שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    בלי "תוותר לו": איך ליצור יחסים טובים בין אחים

    כולנו רוצים משפחה אידילית, כזו שבה הילדים מדברים אחד לשני בנימוס, משחקים ביחד בשקט ומגדירים האחד את השני כחברים הכי טובים. אבל בפועל אנחנו מתמודדים עם ריבים וצעקות של "אמאאאא, תגידי לו" - ותוהים איפה טעינו. הפסיכותרפיסטית ליאת קרן מסבירה כיצד ניתן ליצור יחסים טובים בין אחים - ולמה הריבים שלהם לגמרי לגמרי בריאים

    כשהילדים שלי היו קטנים, ממש קטנים, בגיל בו ישבו בנסיעות מאחור, בטוחים בתוך כסאות הבטיחות שלהם והכי טבעי בעולם נראה היה להם לבקש ממני שאסתכל לאחור בזמן הנהיגה על משהו שהם גילו, הייתי מסבירה להם שאני לא יכולה לראות כרגע ומעודדת אותם להראות זאת אחד לשני.  

     

    ההצעה הזו, שבאה אז ממקום אינטואיטיבי, נכונה בעיני גם כיום, כאשת מקצוע. גם כיום אני מאמינה שאחת הדרכים המשמעותיות לקרב בין אחים היא ליצור ביניהם שיח. ניתן למצוא לכך אינספור הזדמנויות, אך יעילות במיוחד הן ההזדמנויות בהן הילד פונה אליכם כשאתם לא פנויים. במקום לומר לו רק "לא עכשיו", תציעו לו את האפשרות להראות או לספר את שרצה לאחיו ולכם מאוחר יותר, כשתתפנו. נכון, גם האחים לא תמיד יהיו פנויים אך שווה לנסות.

      

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

     

    כתבות קודמות של ליאת קרן

     

    ואם כבר אתם מעודדים שיח בין האחים, כדאי מאוד שתדברו איתם גם על יחסי כבוד הדדי. זה לגמרי בסדר לא להסכים, לא להיות פנוי, לא לרצות להקשיב, אך חשוב להעביר את המסר בצורה מכבדת מבלי לפגוע בשני. למשל אפשר לומר "אני חושב אחרת", מבלי לקטול את הרעיון השני או לקרוא לו ולזה שהביא אותו בשמות. אפשר לומר "אשמח לשמוע, אך כרגע אני לא פנוי", במקום לצעוק. המטרה כמובן שלכולם יהיה נעים יותר ובטוח לשתף ולספר.

     

    לרגל יום המשפחה, שחל השבוע, הנה כמה הצעות שיעזרו לכם ליצור קשר טוב בין אחים:

     

    1. משימות ומשחקים מגבשים

    דרך נפלאה לקרב בין אחים היא לתת להם משימה משותפת, כמו ליצור בית מארגז קרטון גדול, לרחוץ את האוטו או להכין כדורי שוקולד. המשימה נותנת להם את ההזדמנות לבלות זמן משותף וליצור חוויות של יחד (לפעמים היחד הזה יצא כנגדכם, במיוחד אם זו משימה שהם לא מתלהבים לעשות.

    לא להיבהל, שיקטרו עליכם - גם זה סוג של גיבוש).

     

    לגבי משחקים, לא די בלהושיב את הילדים למשחק משותף, כדאי להקדיש מחשבה גם לסוג המשחק בו אתם מעודדים אותם לשחק. כך, למשל, לא הייתי ממליצה על משחקים תחרותיים, כדי לא לעודד ביניהם תחרות אלא משחק משותף, עם ראיית צורך הדורש שיתוף פעולה להשגת צורך זה.

     

    משחקים הטובים לכך הם למשל פאזלים ומשחקי הרכבה למיניהם, במיוחד כאלו עם הוראות בניה. במשחקים מסוג זה יש מטרה להשיג אליה הם חותרים יחד - תמונת הפאזל השלם או מבנה הלגו בהוראות, למשל. גם אם כל ילד ירכיב בנפרד קטע מהשלם, הרי שהם יצטרכו שיתוף פעולה כדי לחבר בין החלקים השונים ויחד ישיגו את המטרה.

     

    במשחקים אלו עובר מסר של "יחד", כלומר גם אם יש קושי, משהו לא ברור או לא מצליח, המטרה היא משותפת והיא מעודדת חשיבה משותפת ופתרון בעיות וכשמתגברים על קשיים ביחד זה מעביר מסר מצויין לא רק לגבי עשייה משותפת אלא גם על כך שיש על מי לסמוך.

     

    2. זמן איכות - אחים

    אחת ההמלצות הבסיסיות להורים היא למצוא זמן איכות עם כל אחד מהילדים. אני רוצה להוסיף המלצה נוספת - זמן איכות אחים, כדרך לחזק את הקשר ביניהם. זמן שהם בלעדיכם. מה המכנה המשותף שלהם? מה הם אוהבים? זה כמובן צריך להיות תואם אישיות וגיל, אך הרעיון בגדול הוא לאפשר להם בילוי משותף שלהם - למשל משחקי כדור בחוץ, באולינג, סרט, יצירה וכדומה.

     

    3. אין שיוויון

    כל כך הרבה פעמים אני שומעת מהורים שהם עושים מאמץ כדי שהאחים ירגישו שיש ביניהם שיוויון. בעיני אין שיוויון והמאמץ לנסות ולייצר כזה רק יוצר מירמור ומעורר מתחים מיותרים. כפי שאני מקווה שברור שפעוטות וילדים בגילאים שונים זקוקים למזון שונה, לשעות שינה שונות ולאופן התערבות שונה, כך גם צריך להיות ברור שכל ילד הוא שונה ויש לו יכולות, רצונות וכשרונות שונים מזה של אחיו.

     

    מן הראוי שיחשפו לתכנים אישיים, חברתיים ותקשורתיים שונים, בהתאם לגילם ולאישיותם ולא בהתאם לאחיהם. הרצון להתעקש על שיוויון עשוי לעשות לילד עוול. נכון בעיני הרבה יותר להתייחס לכל ילד על פי צרכיו.

     

     

    4. אל תאמרו: "תוותר לו"

    מי לא מכיר את המשפט: "הוא קטן, תוותר לו". משפט שהיו אומרים לנו בילדותנו ולא אחת אני שומעת הורים מלמדים זאת גם כיום את ילדיהם. לי הוא צורם, אז אני מנצלת את הבמה הניתנת לי פה כדי למגר אותו. מדוע? כי המשפט מחליש את שני הילדים. האחד מתוייג כקטן, שאינו יכול להתמודד והשני נאלץ לעשות משהו בניגוד לרצונו, רק כי אמרו לו, לטובת הקטן ה"מסכן", כך שגם הוא יוצא מתוסכל ולא מחוזק. מעבר לשקט הרגעי שאולי הושג, זה לא תורם לאף אחד מהם באופן אישי ועשוי אף לפגוע בקשר ביניהם.

     

     

    להתערב או לא להתערב - זו השאלה  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    להתערב או לא להתערב - זו השאלה (צילום: shutterstock)

      

    למשל, ילד משחק בלגו, מרכיב בריכוז מכונית. האח הצעיר משחק לידו, אך כשמרים את עיניו ורואה את המכונית הוא חושק בה ובהתאם לגילו ויכולותיו הוא מנסה למשוך אותה מידיו או לבקש אותה. כך או כך, הילד מסרב לתת והטונים ביניהם מתחילים לעלות, מה שמביא אתכם לחדר.

    זו בדרך כלל הנקודה בא תבקשו שיוותר: "הוא קטן, תוותר לו. תבנה לך מכונית חדשה". אני מאמינה שאפשר למצוא דרך בה שני הצדדים יצאו מורווחים.

      

    כיצד? על ידי החלפת המילה 'לוותר' במילה 'לבחור'. למילה 'לבחור' יש כוח. היא מילה חזקה המחזקת את הילד. הוא לא מוריד מערך עצמו בויתור שנכפה עליו אלא הוא בוחר לתת ובכך מרגיש גדול ויכול. גם הצעיר, ששומע את השיח, לומד מו"מ ובחירה אישית. הוא מוצג כשווה ערך ולא כחלש. כי באמת הוא לא חלש. ואגב, במקרים רבים דווקא הקטן הוא החזק (צריך לשרוד) או המתוחכם, ובכל מקרה וודאי שאין סיבה לפתח אצלו התנהגות קורבנית של "המסכן שלקחו לו" או לעודד את "אני קטן אז תתנו לי".

     

    איך עושים את זה? מסתכלים על הסיטואציה ואומרים את המצב באופן אובייקטיבי, עד כמה שניתן, ומבקשים פתרון מהילד. אם נחזור לדוגמה שלנו, אפשר לומר: "וואו, בנית מכונית ממש מוצלחת! היא כל כך מרשימה עד שגם אחיך רוצה אותה. מה אפשר לעשות?". ככה גם החמאתם לו על היצירה וגם עודדתם אותו לפתרון בעיות עם בחירה אישית, מתוך הבנת המצב.

     

    כעת עומדות בפניו מספר אפשרויות. הוא יכול לבחור בלוותר על המכונית ולתת אותה או לקחת את המכונית לחדר שלו ולשחק בה לבד, או ליצור מכונית נוספת כך שלשניהם תהיה, או למצוא דרך לשחק יחד, למשל שאחד יכין מסלול למכונית והשני יסיע אותה וכד'. כל בחירה היא לגיטימית, כל עוד היא לא פוגעת באחר.

     

    5. חשיבותן של מריבות

    חשוב לי להבהיר שיחסי אחים טובים אין פרושו שלא יהיו ביניהם מריבות. יהיו, וטוב שיהיו, כי דרך המריבות שלהם בבית הם לומדים להתמודד גם עם הילדים שבחוץ. מריבות בין אחים מייצגות הרבה יותר את התגובות בהן יתקלו בחוץ מאשר ויכוח עם ההורים, ולכן הן כל כך חיוניות. עם מעט הנחייה והרבה חזרה ילמדו הילדים שניתן להעביר מסר ולהשיג את מטרתם בצורה מכבדת, מבלי לפגוע בשני. כמובן שזה לא פשוט בזמן כעס וסערת רגשות.

     

    מה יכול לעזור לילד להירגע ולדבר לאחר מחשבה - זו למידה חשובה לא פחות. החיים יזמנו להם הרבה הזדמנויות לבדוק זאת, אך שדה הנסיונות שלהם מתחיל בבית וכדאי שיהיה זה מקום בטוח לעשות זאת. כשמעל לכל הריבים הילד מכיר גם באהבה ויודע שאם יזדקק לעזרה אחיו יהיה שם בשבילו, גם אם יהיו באמצע ריב, זה המדד ליחסי אחים טובים.

     

    האם להתערב? כשמדובר בגילאים צעירים, גילאי הגן, אין לילדים מספיק נסיון וידע כדי להתמודד והם נוטים למוד השרדות - החזק מנצח, או המנעות. לכן בעיני חשוב מאוד להתערב בגילאים אלו ולהקנות להם כלים, שהם בעצם אפשרויות תגובה שונות לפתרון בעיות.

     

    הדרך לעשות זאת היא לא לקחת צד, אלא לתאר את המצב באופן אובייקטיבי ככל שניתן ואז, בשלב הראשון, להציע להם מגוון אפשרויות לפתרון הבעיה ולתת להם לבחור את הפתרון אליו הם מתחברים ביותר. בשלב השני מומלץ להנחות אותם לחשוב אילו פתרונות נוספים יש ולבסוף לתת להם להתמודד לבד. אל תשכחו שכדי להטמיע יש צורך בחזרתיות ובין שלב לשלב יכולים לקחת מספר חודשים לא מועט, אך ההתמדה בהחלט משתלמת. אם מתחילים בגיל צעיר אז כבר בגיל אבע-חמש תוכלו לשמוע אותם רבים ומוצאים פתרונות יצירתיים ומסתדרים ללא התערבותכם.

     

    מילדים בגילאי בית הספר כבר הייתי מצפה להסתדר בעצמם, אלא אם כן מעולם לא הונחו ועדיין חסרים להם כלים בסיסיים לפתרון בעיות. במקרה כזה הייתי מתערבת בסגנון גישור - מקשיבה לשני הצדדים, מתארת להם את הבעיה כפי שאני מבינה אותה ומעודדת אותם למצוא פתרונות. המטרה היא כמובן שאחרי כמה פעמים כאלו הם לא יזדקקו יותר לתיווך וידעו לעשות זאת בעצמם.

      

    כשיש הפרש גילאים גדול בין הילדים הצפי הוא שהגדול יהיה "הבוגר האחראי" וידע להנחות בכך את הקטן,

    אך אל תשכחו שבזמן קונפליקט יש גם מעורבות רגשית ולפעמים קשה להגיב בבגרות בזמן אמת ויש צורך להתרחק מהסיטואציה כדי לראות את הדברים בבהירות ואיתם גם את הפתרונות האפשריים. תזכירו להם זאת.

      

    אם הטונים עולים, במקום לשלוח כל ילד לחדרו ושיהיה שקט, המלצתי היא לשלוח אותם לחדר יחד ושיחזרו אליכם עם פתרון. שוב, הרעיון הוא לעודד ביניהם תקשורת ופתרון בעיות שהם בעלי ערך רב לקשר ביניהם, ליכולת ההתמודדות שלהם אחד עם השני ועם ילדים אחרים ולתחושת ערך עצמי - הם לא תלויים באחר, הם יכולים לפתור בעיות בעצמם!

      

    לסיכום, היחסים בין האחים והתקשורת ביניהם חשובים ומהווים בסיס לא רק לאווירה טובה בבית אלא גם ליכולת שלהם לפתרון בעיות חברתיות ובחיים בכלל. הבית מהווה חממה לנסות ולהתנסות בסביבה תומכת ובטוחה. ככל שתתנו בידיהם את הכלים וההזדמנויות להתמודדויות עם קשיים כשאלו צצים ביניהם, הם יהיו נינוחים יותר ובטוחים בעצמם וביכולתם לפתור בעיות באשר הן.


    הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של ליאת




     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    ריבים בין אחרים. להתערב או לא?
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים