המשאית מסוכנת, אבל אף אחד לא מטפל בבעיה

אין ספק בכך שתשתית תחבורתית מודרנית אמורה להציע את תנאי הדרך הנוחים ביותר למשתמשי הרכב וסביבתם. נוחים במובן של חיסכון בזמן ובדלק ושיפור איכות החיים, אך חשוב הרבה יותר - כאלה ששומרים על בטיחות משתמשי הדרך והכביש. ובמילים אחרות, כאלה שתורמים להקטנת הסיכוי לתאונה והקטנת רמת הפגיעה במקרה בו היא כן מתרחשת. ובהקשר זה, ראוי לזכור כי לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2013 עמד חלקן של משאיות גדולות (16 טון ויותר) בתאונות קטלניות על לא פחות מ-8%. פי 3 ויותר מחלקן בנסועה השנתית שעומד על 2.4%.

צילום ארכיון

ברור לכולם כי משאיות נאלצות להתמודד עם מאפיינים בעייתיים מעצם היותן כה גדולות ומגושמות. משקלן גבוה, מרכז הכובד שלהן בעייתי, שדה הראיה בהן צר ועוד. לא פחות חשוב, יש בארץ מחסור חמור בנהגים, אך דרישה גדולה להובלת מטענים כבדים. התוצאה: מצב בלתי אפשרי (ובלתי חוקי) בו נהגים מוצאים עצמם עובדים לאורך שעות ארוכות ומעייפות, עם כל ההשפעה המסוכנת על עירנותם ויכולתם למנוע תאונה.

ומה אפשר להסיק מעובדות אלה? המשאית עצמה תמשיך הרי להיות כלי רכב מסוכן יחסית. מספר נהגי המשאית לא יזנק פתאום, והנקודה הזמינה ביותר לטיפול מונע היא עייפותם של הנהגים על הכביש. איך עושים זאת? ראשית, דואגים למספר ראוי של מקומות עצירה וחנייה לכלי רכב כבדים. נהגי משאיות מתחילים לעיתים לנהוג בחצות הלילה, ועלולים להגיע ל-14 ואף 15 שעות נהיגה ביום. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי הם חייבים לעצור כל ארבע שעות למנוחה של חצי שעה. צריכים, אלא שרוחב השוליים בכבישי הארץ לא מאפשר זאת. ועוד לא דיברנו כלל על מקומות עצירה מוסדרים שבקושי קיימים על כבישי הארץ.

מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? אפשר בעיקר להוסיף אזורי חנייה ומנוחה. לשם השוואה, באירופה ובארה"ב קיימים מפרצי חנייה למנוחת משאיות כל 30 ק"מ לאורך הצירים הראשיים. אצלנו? ב-2003 התחייבה המדינה להעניק לפרויקט הקמת אזורי חנייה ומנוחה בצירים ראשיים מעמד בעל עדיפות לאומית, בעקבות בג"צ שהגישה מועצת המובילים. מה נעשה מאז? כלום.

אפשר גם לנסות ולטפל בבעיית חניית כלי רכב כבדים ברחובות ערים, המהווה מפגע בטיחותי וסביבתי מוכר. גם כאן הבטיחה המדינה לעשות מעשה ולשפר את המצב בעזרת חניונים רבים מחוץ למקומות יישוב. זאת ועוד. המפקח על התעבורה קבע תמרורים המגבילים חניית רכב מסחרי שמשקלו הכולל מעל 10 טון, אולם בשלטון המקומי טוענים כי חניית רכב מסחרי שמשקלו הכולל מעל 4.5 טון מהווה את עיקר המטרד הסביבתי והבטיחותי.

מספר פעמים הוגשה הצעת חוק שהציעה להסמיך את הרשויות המקומיות לאסור לפי חוק, חניית כלי רכב מסחריים שמשקלם 4.5 טון ויותר, ובלבד שהרשות תיתן פתרון הולם לחניית כלי רכב אלה. אולם גם כאן לא נעשה דבר. הצעת החוק לא אושרה, וגם אם תאושר, אף אחד לא ערב לכך שהרשויות יקצו תקציב מתאים לעניין.

כדאי לזכור - לפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עלות תאונות הדרכים למשק הישראלי נאמדת בקרוב ל-40 מיליארד שקלים. ואם יוצאים מנקודת הנחה שב-8% מתאונות הדרכים מעורבים כלי רכב כבדים, הרי שהמדינה מוציאה לפחות חמישה מיליארד שקלים על תאונות הנגרמות בגללם. לא שווה?

הכותב הוא יו''ר מועצת המובילים והמסיעים בישראל