50 שנה למוביל הארצי: השראה לימינו
המפעל העצום והבלתי נתפס ההוא הותיר מורשת חשובה. היום הו מודל לפרויקטים בינלאומיים בימים של משבר מים, וגם אפשרות חיבור לפלסטינים
לפני 50 שנה בדיוק, בטקס פרטי וצנוע, נחנך המוביל הארצי.
ראש הממשלה לוי אשכול בחר להמנע מחגיגה פומבית למרות העלויות שהיו כרוכות בבניין המוביל, וחשיבותו הרבה לתשתיות המים של ישראל, מחשש שתגרור מתקפה סורית. אפשר לומר אפוא, שהחלק הצנוע ביותר במוביל הארצי היה טקס חנוכתו.
בניית המוביל החלה ב-1959, והוא תוכנן על ידי חברת תה"ל תחת פיקוחו של אהרון וינר. הבנייה בוצעה על ידי חברת מקורות. מדובר היה בפרויקט תשתית ציבורי יקר ורחב היקף עבור מדינה ענייה ומתפתחת. בשיאו של הפרויקט, אחד מכל 14 ישראלים בעלי כושר עבודה עסק בחפירה, הלחמה, הרכבת צינורת או בשורה של משימות אחרות בבניית המערכת. מערכת המוביל הארצי עלתה כחמישה אחוזים מהתוצר הלאומי, נתון בלתי נתפס כמעט, ודרשה המצאה של פתרונות הנדסיים חדשים לחלוטין.
תהליך החשיבה שהוביל להקמת המוביל הארצי החל באפריל 1939, בתגובה לספר הלבן שהגביל את העליה לארץ ישראל בשל הטענה כי מחסור במים לא יאפשר גידול מזון מספיק לתושבי הארץ. מנהיגות היישוב קראה לשמחה בלס, מהנדס מים מבריק, לפתח את מקורות המים בצורה שתעזור להתעלות על התנגדות הבריטים.
אף שאת הבריטים לא ניתן היה להניע מעמדתם, הרעיון להעברת מים מהצפון הגשום לדרום הארץ תפס תאוצה. לאחר הכרזת העצמאות ב-1948, ראה דוד בן גוריון בהעברת מים מהגליל לנגב משימה לאומית. התכנון המשמעותי למוביל החל במקביל לזמן שבו המימון להקמתו, רובו מדמי השילומים מגרמניה, הפך זמין. באותה תקופה היה הכרחי לגייס תמיכה מנשיא ארצות הברית אייזנהאואר, על מנת לוודא גיבוי אמריקני במקרה שפרויקט המים יוביל לסכסוך עם סוריה או ירדן.
המוביל הארצי עם הקמתו ב-1964(צילום: פריץ כהן, לע"מ)
בצינורות המוביל לפני שנה(צילום: זיו ריינשטיין)
המוביל הארצי הצליח לדחוף את גבול אפשרויות יישוב הארץ מקו שהיה דרומית לרחובות, לקו חדש, דרומית לבאר שבע. תודות למוביל, ניתן היה ליישב עולים חדשים ביישובים חקלאיים, דבר שאיפשר את הקמתה של תעשיית ייצוא חקלאית, שתרמה מליארדים לכלכלה הישראלית. המוביל הארצי תרם להתהליך חשוב נוסף: איחוד אספקת המים של ישראל משתי וערב של פתרונות מקומיים ואזוריים למערכת לאומית מאוחדת, אלמנט חשוב בבניין הארץ.
המוביל הארצי הותיר אחריו מורשת חשובה. מאז בנייתו, הורחב יישוב הפריפריה, ובשנים האחרונות אף התגבר. בימינו, ישראל נמצאת באמצע בנייתן של תשתיות לאומיות רבות ומאתגרות לרבות קוי רכבת, נמלים ותשתיות גז ונפט. בנוסף, מתנהל כרגע פרויקט שיאחד בין מי המוביל הארצי למים הגיעו ממפעלי ההתפלה בשפלה. החזון, האומץ וההקרבה שדרש המוביל הארצי יכולים לשמש השראה לפרויקטים אלה ואחרים.
הצלחת המוביל הארצי מוסיפה אפשרויות ונקודות מגע חיובית עם הפלסטינים בימינו אנו. לראיה, זמן קצר לפני השקת המוביל הארצי, הפגינו ערביי הגליל, במיוחד תושבי שפרעם ונצרת, נגד צירופם לרשת המים הלאומית. ערביי ישראל דאז חששו שצירופם לרשת מים המשרתת את כלל תושבי ישראל תפגע בזהותם הלאומית. כצפוי, צירוף הכפרים הערבים לאספקת המים הלאומית לא הובילה לאובדן הייחוד הקהילתי שלהם, אלא לאספקה יציבה של מים לבתיהם. העובדה שאזרחים ערבים זכו לאספקת מים זהה לשאר אזרחי ישראל חיזקה את רעיון שוויון הזכויות והשירותים עבור כלל אזרחי המדינה.
בהסכם שלום עתידי, יכולים הפלסטינים בעזה ובגדה להסכים להקמת מערכת מים משותפת, ולא להפוך את נושא המים לסממן ריבוני שידרוש הפרדה. הקמת מערכת משולבת זו תיצור אספקה סדירה, איכותית ואמינה של מים כפי שהמוביל הארצי עשה בזמנו עבור מדינת ישראל. מערכת מים משולבת תוכל לענות על דרישות שני הצדדים, ולהסיר את סוגיית המים משולחן המשא ומתן. ייתכן שמערכת כזו אף תעמיק שיתופי פעולה אזוריים עם שכנינו שעומדים אף הם בפני בצורת.
בנוסף, בעולם שצועד כנראה לעבר משבר מים גלובלי, המוביל הארצי יכול לשמש מודל למדינות מתפתחות בסכנת בצורת, ולעורר תקווה כי בעיות המים שלהם ברות פיתרון, כדוגמת זה שהצליחה ישראל להגיע אליו לפני 50 שנה.
סת׳ מ. סיגל הוא חבר המועצה ליחסי חוץ בארה״ב. כרגע הוא עובד על ספר בנושא תשתיות מים בישראל. אפשר לעקוב אחריו בטוויטר @SethMSiegel שעוסק בנושאי ישראל ומדיניות מים.
לפנייה לכתב/ת 
המוביל הארצי. הרחיב את יישוב הפריפריה
צילום: פריץ כהן, לע"מ
מומלצים
