החברה הישראלית פועלת מתוך פחד
בואו ונשים את הקלפים על השולחן - המציאות הפוליטית הנוכחית בארץ מעמיקה את הפערים בחברה. האם החברה הישראלית הגיעה לנקודה המחייבת שינוי עמוק ויסודי, והאם בכלל אפשר לעשות שינוי כלשהו או שאולי הקרע החברתי כבר בלתי ניתן לאיחוי?
שבוע לאחר פירסום דו"ח מבקר המדינה, עולה ממנו תמונה המציגה מציאות די עגומה. 82% ממקבלי קצבת נכות כללית אינם לוקחים חלק בשוק התעסוקה. יום קודם לכן, דווח גם על הדרת מורים ערבים מבתי ספר דתיים בטענה כי: "יהודים לא ילמדו עם מורים ערבים". למרות שמקרים אלו זכו לחשיפה תקשורתית אבל, ישנם מקרים נוספים קשים וחמורים לא פחות, הנדחקים לשוליי החדשות וכולם מצביעים על כך שהחברה הישראלית הגיעה לנקודה המחייבת שינוי עמוק ויסודי.
החברה הישראלית מורכבת מפסיפס אנושי מרתק ומאופיינת בריבוי זהויות ובשונות רבה בין אזרחיה היוצרת מתחים הגורמים להדרת קבוצה כזו או אחרת מן המרחב הציבורי, ולפגיעה במרקם ובסולידריות החברתית ומכאן - בחוסנה הלאומי של החברה.
השונות היא מצב נתון הנובע מן השוני הטבעי בין בני אדם. רב תרבותיות הנו עקרון המציע להכיל את השונות מתוך הכרה בשוני ומתוך כבוד לאחר. גישת הרב תרבותיות מבוססת על מערכת ערכים ונורמות התנהגות המכבדות את כלל הקבוצות בחברה ואת ההבדלים הסוציו-תרבותיים המבחינים ביניהן ומעודדת אותן לתרום למרחב המשותף ע"י דיאלוג בין הזהויות השונות ותוך העצמת הקבוצה.
נשאלת השאלה מדוע קיים ניכור בין הקבוצות השונות? מה מניע אותנו להתנהל כאילו המדובר במשחק סכום אפס?
נראה כי החברה הישראלית מתנהלת מתוך תרבות של פחד - פחד הנובע מריחוק, מהעדר היכרות אמיתית עם האחר, פחד מביטול עצמי לפיו ההכלה של האחר תוביל בהכרח לחדירתם של ערכים זרים ולאובדן תרבותי ופגיעה בזהות. המציאות הפוליטית השוררת בישראל מעצימה את תרבות הפחד ומוסיפה נדבך נוסף בהעמקת הפערים, השרשת דעות קדומות והדרת קבוצות ופרטים.
האם נגזר עלינו להיכנע ולהשלים עם תרבות זו על תוצאותיה ההרסניות? אין ספק שהמציאות דורשת מנגנון שיאפשר את מיגור תרבות הפחד והטמעת היכולת להתנהל באופן אפקטיבי במציאות מורכבת ואני מבקש להציע עקרון המבוסס על המודל הרב תרבותי והוא "ניהול השונות".
מדובר במנגנון המבקש למצוא איזון בין שני מצבי קיצון; הומוגניות מחד - מצב בו אין שוני בין האנשים ונבדלות מאידך - מצב של העדר מכנה משותף. ניהול השונות מציע תהליך בו בשלב ראשון ישנה הכרה באחר, כישוריו תפיסותיו, תרבותו ויצירת סביבה מכילה. בשלב השני מדובר בכבוד ולגיטימציה של "האחר" והכרה כי האחר הוא אני וכי כבני אנוש, רב המשותף על המפריד.
המעבר משלב אחד למשנהו כרוך בניפוץ דעות קדומות וסטריאוטיפים והערכה מחודשת של "תרבות האחר" כלומר, שינוי גישה לפיו יחס סקפטי וחשדני לו זוכה האחר מוחלף בהכרה בו כשווה ערך. יתר על כן מתבהרת ההכרה כי שיתופו המלא של האחר אינו רווח בלעדי שלו אלא, גם שלי - שלנו - של החברה בכללה.
הגיוון האנושי והפסיפס התרבותי יוצרים קשת צבעים מרהיבה שבכוחה להעצים את החברה, לתרום לעושרה וליצור סינרגיה בבחינת השלם גדול מסך כל חלקיו, ועל כן ניהול שונות אפקטיבי עשוי לסייע בפיתוח יכולת התנהלות במציאות המורכבת משלל עולמות תרבותיים. ההכרה בשונות ואימוץ הגישה הרב תרבותית עשויה להפחית את הפחד מפני האחר ואת הדעות הקדומות והאפליה הנגזרת ממנו ולסייע בהשגת חברה בעלת יכולת הכלה, חברה סובלנית ועשירה יותר המאפשרת דיאלוג בין הקבוצות ואשר בה לכל פרט או קבוצה יש לא רק את הזכות לחלום אלא גם את האפשרות להגשים את החלום.
מכללת אחוה היא בבחינת דוגמא ארגון רב תרבותי משום שהיא כמעשה שגרה מכירה ומוקירה את ריבוי הזהויות ואת תרומתה של כל זהות לטוב המשותף, מעצימה את "אוכלוסיות המודרות" בחברה הישראלית ומסייעת להן להשתלב ולהוביל.
אם לא נשכיל ליישם את שינוי הגישה הן ברמת הפרט והן ברמה המוסדית, אנו עלולים למצוא את עצמנו בפני שוקת שבורה של קרע חברתי בלתי ניתן לאיחוי. עלינו להשכיל להפוך את השונות מחסם למשאב אסטרטגי שלו השפעה מכרעת על החוסן הלאומי של החברה בישראל.
כהונתי כנשיא הבדואי הראשון של מוסד אקדמי במדינת ישראל היא בבחינת הפרט שאינו מעיד על הכלל. החברה שלנו זקוקה לאנשים נוספים דוגמת הגב' עדינה בר שלום, הרב יחיאל אקשטיין שפעילותם מהווה גשר בין תרבותי.
הכותב הוא פרופ' לעבודה סוציאלית ונשיא המכללה האקדמית אחוה
- כנס אחווה לשונות ורב תרבותיות, בשיתוף הקרן לידידות, ייערך ביום חמישי הקרוב 22.5 בהשתתפות שרים, אישי ציבור ואקדמיה.
- לאתר הרשמי לחצו כאן
.
- בשיתוף מכללת אחווה והקרן לידידות
לפנייה לכתב/ת 
