זלזול בעמיתים או הריון: למה פוטרה העובדת?

בחודש השישי פוטרה עובדת בחברה לדודי שמש בטענה שהתנהגותה הייתה בלתי נסבלת. השופט דחה את מעסיקיה וחייב אותם לשלם 84 אלף שקל

מערכת PsakDinפורסם: 03.10.14 , 08:16

עובדת בחברה לדודי שמש פוטרה בחודש השישי להריונה בטענה שלא מילאה את תפקידה כראוי והתייחסה בזלזול כלפי עמיתיה. בתביעה שהגישה נגד מעסיקיה לבית הדין לעבודה התבררה התמונה האמיתית: ההריון שלה פשוט לא התקבל בברכה בחברה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בנובמבר 2011 יידעה עובדת של חברת "שמש חי אחזקות" את מעסיקיה שנכנסה להריון. כמה חודשים לאחר מכן היא שלחה למנהל החברה מועדים שבהם תיאלץ להיעדר בשל בדיקות הריון, והוא קלט מחליף במקומה. במקביל, לטענת העובדת, היא החלה לחוש יחס שונה כלפיה והלינה על כך במכתב ששלחה למנהל.

תביעה

פוטרה בהריון: "יותר מדי מורות בגיל פוריות"

עו"ד בוריס פרלמן

שופט דן בפיטוריה של מורה בהריון ונחרד לשמוע על נוהל שגיבשו משרד הכלכלה ומשרד החינוך. הנימוק להפסקת עבודתה היה "טעמים מנהליים"

פוטרה בהריון: "יותר מדי מורות בגיל פוריות"

בתגובה הוא השיב לה במכתב ובו טרוניות על התנהלותה. לדבריו היא מחבלת בעבודה, לא מתייצבת באופן סדיר ומאיימת על עמיתיה. הוא הוסיף שלמען שלומה ושלום העובדים, אשר חוששים להגיע לעבודה בשל התנהגותה הפוגענית, עליה להשאיר את מפתחות המשרד וללכת הביתה. באותו היום, לאחר כשנתיים וחצי של עבודה, הפסיקה העובדת לעבוד בחברה.

היא הגישה תביעה נגד החברה והמנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וטענה כי סולקה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהתקבל היתר לפיטוריה מהממונה על חוק עבודת נשים. לטענתה פיטוריה נבעו רק מחמת הריונה ושמעסיקיה דאגו ליצור מסמכים שנועדו להכפיש את שמה כדי להצדיק את הפיטורים. עוד הוסיפה התובעת שיש לחייב את מנהלה באופן אישי, לנוכח התנהלותו האדישה והמזלזלת.

הנתבעים, מנגד, טענו שהיא הוצאה לחופשה זמנית בלבד כדי להרגיע את המצב בחברה, שהפך בלתי נסבל בשל התנהגותה. לדבריהם, מעבר לתפקוד הלקוי, היא נקטה כלפי העובדים האחרים אלימות מילולית ובזלזול. הם הוסיפו שהתובעת לא שבה לעבודה בתום החופשה והחליטה לנטוש את העבודה ולכן אינה זכאית לפיצויים כלשהם.

על ראש הגנב בוער הכובע?

השופטת איריס רש קבעה כי במכתב ששלח המנהל לתובעת ביום עזיבתה אין אזכור כלשהו לכך שהוצאה לחופשה או למועד חזרתה. בנוסף, במהלך ה"חופשה" שלחו הנתבעים מכתב למינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת ובו תיארו את תפקודה הלקוי. מכתב זה, המהווה ניסיון להכשיר את הפיטורים בדיעבד, הוא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע".

עוד קבעה השופטת שלפי הראיות המנהל היה מרוצה מאוד מהתובעת ושיבח את עבודתה, ומכתביו על התנהלותה, לאחר שהודיעה לו על הריונה, תמוהים ואינם אופייניים להתנהלותו מולה בעבר. גם סמיכות הזמנים בין המועד שבו הודיעה על הריונה והיעדרויותיה הצפויות לבין המכתב ששלח המנהל וגיוס המחליף – מלמדים על כך שסיבת הפיטורים הייתה ההיריון.

השופטת הוסיפה שגם אם היו שיקולים נוספים לפיטורים, מספיק שההיריון היווה חלק מהם כדי להכתים את ההחלטה בהפליה. היא דחתה את התביעה האישית נגד המנהל אך חייבה את החברה לשלם לתובעת כ-84 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים, שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי לא ממוני. החברה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 8,000 שקל.

לדברי עו"ד רועי הוד, העוסק בדיני עבודה, מעסיק המעוניין להביא לסיום העסקתה של עובדת בהיריון (שעבדה לפחות חצי שנה), זקוק להיתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, וכפוף לנטל הוכחה מחמיר שלפיו בבסיס הבקשה לפיטורי העובדת אין קשר להיותה בהיריון: "במקרה זה נראה כי גם מעסיק שמנסה בתחבולות ובדרכים יצירתיות לנסות ולהכשיר את השרץ, יתקשה מאוד להתחמק מהגנות החוק החלות על עובדות בהיריון".