שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השלב הבא בנגישות – ניידות עצמאית
    "חשבו על אדם עיוור שצריך למצוא את דרכו במרחב לתחנה שאינו מכיר, או תלוי במערכת הכריזה באוטובוס כדי לדעת מתי לרדת, על אדם בכיסא גלגלים שצריך לנתב את דרכו מהמדרכה לכבש האוטובוס, על אדם עם לקות שכלית-התפתחותית שצריך להתמודד עם אמצעי התשלום הסבוכים". מתנדבת בעמותת "תחבורה היום ומחר" משתפת

    חשבו לרגע כמה אנחנו לוקחים כמובן מאליו כל נסיעה בתחבורה הציבורית – לחכות בתחנה, לשלם על הנסיעה (הרב-קו הפך את הנושא לקצת יותר מורכב אבל נעזוב את זה כרגע), למצוא מקום באוטובוס בישיבה או בעמידה, לדעת מתי לרדת ומתי ללחוץ על כפתור ה"עצור".

     

    עכשיו שוו בנפשכם עד כמה כל פעולה בסיסית כזו היא לא טריוויאלית בכלל עבור אדם עם נכות. חשבו על אדם עיוור שצריך למצוא את דרכו במרחב לתחנה שאינו מכיר, או תלוי במערכת הכריזה באוטובוס כדי לדעת מתי לרדת, על אדם בכיסא גלגלים שצריך לנתב את דרכו מהמדרכה לכבש האוטובוס, על אדם עם לקות שכלית-התפתחותית שצריך להתמודד עם אמצעי התשלום הסבוכים מול הנהג, או על אדם המתמודד עם בעיה נפשית שצריך להתמודד עם אי הודאות של התחבורה הציבורית ולתכנן מחדש את נסיעתו בזמן אמת – אתם מבינים את הרעיון. בל נשכח כי כולנו בשלב כזה או אחר בחיינו נתמודד עם מוגבלות כלשהי וכך גם כל אחד מבני משפחתנו, ולכן הנגישות התחבורתית נוגעת לכולנו.

     

    נדרשת ניידות עצמאית בתחבורה הציבורית

    אנחנו חיים בחברה ששואפת לשלב בתוכה אנשים עם צריכים מיוחדים. מקומות עבודה רבים פונים גם לאוכלוסיות עם נכויות שונות, בתי עסק ומקומות בילוי מחויבים בהנגשה והרחובות בערים אמורים להיות ידידותיים לכל סוגי המשתמשים. הבעיה היא שבשביל שאנשים בעלי צריכים מיוחדים יוכלו להשתלב באמת ולהגיע למקומות התעסוקה או הפנאי – נדרשת ניידות עצמאית בתחבורה הציבורית.

     


    את בעיית הנגישות בתחבורה הציבורית אפשר לסכם כרגע במחסור בידע וליווי

     

    חשוב להדגיש - מצב הנגישות של התחבורה הציבורית בארץ הוא טוב יחסית. עד סוף השנה כל התחבורה הציבורית העירונית חייבת לעמוד בתקנות הנגישות לאנשים עם כל סוגי הנכויות, ואנחנו לא רחוקים מזה. ישראל ממוקמת במקום מאוד גבוה בעולם המערבי מבחינת הנגישות במדינה לתחבורה, למבני ציבור ולשטחים פתוחים. אז איפה בעצם הבעיה?

     

    את בעיית הנגישות בתחבורה הציבורית אפשר לסכם כרגע, בהנחה שהתשתיות והאוטובוסים בדרך להיות נגישים (והמצב עדיין לא מושלם בכלל), במחסור בידע וליווי. אדם עם נכות ברמת תפקוד מסוימת, יכול להשתמש באופן עצמאי בתחבורה הציבורית אם רק ילמד ויתרגל איך לעשות את זה – איך לתכנן נסיעה, להגיע לתחנה, לשלם לנהג וכו', אם יידע אילו זכויות מגיעות לו, מתי הנהג מחויב לעזור, כיצד להגיש תלונה, אילו תחנות וקווים נגישים לו ואילו לא, וכו'. אנשים אלה זקוקים לידע, לתרגול בשטח, ולעיתים זקוקים לליווי של אדם נוסף. כמו כן נדרשת מודעות גבוהה לצרכים הללו של אנשים עם מוגבלויות מצד נותני השירות, הקהילה, והחברה כולה.

     

    בשביל לפתור את הבעיות הללו בדיוק, בשביל להפוך את הניידות העצמאית של אנשים עם מוגבלויות לבאמת אפשרית, נוצרה

    תכנית "גלגלי צפון ודרום", של עמותת "תחבורה היום ומחר" ו"מסד נכויות" – שותפות של ג'וינט ישראל, קרן משפחת רודרמן, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות משרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי.

     


    ליווי קבוצות פעילים לקידום שיפורים מקומיים במערך התחבורה הציבורית

     

    התוכנית כוללת תכלול בתוכה מערך הכשרה לאנשים עם מוגבלויות לשימוש עצמאי בתחבורה הציבורית, מענה טלפוני שיספק

    מידע על תחבורה נגישה ועל זכויות של אנשים עם מוגבלויות ושיהווה גם פלטפורמה להגשת תלונות והצפת בעיות, ליווי קבוצות פעילים לקידום שיפורים מקומיים במערך התחבורה הציבורית, מפגשי הכרות בין אנשים עם וללא מוגבלויות ומערך מתנדבים לליווי אנשים עם מוגבלויות ברגל, בתחבורה הציבורית וברכב הפרטי. אנו מתחילים לפעול במספר יישובים בדרום הארץ ובחודשים הקרובים נתחיל גם בצפון, במטרה ליצור תוך מספר שנים מודל לפרויקט לאומי.

     

    • ירושלים דסטה היא מתנדבת בעמותת "תחבורה היום ומחר". מעוניינים להתנדב להנגשת התחבורה הציבורית לבעלי נכויות? לחצו כאן  

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: תמר קינן
    ירושלים דסטה
    צילום: תמר קינן
    צילום: תמר קינן
    צילום: תמר קינן
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים