אומרים לא לקיצונים
חנין זועבי רוצה להפוך אותנו לבשר תותחים. מנהיגים שלנו מובילים שיח פוליטי מתלהם שפוגע באינטרסים שלנו. את העיוות הזה צריך להפסיק
מה שקורה לנו, ערביי ישראל, יכול להיות דוגמה לאסון של הפוליטיקה והפוליטיקאים בארצנו. את הנכס החי וקיים הופכים לפצצה מתקתקת. את הפוטנציאל הקונסטרוקטיבי הופכים לעול כבד. את הזהות הברורה כשמש הופכים - בשיח הפוליטי - למקור של תסכול ואובדן.
עוד בערוץ הדעות של ynet
אין מרפא לפסיכומטרי / יובל אלבשן
נשים עושות שלום / סביונה רוטלוי
הערבים בישראל, ברובם המכריע מאוד, מתונים ולא מסכימים לקנאות ולקיצוניות. במשך 66 שנים הם הוכיחו מעל כל ספק שהם מחויבים לחוקים ולסדר באופן כללי ותרמו רבות לבנייתה של המדינה. למרות הנהגת משטר צבאי במשך 19 שנים, למרות מיקומנו באזור, למרות פיזור העם שלנו בארצות ערב ולמרות המשך מדיניות האפליה עד היום הזה, התנהגנו כמלאכים. מוחים בשקט ולעתים רחוקות. וכאשר ההפגנות שלנו הפכו להיות אלימות הפסקנו למחות בהרבה מקרים של עוול שנגרם לנו. הפסקנו לצאת 50 או 20 אלף להפגנות.
ממשלות ישראל מאז קום המדינה, להוציא שתי הקדנציות של יצחק רבין (1995-1992) ואהוד אולמרט (2009-2006), הנהיגו מדיניות אפליה, חשדנות והסתה. ניסו להסביר מדיניות זאת בכל מיני תירוצים מפוקפקים כמו "ביטחון המדינה" ו"אי שירות בצה"ל או בשירות הלאומי". הקיצוניים הוסיפו שמן למדורה ואיימו על קיומנו ומעמדנו. בהרבה מקרים הצליחו להסית את החברה היהודית נגדנו. חלק ניכר מההנהגה הערבית בישראל אימץ שיח פוליטי שמזין את המדיניות העוינת לנו והוגש כמתנה על מגש כסף לאלה שמובילים מדיניות עוינת לנו.
אבל הערבים בישראל לא רוצים שהקיצונים ישלטו בגורלנו. אנחנו אכן חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני והאומה הערבית, אוהבים את עמנו ומורשתנו והשפה שלנו, וגאים בהיסטוריה ובתרבות שלנו. אבל באותה נשימה אנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, דבקים בחיים בתוכה ובשייכות אליה. כאשר מתנהלת מלחמה, אנחנו כואבים פעמיים - כאזרחי מדינת ישראל וכערבים פלסטינים. במלחמת עזה האחרונה נהרג אזרח בנגב מטילי חמאס ועשרות בני אותה משפחה בעזה מהטילים הישראלים. יש מי שרוצה לראות אותנו קרועים בין עמנו למדינתנו, אבל אני חושב שאין מקום לקריעה. המסקנה שלנו היא שאנחנו, ערביי ישראל, בעלי האינטרס הכי גבוה שהשלום יחול בין עמנו למדינתנו. אין כמונו באזור ובעולם שמעוניין בשלום כזה יותר מאיתנו.
אנחנו, כעם ולא כהנהגה, יודעים שיש לנו תפקיד עצום בכינון השלום. ואנחנו - בגלל הבקיאות שלנו בשפה העברית, בהיסטוריה היהודית ובתרבות היהודית - נוכל לשכנע את היהודים שרוב עמנו מייחל לשלום. אנחנו - בגלל הכרת השפה, התרבות והמורשת הערבית - יכולים לשכנע את עמנו שרוב היהודים מייחלים השלום. אנחנו - בגלל שחיים פה והלב פה ושם והשכל פה ושם - נוכל לגלות את היופי והטוב בשני העמים, נוכל לקרב ביניהם. נפיק את התועלת מהשלום הזה פעמיים, יותר מאשר בשני העמים.
אי לכך, גם אם השיח של הקיצונים יכבוש את הכותרות, וגם אם ההתלהמות תשלוט בשיח הפוליטי, נעמוד אנחנו על המשמר ונדבוק בדרך של ביסוס המושגים של הדו-קיום בשלום, שיתוף הפעולה והבנייה המשותפת. ואם הקול הזה עדיין לא גבוה די, אנחנו בטוחים שייגבה מאוד ונמשיך לפעול ברוח הזו. המציאות תישאר חזקה מכל הכותרות. לא נוותר על היותנו נכס לשני העמים.
נזיר מג'לי, סופר ועיתונאי, ממייסדי שחרית, ינחה את המושב "יוזמה ערבית: שינוי השיח הפוליטי בישראל" בכנס שחרית - יוצרים שותפות חברתית חדשה
שיתקיים ב-2 בנובמבר במרכז "נא לגעת" בנמל יפו
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
