ-12 מישראל. ואם כבר, קחו בחשבון שבקרב המכוניות למשל, חמישית מכלי הרכב המשתתפים בראלי הגיעו מישראל. פחות עקב העובדה שאנחנו מעצמה מוטורית, ויותר מכיוון שרק 20 מכוניות נרשמו - ארבע מהם עם דגל כחול-לבן.
דע לאן אתה נוסע. כמו שגילו ביום הרביעי שני מתחרים שהובילו את הראלי, זה ממש לא רעיון טוב להסתובב ולחזור נגד הכיוון בקטע דירוג נגד השעון במירוץ ראלי. פשוט לא עושים את זה. למרות שלא כל הדבוקה המתחרה אמורה להופיע מעבר לעיקול, זה פשוט לא. ביוון זה היה דווקא כן. מתחרה אחד התברבר בניווט וחזר לנקודת האחרונה בה עדיין היה מאופס. המתחרה השני לעומת זאת די מיהר לדרכו, כפי שנהוג לעשות במהלך מירוץ נגד השעון.
התאונה (החזיתית) הייתה כמעט בלתי נמנעת, אך למרבה המזל הוכיחה גם עד כמה בטוחות מכוניות המירוץ המודרניות. שני הצוותים יצאו ללא פגיעה בגוף, אך הטעות המטופשת עלתה בהשבתה של רכב אחד ליום מירוץ שלם, ומספר שעות השבתה במקרה של הרכב השני. שניהם הפסידו בגדול, צוות פוינטר הרוויח בענק וסגר עליהם את הפער.
האלים צוחקים באולימפוס. לא מעט דברים משעשעים אותם, אבל נראה שבעיקר תכניות של בני אנוש. קחו למשל את הכשלים המכאניים שאירעו בדיוק כאשר הצוותים הישראלים החלטו לחשוב על אסטרטגיות מתוכמות לתפוס את ההובלה במירוץ במהלך טקטי מתוחכם. קדשאי-ערמוני איבדו אלטרנטור, היימן-סגל שברו זרוע מתלה. אז נכון, עייפות החומר והכל, אבל נדמה לנו שלשעשועי אלים יש כאן גם משקל כלשהו.
המירוץ נגמר בפיטס. בקטע דירוג מדוד אתה מצפה מעצמך לרכיבה הכי מהירה לה אתה מסוגל, ואז להגביר עוד קצת. מה שמסביר את נפילת המתח הקיצונית בסיומו של קטע תובעני כזה. מצד שני, צריך לזכור שנפילת מתח גורמת - בעיקר למתחרים פחות מנוסים - לאובדן עירנות. וזו הופכת לבעיה ממש חמורה, כשהרוכב חסר העירנות צריך עדיין לחסל עוד עשרות - אם לא מאות - ק"מ. קחו את המתחרים הישראלים למשל - אחד שבר ירך בנפילה ממש בקילומטרים הראשונים אחרי קטע דירוג קשה, אחר המשיך במורד ההר ולמזלו לא נפצע, ורק מצא עצמו מושך חבל בעזרת שתי זקנות יווניות כדי להחזיר את האופנוע לשביל. ובאחוזים, מחצית מהרוכבים שהחלו את הראלי, לא סיימו אותו.
הרכב קובע. דיוויד פרטין לא נמצא בליגה של הרוכבים הישראלים. למעשה, הוא לא בליגה של מרבית הרוכבים התחרותיים בעולם. לא במקרה הוא רוכב רשמי של ימאהה, ונחשב לאחד הצרפתים המהירים על שני גלגלים. ב-CV שלו יש ציוני דרך מרשימים, כמו למשל אלוף אנדורו אירופאי ומנצח קטעי דירוג בדקאר, ולצד הסעיף "עבודה נוכחית" הוא יכול לציין מפתח אופנועי שטח עבור חברת ימאהה. לראלי הוא בחר להגיע על סופר-טנרה עצום מידות עם דרייבשאפט, בקרת משיכה ו-260 ק"ג. לא הלך לו. מסקנה חשובה: חשיבות הכלי הנבחר גדולה אף יותר מיכולת הרוכב.
סכין בין השיניים, ובכל זאת בני אדם. למרות שהיו בו מספר כוכבים ברמה אירופאית, ראלי יוון מוגדר כ"ראלי חובבים". ועובדה זו התבטאה היטב ברוח ספורטיבית יוצאת דופן. פעם אחר פעם עצרו מתחרים - גם כאלה עם סיכוי לניצחון - ואיבדו זמן יקר, רק כדי לסייע בהחזרת מתחרה אחר למירוץ. כאשר שאלתי את אחד ממובילי הקטגוריה מדוע בחר לעצור ולחבל בסיכוייו, ענה כי "במחיר של המירוץ הזה אני יכול לקנות ארון מלא גביעים. באתי ליהנות, לא להוסיף לעצמי מדליה".
המלאכים הגדולים - אנשי הסיוע הטכני. קחו את ויקו אסולין, יובל נוימן, אורי שוער, ירון ברק וגיא. החברה האלה החליפו דיפרנציאל בשטח תוך פחות משעה, פתרו בעיות טעינה במתיחת רצועה מהירה, אילתרו רצועות גרירה, כיוונו פרונטים ושלפו זרועות מתלה חבוטות. כל היום רדפו החבר'ה האלה אחרי המתחרים הישראלים ובלילה החליפו מנוחה ושנה עמוקה בהמשך העבודה, לקראת יום המחרת. אלופים.
פרופורציות, ופרגון. כשמארגן הראלי מזכיר את שמך בנשימה אחת עם מפלצת ראלי ואלוף עולם לשעבר כמו היינץ קיניגדנר האוסטרי, או דיוויד פרטין (ראה ערך), זה יוצר באופן מיידי ציפיות, לחץ וחרדה - וגם התייחסות בלתי נמנעת של החברים שמכירים אותך "הכי טוב". במקרה שלנו, כשדורון וינטר הוזכר ערב הזינוק יחד עם הנ"ל בהודעה לתקשורת, הוא הפך מיידית מטרה לעקיצות מצד הצוות הישראלי. נו טוב, אנחנו ישראלים הרי.
המממנים, כן ירבו. ספורט מוטורי הוא עיסוק יקר מאד. גם כאשר מדובר במירוץ לחובבים "רציניים". לכן אי אפשר להדגיש עד כמה מבורכת ההירתמות של החברות הישראליות, שהחליטו לתמוך ולהשתתף ולרשום צ'ק, כזה שסייע להשתתפות הצוותים השונים. כך במקרה של פוינטר המאד ותיקה, אך גם קרנרג'י הצעירים, טלפארמה וצמיגי טויו, חולון מוטורס, אוטווויק ואופרוד.
מיתולוגיה לסיום. הפלופונסוס נקרא על שם גיבור מהמיתולוגיה היוונית, בשם הלא מפתיע פלופס. הרבה מזל לא היה לו שכן אביו, רק בשביל הדאחקה, הרג אותו ובישל את גופתו כארוחת גורמה לאלים. אלה האחרונים לא אהבו את רעיון בשר האדם כמנחה, וכעונש הוחזר פלופס לחיים והושב לאביו. לא לפני שסידרו לו כתף משנהב, כי בכל זאת היה אחד שלקח ביס. אגב, פלופס היה מאהבו של פוסידון, אל הים. רק שתדעו.
לפנייה לכתב/ת 
