שתף קטע נבחר

"היום-יום הוא זוועה". קולם של נפגעי החרדה

ממשיכים לפנות למוקדי הסיוע, גם לאחר הפסקת האש. "לא מצליחה לעשות כלום. רק יושבת ובוהה", תיארה תושבת אשדוד. מטפלת במרכז בשדרות: "החרדה מהמנהרות רבה. אנשים סורקים חדרים וסוגרים חלונות"

"היום-יום הוא זוועה. אני מצליחה לצאת לעבודה ולישון רק בעזרת טיפול תרופתי, אני מפחדת שאם אירדם אפספס את האזעקה. באזעקות אני חוששת שעוד דקה ייפול לי גראד על הבית או בעבודה", כך מספרת שלומית בן ישי (45), אם לשלושה מאשדוד, שהייתה בעבודה כאשר רקטה פגעה במקום לפני כשלושה שבועות. שלומית היא אחת מנפגעי חרדה רבים שאינם מצליחים לחזור בקלות לשגרה גם עם תחילתה של הפסקת האש הבוקר (שלישי).

 

עוד בחדשות:

 

"לא הספקתי להגיע לממ"ד. נשכבתי מתחת לכיור וחיכיתי", שלומית מספרת, "לאחר הנפילה רעדו לי הידיים, לא יכולתי להחזיק את הטלפון, והיה לי יובש בפה. לא הסכמתי להתפנות לבית-חולים. לאחר מכן חוויתי קוצר נשימה באזעקה, ורק אז הלכתי לקבל עזרה רפואית. אני לא מצליחה לעשות כלום. אני יושבת ובוהה. אתמול כשהייתי בבית המרקחת, עבר אוטובוס, ומהרעש ישר קפצתי. הרוקח היה צריך להרגיע אותי. מאוד לא נעים. אבל יש לי תמיכה גדולה מהמשפחה".

 

אזעקה באשדוד במהלך המבצע       (צילום: אבי רוקח) (צילום: אבי רוקח)
אזעקה באשדוד במהלך המבצע (צילום: אבי רוקח)

פגיעה בבית באשדוד     ()
פגיעה בבית באשדוד

 

ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של ער"ן, מסבירה: "טראומה מתעוררת בעקבות תחושה של איום על השלמות הפיזית או הנפשית שלנו, והחרדה גורמת נזקים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים. כשאנשים פונים אלינו, הם מתארים כאבי ראש, אובדן תיאבון וקשיי שינה. מספרים לנו גם על פגיעה ביכולת הריכוז ועל מחשבות קשות. בנוסף אנשים שכבר חוו טראומה בעבר, לאו דווקא על רקע ביטחוני, סובלים אף יותר מפגיעות, מחוסר האונים וממצוקה רגשית".

 

דניאלס אמרה שמאז תחילת "צוק איתן" התקבלו במוקד ער"ן כ-1,000 שיחות ביום, לעומת 350–500 ביום שגרתי. עוד אמרה: "נפגעי חרדה בעקבות נפילה לידם מדווחים על רעד בלתי נשלט, תחושה של קיפאון ודפיקות לב מואצות. חלק מהאנשים מתארים שהם חווים התקף לב, בכי בלתי נשלט, מחשבות ותגובות רגשיות קיצוניות. הורים מספרים על רגרסיה בהתנהגות ילדים – חוזרים להרטיב ולא רוצים לרדת מהידיים".

 

דניאלס הסבירה שרוב האנשים יתמודדו עם החרדה עם הזמן: "כ-90% מהנפגעים יצליחו להתמודד באמצעות תמיכה חברתית ועיבוד החרדה, ימשיכו הלאה ויחזרו בהדרגה לשגרה. אצל המיעוט, אם הסימפטומים נמשכים יותר משלושה שבועות לאחר היום שאחרי ולא דועכים, יש לפנות לטיפול מקצועי".

 

במהלך המבצע גדל מספר האנשים שפנו למרכז החוסן בשדרות, ונראה שהפסקת האש לא בהכרח תעצור את השפעת החרדה. הצוות כבר חש עייפות ונתון בלחץ רב. "פה בשדרות הפסקת אש לא אומרת הרבה", אומרת ויני עופרי, מטפלת במרכז, "בעיקר בגלל האלמנטים החדשים שצצו בסביבה כמו המנהרות. אם פעם עבדנו בעיקר על נושא ההפגזות, צבע אדום וכניסה לממ"ד, היום אנחנו מדברים על ספקטרום אחר של חרדות. היום, גם אחרי הפסקת האש, הפניות ממשיכות כרגיל".

מרכז החוסן בשדרות (ארכיון)          (צילום: מורן בן דב) (צילום: מורן בן דב)
מרכז החוסן בשדרות (ארכיון) (צילום: מורן בן דב)

 (צילום: מורן בן דב) (צילום: מורן בן דב)
(צילום: מורן בן דב)

לדבריה, תושבים חוששים מהמנהרות ומתארים קושי להירדם ובכלל להיות בבית: "הם בודקים את החדרים, סורקים אם יש פיצוץ בקיר או ברצפה, סוגרים את החלונות. קיבלתי בחורה צעירה בשבוע שעבר, שבדרך-כלל לומדת ומתפקדת, שתיארה חרדה כזו מהמנהרות, ובינתיים היא לא מסוגלת לשהות באזור, ולכן יצאה מהעיר".

 

היו גם ניצולי שואה שסיפרו לער"ן על הפחד ותיארו סימנים להתעוררות של המצוקה מתקופת השואה: "פנה אלינו ניצול שואה עם נכות שהיה מאוד נסער, אמר שכל הזמן יש פה מלחמה והקריא למתנדבת שירים ביידיש עד שנרגע. יש תושבים שחיו בעבר בצפון, חוו את הקטיושות, והיום גרים בדרום, ואומרים שזה רודף אחריהם", אמרה דניאלס.

 

אישה בת 45 פנתה לער"ן וסיפרה שהיא בחרדה נוראית בזמן אזעקה, בוכה ורועדת ללא הרף, עם כאבי בטן, דפיקות לב וקושי לישון בלילות. אישה אחרת, בשנות ה-40 לחייה, החיה לבדה, סיפרה כשהתקלחה כאשר רקטה נפלה סמוך לביתה, ודיברה על הזעה ורעד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ד"ר שירי דניאלס מער"ן
צילום: דוד בן ישי
שלומית בן ישי בימים שמחים יותר. "לא נעים, אבל המשפחה תומכת"
צילום: דוד בן ישי
מומלצים