שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    34 ק"ג אחרי 700 ימי מצור: "אכלתי צמחים"

    כוחות אסד צרו שנתיים על העיר חומס ואילצו עשרות אלפי תושבים לברוח. רוקחת בת 65 הייתה בין הבודדים שנשארה ושרדה נגד כל הסיכויים

    במהלך 700 ימי המצור הצטמצם עולמה לסלון ולמטבח בביתה. היא שרדה על ידי אכילת צמחים וקריאת ספרים. היא סירבה להביט במראה משום שצפייה במצבה המידרדר היה שובר את רוחה.

     

    עוד חדשות בעולם :

    נהגת המונית ה-1 באפגניסטן הפסיקה לפחד

    מפלה ליהודי-רפובליקני היחיד בבית הנבחרים

     

    זיינאת אחראס, רוקחת בת 65, עדיין נושאת את צלקות השהייה הארוכה בביתה. קרוב לשנתיים הקיפו מורדים את ביתה בשעה שנלחמו בכוחות צבא סוריה שהטילו מצור על השכונות העתיקות במרכז חומס. אחראס שוקלת כיום 38 קילוגרמים, אפילו אחרי שעלתה ארבעה קילוגרמים מאז סיום המצור בתחילת מאי עם נסיגת המורדים מחומס.

     

    יצאה שש פעמים בלבד במהלך שנתיים של מצור. זיינאת ואחיה איימאן (צילום: AP) (צילום: AP)
    יצאה שש פעמים בלבד במהלך שנתיים של מצור. זיינאת ואחיה איימאן(צילום: AP)
    "בכל יום אמרנו שזה יסתיים מחר", אמרה אחראס בראיון לסוכנות הידיעות AP. "אם היינו סופרים את הימים היינו נכנעים".

     

    העיר העתיקה של חומס, שמורכבת משורה של שכונות צפופות, הייתה תחת מצור והפגזות מצד משטרו של בשאר אסד שביקש להכניע את המורדים. חומס הייתה העיר הראשונה להתקומם נגד שלטונו של אסד עם פרוץ המחאות בעיר במרס 2011. מאז הפכה לשדה קרב כשכוחות המשטר הפגיזו אותה וכוחות המורדים השיבו להם מלחמה.

     

    שמרו על החנות ובית המרקחת מפני בוזזים

    בתחילת 2012 הידקו כוחות הצבא הסורי את המצור על מעוזי האופוזיציה בחומס, ועשרות אלפי תושבים נאלצו לברוח מבתיהם. רעב כבד התפשט בעיר בעקבות הימשכות המצור ומורדים החלו לנטוש את העיר. רוחם של כוחות האופוזיציה נשברה סופית בסוף 2013, ועשרות מורדים - האחרונים שעוד נותרו בחומס - נסוגו במסגרת הפסקת אש זמנית שהושגה בתיאום עם המשטר בדמשק. מיד לאחר הנסיגה השיבו כוחות אסד לידיהם את השליטה המלאה על העיר.

     

    אחראס ושני אחיה היו בין האזרחים הבודדים שנותרו בביתם בשכונת אל-מאלג'ה עד סוף המצור. השלושה החליטו להישאר בבית הגדול משום שחששו שמורדים ישתלטו עליו ויבזזו את בית המרקחת וחנות הבגדים של המשפחה ששכנו בו.

     

    המצור היה נסבל בתחילתו משום שמשפחתה של אחראס אגרה ציוד ומזון בעקבות קרבות וחילופי אש קודמים שהיו באזורם. הם היו מצוידים היטב באורז, שעועית, חיטה ודלק. ככל שהמצור נמשך, רק לעתים נדירות יצאה אחראס מביתה, על פי הערכתה אולי שש פעמים במהלך 700 ימי המצור. "שבתי הביתה עצובה למראה ההרס. האזור הזה היה פעם מלא חיים", היא אמרה.

    הרוקחת המבוגרת לא הסתכלה על עצמה במראה (צילום: AP) (צילום: AP)
    הרוקחת המבוגרת לא הסתכלה על עצמה במראה(צילום: AP)

    אחיה של אחראס, אנאס ואיימאן, יצאו מחוץ לבית לבדוק את העסק שלהם, ופקחו עין על כנסיית מאר אלייה הסמוכה. באותו זמן הייתה אחראס בביתה ובישלה ושמרה על ניקיון הבניין. היא קמה עם הזריחה והלכה לישון עם שקיעת השמש. במהלך שנתיים של מצור, לפחות 12 פצצות מרגמה פגעו בבית המשפחה הסורית וגרמו לנזק במבנה, בין היתר במדרגות בקומה למעלה. "זה היה מטריד משום ששמענו פיצוצים יום ולילה. אתה מתרגל לזה".

     

    החביאו בבית רכוש של הכנסייה

    כומר בחומס ביקש מאחיה של אחראס, נוצרים באמונתם, להסתיר בביתם רכוש יקר ערך של הכנסייה. וכך, באופן הדרגתי, הובאו לבית איקונים ותיבות שבתוכן רשומות בנות מאות שנים של הכנסייה. בשנת 2013 נבזזו חנות הבגדים ובית המרקחת של משפחת אחראס. בשל כך העבירו שני האחים לתוך ביתם קופסאות של תרופות ובגדים שלא נבזזו.

     

    בשעה שהמצור נמשך צבאו מורדים על בית משפחת אחראס ותבעו מזון ודלק. לדברי הרוקחת הסורית, הם בדרך כלל הגיעו בקבוצות, הורו לה לשבת בסלון בשעה שפשטו על המטבח ועל חדרי הקומה האחרונה שבה נשמר כל האוכל של המשפחה. לפי אחראס, מורד צעיר שפשט על ביתה לקח לידיו צנצנת ריבה ריקה כמעט לגמרי.

     

    לקראת סוף המצור, המורדים אפילו לא טרחו להגיע לבית משפחת אחראס עם כלי נשק. הם פשוט נקשו על הדלק ותבעו אוכל. באמצע 2013 הקיפו מורדים חמושים את בית המשפחה ונכנסו לתוכו. הם יצאו מהמקום ובידיהם שארית מלאי המזון של המשפחה ודלק. מעט חיטה נותרה בידי האחים, שלדבריהם עצם היותם נוצרים לא הביאה את המורדים הסונים להציק להם, ככל הנראה בשל העובדה שבביתם היה אוכל.

     

    תושבים שבים לבתיהם אחרי תום המצור. חומס (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    תושבים שבים לבתיהם אחרי תום המצור. חומס(צילום: רויטרס)

    בחודש דצמבר אירעה טרגדיה גדולה למשפחת אחראס. אחיה של זיינאת, אנאס, שסבל מסרטן, עזב את העיר במסגרת מבצע פינוי שארגן האו"ם. כעבור 19 ימים הוא הלך לעולמו.

     

    "דיאטה שמעולם לא רציתי לעשות"

    אז איך הצליחה הרוקחת הסורית לשרוד? במשך החודשים האחרונים של המצור הקפידה אנאס להתרכז בביצוע משימות יומיומיות. ללא דלק בנמצא, אחיה איימאן ליקט עצים להסקה. אספקתם הצטמצמה רק לתה, שמן ותבלינים. איימאן גם הביא הביתה צמחים שונים, בהם שן הארי, עולש וחלמית, שאותם יאכלו בארוחות. הם לא היו היחידים בחומס שקטפו צמחים ואכלו אותם, ואיימאן השיג חלק מהם בבית קברות נוצרי באזור.

     

    עבודותיה של אחראס כללו חטיבת עצים להסקה ולהדלקת הטאבון המסורתי. היא למדה להשרות, להרתיח ולתבל את הצמחים הירודים. הארוחות הדלות גרמו לכך שהיא איבדה את התיאבון שלה. עם תחילת המצור היא שקלה 58 קילוגרמים, ובסופו שקלה 34 קילוגרמים. לדבריה, היא לא רצתה להדאיג את עצמה על ידי מבט במראה. "ידעתי שאיבדתי משקל. הייתי בדיאטה שמעולם לא רציתי לעשות".

     

    עיר הרוסה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    עיר הרוסה(צילום: EPA)

    רק לאחר תום המצור גילתה אחראס את השינוי הגדול שעברה. היא צפתה בעצמה בתמונה ששודרה בטלוויזיה בכתבה על כניסת הצבא לעיר. "הייתי יותר קטנה מילד", היא אמרה.

     

    בשעות הפנאי שלה בביתה הנצור קראה אחראס בשקיקה ספרים - תנ"ך וסיפורי קדושים נוצריים. ימיה הקשים ביותר, לדבריה, היו כשאחיה אנאס מת ואחיה השני איימאן הלך לישון בבניין אחר שהיה צריך לשמור עליו מפני בוזזים. היא נותרה לבד בביתה בשעה שמורדים פשטו שוב על המקום, והפעם עלו לקומה העליונה בחיפוש אחר תרופות ובגדים. "התגעגעתי לאחים שלי - היינו שש בנות ושישה בנים. התגעגעתי לאימא שלי שמתה בסוף 2011", היא אמרה.

     

    ב-9 במאי, אחראס לא ידעה בהתחלה שהמצור הוסר ושכוחות המשטר נכנסו לשכונה שלה. לא היה לה בבית מכשיר רדיו והיא לא עקבה אחר החדשות. ביציאה נדירה מהבית לעבר באר סמוכה, אמר לה אדם אחד "הצבא נמצא כאן". היא הופתעה מאוד וכשראתה חייל באזור היא ביקשה ממנו לחם, ועדיין לא הייתה מודעת לעובדה שגופה כחוש. החייל קנה לה עשרות פיתות. "אכלתי פיתה שלמה בעצמי. היה לזה טעם של ממתק".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים