שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "חמש נפשות": קריאה בטוחה

    ב"חמש נפשות" יותם טולוב מבקש להציג בפני קוראיו דמויות בודדות, שיחד הופכות לקהילה מקרית. הרומן כתוב בשפה קולחת ומציג מפגש אוניברסלי מעניין העוסק בדת ובקיום האנושי, על אף מהלכיו העלילתיים הצפויים

    אחרי שריגש קוראים רבים עם ספר הביכורים שלו, "זה שמחכה", שראה אור ב-2009 והפך לרב-מכר, חוזר יותם טולוב עם רומן חדש. "חמש נפשות" (הוצאת כתר). כשמו כן הוא, עוסק בחייהן של חמש דמויות, נפשות תועות, המחפשות התחלה חדשה, ותיקון.

     

     

    יוחאי, רב צעיר שמנסה למצוא את מקומו בדת ובחברה; יקירה, שאיבדה את בתה טרם נולדה ומתקשה לשאת את האובדן; ליזה, שמחליטה להתגייר כדי לנסות ולבנות עצמה זהות עצמאית; דרור, נער שיש חשש כי יאבד את מאור עיניו, שההווה והעתיד שלו מתערערים, וסטלמך, נער מונית פטפטן שאיבד את דרכו לאחר גירושיו.

     

    "חמש נפשות" - מסע של גילוי עצמי ()
    "חמש נפשות" - מסע של גילוי עצמי

    אלו מתאספים בבית כנסת מאולתר ברעננה ב-1996 וקשרים הדוקים מחברים אותם אחד לשנייה, במסע של גילוי עצמי שבמהלכו יבינו, בין השאר, את הלבה של מושגים גדולים כמו דת, חברה ומשפחה.

     

    המספר מציין שיוחאי, שהחליט להקים את קהילת "כל הנפש" שמרכזה הוא בית המקדש המאולתר, בחר במלה נפש כיוון שהיא "לא דתית כמו נשמה או חילונית כמו אנוש. מילה אוניברסלית, קדומה, בודדה. בעיקר בודדה - זו הרי נקודת פתיחה טובה לקהילה, נפש בודדה". זוהי גם נקודת המוצא של הרומן כולו.

     

    טולוב מבקש להציג בפני קוראיו נפשות בודדות, שלכל אחת מהן סיפור

    אישי עגום ומרגש, שיחד הן הופכות לקהילה דווקא דרך הארעיות, ממקום שנשען על אי יציבות ובתוליות. ואין זו קהילה דתית, אף על פי שלדת מקום מרכזי בספר, כי אם קהילה שנבנית על יסודות אוניברסליים, כאמור, של כאב, אובדן, בדידות וחיפוש.

     

    העיקרון הזה של אינדיבידואלים היוצרים יחד קהילה, בא לידי ביטוי לא רק ברמה התמטית אלא גם בצורה. לאחר שטולוב פורש בפנינו דמות-דמות ואת מצבה בתחילת הרומן, הוא פונה לבניית הקשרים ביניהן. כיוון שכבר בשלב מוקדם מאוד של העלילה חוברות הדמויות יחד למארג משונה ומפתיע (ובשל כך - בעל פוטנציאל דרמטי גדול), טוב עשה טולוב שריווח את סיפור המעשה של הקהילה המתהווה על ידי התמקדות בכל דמות בנפרד.

     

    כך מתקבל מבנה ספרותי שבו חמש הדמויות פועלות יחד כקבוצה ומוצגות האינטראקציות השונות ביניהן, אך במקביל - הסיפור הפרטי של כל אינדיבידואל נשמר ומתפתח, בעוד הנפח שכל דמות מקבלת לסיפור האישי שלה משתנה בהתאם להתרחשויות בעלילת העל. במעשה זה שומר טולוב על איזון נכון מאוד בין הפרט לקבוצה, ומאפשר התעמקות בכל דמות - מבלי לוותר על קו נרטיבי רציף.

     

    בדומה לספרו הקודם, גם ב"חמש נפשות" ניכרת יכולתו של טולוב לספר סיפור. הטקסט קולח, המבעים מהימנים, ההפתעות והתנודות בעלילה מעוצבות היטב, והוא אינו מאבד את השליטה בסיפור על אף שמוצגות בו נקודות מבט רבות. יש משהו מהודק מאוד בסיפור, ברור ומשכנע בהרמטיות שלו.

     

    יחד עם זאת, במידה מסוימת זו גם נקודת החולשה של הרומן. טולוב אינו מתפרע כלל, אפילו לא מערער לרגע את הקרקע היציבה שעליה מושתת הסיפור. אנו מקבלים סיפור סדור מאוד, שכל המהלכים המוצגים בו מוכוונים למטרה מרכזית אחת: להוביל את הדמויות להכרה בערך עצמן ולהתפתחות אישית שיכוננו את הגאולה המצופה.

     

    בשל כך, הקריאה הפרשנית את הטקסט היא צרה יחסית, וזאת על אף העושר הפילוסופי והחברתי שמובע בו בהקשרים האמוניים והחברתיים. הפריזמה של התגברות על מצוקה ושחרור מכבלים, מובילה את ההתרשמות של הקוראים מהדמויות, אך כיוון שכבר מההתחלה הן נתונות בתבנית זו, ובאופן ברור מאוד מוצגת הנואשות שלהן להגיע לאותו שחרור מיוחל - טולוב הופך להיות מתעד של מהלכים צפויים במידה רבה.

     

    ההיצמדות לתבנית הזאת (על אף אי-אלו הפתעות בעלילה עצמה) מובילה לקריאה נוחה מדי, כמעין התבוננות פאסיבית בהתרחשות, שגם אם יש בה משהו מרגש, היא נותרת מרוחקת משום שאין בה ובאופן שבו היא מוצגת מהמורות, קריאת תיגר או חדשנות. הסיפורים של הדמויות נוגעים ללב. חלקם - במיוחד אלו של יקירה ויוחאי - מעוררים אפקט רגשי חזק, ואין ספק שטולוב מצליח להעביר הן את הכאב הראשוני שנמצא בבסיס נפשן של הדמויות, והן את התהליך שהן עוברות. אולם הישענות על תגובה רגשית אין בה כדי לספק טקסט ספרותי בולט בייחודו.

     

    שפתו של טולוב עשירה ומגוונת, והוא בורא דמויות מובחנות למדי. קול המספר משכנע, ומעת לעת נטמעות בו תודעות

    ותגובות של הדמויות, כך נוצר מארג רב-קולי מעניין התורם לאפקטיביות של הסיפור. החיבורים שהוא עושה בין החוסרים והחסכים של כל דמות מעניינים מאוד - הבריחה ממשפחה קיימת אל מול הכישלון ביצירת משפחה חדשה, למשל, או פגם פיזי אל מול פגם נפשי; אלו מנוסחים ברהיטות ורגישות תוך יכולת ברורה לבטא את הבדידות והרצון בקרבה - שהם המניעים העיקריים של הדמויות.

     

    ובכל זאת, מעט שחרור היה מיטיב עם הספר ומאפשר לו, לא רק להתעמק בתהליך הברור מאליו שעוברות חמש הנפשות אלא גם לאתגר באמת מושגים מקובלים ומוסכמות, ואפילו לערער על אותם רגשות אוניברסאליים המהווים את נקודת המוצא של הרומן.

     

    "חמש נפשות" מאת יותם טולוב. הוצאת "כתר", 372 עמ'

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יותם טולוב. סיפור קולח ומעוצב
    לאתר ההטבות
    מומלצים