שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סלחתם לבן זוג שבגד? יש לכך מחיר חברתי

    יום כיפור אומנם מעודד אותנו למחול לכל מי שפגע בנו, אולם מחקר חדש מראה שאנשים שסלחו לבן זוג שבגד בהם נתפשים כאנשים חלשים מאד, הן מבחינת הסביבה והן מבחינת בן הזוג שסרח. אז לסלוח או לא לסלוח?

    יום הכיפורים, כמידי שנה, מביא עימו תקופה של חשבון נפש, בקשות סליחה מהקרובים אלינו ומחילה לסובבים אותנו שפגעו בנו בשנה שחלפה. אם - לא עלינו - בן זוגכם מבקש מכם סליחה לאחר שנתגלה באופן פומבי שהוא בגד בכם, הדבר האחרון שבטח בא לכם לעשות הוא להעניק לו מחילה.

     

    עוד בנושא:

    רבים, מתפייסים ושוב רבים: הפרדוקס הזוגי

    הבחורה שבשבילה אפסיק לפלרטט ברשת

    מכורים לסטוץ: לא רוצים זוגיות אבל צריכים חיבוק

     

    אבל אם בכל זאת החלטתם לסלוח לו, כדאי שתתוודעו למידע הבא: מסתבר שאנשים אינם נוטים להיות סלחניים – לא כלפי הבוגדים, אלא דווקא כלפי בני הזוג שהסכימו לסלוח להם על הבגידה.

     

     

    מחקר חדש בשם "מחיר המחילה: נחקרים מעדיפים קורבנות שעוזבים בני זוג שבגדו בהם" שהתפרסם ב-European Journal of Social Psychology, מצא כי אנשים שסלחו לבן זוג שבגד בהם נתפשים כחלשים וכפחות כשירים (competence) מאנשים שסיימו את מערכת היחסים עם הבוגד. במילים אחרות, הבחירה לסלוח לבן זוג שסרח מלווה במחיר חברתי שיש לשלם. באופן פרדוקסלי למדי, את המחיר (גם) על הקורבן לשלם.

     

    המסקנה הזאת התבססה על ממצאים משלשה ניסויים שונים: הניסוי הראשון כלל 69 חברי אחווה בקולג' (גברים בגילאי 18-24) שקראו סיפור על חבר באחווה שלהם. בסיפור התברר כי חברתו של הגיבור פרסמה בפייסבוק שלה סלפיז רומנטיים עם גבר אחר, ולאחר שהתעמת איתה היא התנצלה. הסיפור הסתיים בשלוש ורסיות שונות: חבר האחווה סלח לה, נפרד ממנה או אוורר את רגשותיו דרך הוצאת האוויר מצמיגי המכונית שלה.

     

    חברי האחווה התבקשו לדרג את מידת הבגרות והכשירות של גיבור הסיפור. חבר האחווה שסלח לחברתו דורג כבעל בגרות דומה לזה שנפרד מחברתו, אך כפחות כשיר ממנו. למקום האחרון הגיע זה שבחר לנקום בחברתו, והוא נתפש כמזיק למוניטין של הקבוצה כולה.

     

    בניסוי השני 112 נבחנות (נשים בגילאי 20 עד 79) קראו אייטם חדשותי על אישה שהוצגה כמועמדת פוליטית. סופר שם כי בן זוגה מזה 25 שנים ניהל רומן עם המזכירה שלו, וכאשר היא התעמתה עימו, הוא התנצל. גם כאן הוצג באופן רנדומלי אחד מתוך שלושה תרחישים שונים: המועמדת הפוליטית סלחה לו, התגרשה ממנו או שלפה את הסכין מהמערכה הקודמת וחתכה לו את מושבי המכונית.

     

    הנבחנות דירגו את הפוליטיקאית הסלחנית כחלשה יותר וכפחות כשירה בהשוואה לפוליטיקאית שהתגרשה מבעלה. רק הפוליטיקאית האוחזת בסכין תוארה בצורה שלילית יותר מזו שסלחה. כאשר נשאלו הנחקרות האם הן היו מעוניינות להצביע עבור המועמדת בבחירות, הן העניקו תמיכה רבה יותר למועמדת שעזבה את בעלה לעומת זו ששמרה על שלום ביתה. למעשה, המועמדת שסלחה לבעלה קיבלה מידה שווה של תמיכה כמו המועמדת שזכתה לדעה השלילית ביותר - זו שנקמה.

     

    הנקמנית זכתה בדירוג הנמוך ביותר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    הנקמנית זכתה בדירוג הנמוך ביותר(צילום: shutterstock)

     

    הניסוי השלישי והאחרון כלל 94 סטודנטים ו-131 סטודנטיות (בגילאי 17 עד 55). מחצית מהם קראו סיפור על סטודנטית בשם "נטלי לוין" והמחצית השניה על סטודנט בשם "ברנדון תומאס", שניהם נשיאי אגודת הסטודנטים. הסטודנט או הסטודנטית בסיפור גילו שבן/ת זוגם בוגד/ת בהם. כאשר התעמתו עם בן הזוג הבוגד הוא התנצל וכתגובה הם סלחו לו, נפרדו ממנו או עשו לו שיימינג קבל עם ורשת ופרסמו את הבגידה שלו בפייסבוק.

     

    גם במקרה הזה העדיפו הנחקרים את גיבור הסיפור שעזב את בן זוגו הבוגדני על פני זה שסלח לו, וכן העדיפו מחילה על פני נקמה. נטלי לוין וברנדון תומאס הסלחנים תוארו כחלשים יותר, כפחות כשירים וכפחות ראויים שיצביעו עבורם לנשיאות אגודת הסטודנטים לעומת הגרסאות שפירקו את החבילה.

     

    לשפוט את הקורבן

    מדוע בעצם אנחנו נוטים לשפוט בצורה כה חמורה את הקורבן? החוקרים טוענים כי שיפוטיות כלפי הפוגע יכולה להתרחב לשיפוטיות כלפי הקורבן, כאשר התנהגות הקורבן מפרה ערכים משותפים. ישנו קונצנזוס בחברה שלנו לגבי האופן בו על אדם לנהוג כאשר בגידת בן זוגו מתגלה לעיני כל. מצופה ממנו לעזוב את הבוגד, כמובן. לכן, קורבן שסולח לבן זוגו נכשל באישור ערכים משותפים ונתפש כפחות כשיר וראוי בחברה.

     

     

    אנו מפנים שיפוטיות כלפי הקורבן גם כאשר התנהגותו פוגעת בכח או בסטטוס של הקבוצה (בין אם תהיה זו אחוות סטודנטים בקולג' ובין אם קבוצת הנשים). החוקרים מציינים שבמבט מהצד, קורבנות שסולחים לבני הזוג שלהם נראים כמתעלמים מאי השוויון בכח ובסטטוס שהבגידה יצרה. המעשה הזה, בעיני חלק מהאנשים, הוא סימן לחולשה.

    חוסר הסלחנות כלפי מי שסלח לבן זוגו הבוגד, חזקה שבעתיים כאשר מדובר באדם שנתפש כנציג או כמנהיג של קבוצה. ממנו מצופה על אחת כמה וכמה לאשר את הקונצנזוס ולחזק את הקבוצה.

     

    רוצים לקרוא עוד מחקרים? כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים.

     

    הניסוי השני, עם סיפור המועמדת הפוליטית, יכול ללמד אותנו על סיכוייה של הילרי קלינטון להיות הנשיאה הבאה. האם אנשים, ובעיקר נשים, יצביעו עבורה לאחר שסלחה לבגידתו הפומבית של בעלה? על פי המחקר הזה, לפחות, סיכוייה אינם גבוהים במיוחד. המשימה שלנו ליום הכיפורים הקרב, אם כן, היא כפולה. נראה שעלינו למצוא מקום בליבנו למחילה עבור מי שפגע בנו, וכן עבור כל מי שמצא בליבו מחילה.

     

    גמר חתימה טובה! 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אולי עדיף שלא תסלחי לו הפעם
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים