ירושלים - המרחק בין המזרח למערב
הקיץ האחרון הדגיש את פערי הענק בין מזרח ירושלים למערבה. האם ניתן לאחד בין היהודים והערבים בעיר? לדברי ממלא מקום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, יש להקים מנהלות שכונתיות במזרח העיר כדי שהמקומיים יהיו האחראים הבלעדיים למצבם. מנכ"ל מכון ירושלים לחקר ישראל סבור כי ישראל צריכה להפסיק להתעלם מהבעיה ולהשקיע כספים במזרח העיר
כמעט 50 שנה שולטת ישראל בירושלים והשסעים עדיין עמוקים מאוד. למרות הצהרות מנהיגי ישראל לדורותיהם ומאמצי ראשי עיריית ירושלים במהלך השנים, נותרה העיר חצויה וההפרדה בה ברורה מאוד. מזרח העיר והשכונות הצפוניות והדרומיות, המאוכלסות על ידי ערבים נושאי תעודות זהות ישראלית ובעלי מעמד תושב, נותרו ברמת נחשלות גבוהה. למרות מאמצים לשיפור מצבן, ניכרים הבדלים של ממש בין השכונות היהודיות לשכונות הערביות והאחרונות אינן למעשה חלק אינטגרלי מירושלים.
האם ניתן לשפר את מצבן של השכונות ולקרב בין יהודים לערבים בירושלים? לדברי מאיר קראוס, מנכ"ל מכון ירושלים לחקר ישראל, העוסק שנים רבות בעיר, בראש ובראשונה אפשר לעשות זאת דרך הגעה למשא ומתן והידברות בין הצדדים. "יש לנו אחריות לחיי התושבים לאיכות חייהם ועלינו החובה להשקיע מאמץ לשפר את התשתיות שבהם הם חיים ולתת להם את השירותים הנחוצים ולטפל בסוגיית הזכויות שלהם. תושבי מזרח ירושלים הם הרי בעלי מעמד תושב ולא מעמד אזרח. צריך לטפל בכל זה כדי שהרגיעה תשוב לעיר. ככל שיתארך הזמן שבו אין אלימות בעיר ויש רגיעה, אנחנו רואים יותר מזרח ירושלמים שנמצאים במערב העיר לצורך תעסוקה או נופש ורואים שהעיר לובשת פנים אחרות. ברגע שיש מתיחות, יש התכנסות כמובן במזרח העיר".
הוא הוסיף: "עשרות שנים מנהלים תחרות על האופי של העיר, על המרחב הפיזי והסימבולי. "אנחנו רוצים אותה יהודית יותר והפלסטינים חלקם רוצים אותה יותר מוסלמית וחלקם מעוניינים בנוכחית נוצרית גדולה יותר. אנחנו מתכתשים ומתחרים כל הזמן ועושים את זה באמצעות בנייה ורגולציה. לתחרות הזו יש גם ממד נרטיבי: כל אחד מנסה להוכיח את הזיקה שלו לעיר הזאת על חשבון דחיקת האחר".
לדבריו, "אחד הביטויים לכך הוא שבנינו עשרות אלפי יחידות דיור ושכונות לתפארת במערב העיר ובשטחים שמעבר לקו הירוק ובידי היהודים ולמעשה הזנחנו את מזרח ירושלים ואנחנו מתעלמים בצורה מוחלטת מהתושבים ומרצונותיהם. המצב נפיץ וברגע שיש משהו שקשור לצד הזה של העיר כמו שקרה בקיץ האחרון,
הסיפור מתפוצץ".
מנהלות שכונתיות - צעד קטן בדרך לפתרון
ממלא מקום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, תא"ל במיל' אודי דקל, מספר כי יש רעיונות נוספים לשיפור תנאי החיים של תושבי מזרח ירושלים. "כבר שנים מדברים על רעיון של מנהלות שכונתיות שמטפלות בענייני האוכלוסייה באותו האזור. כלומר, התושבים משתתפים בניהול העניינים שלהם. ישראל צריכה לעשות מאמץ משמעותי שהשכונות הערביות תנוהלנה על ידי התושבים הערבים. יש ניסיון כזה בכמה שכונות. המשמעות היא שהמקומיים יקבלו אחריות וכך לא פנו את רק האשמה כלפינו כי חלק מהטיפול באותה השכונה מוטל עליהם".
לדבריו ישנו נושא חשוב מאוד שצריך לטפלו והוא הגדר הביטחונית. "יש לנו בעיה קשה מאוד עם תוואי הגדר. לדעתי, היא הכניסה לירושלים כפרים ושכונות שאנחנו בכלל לא רוצים אותם שם ומנגד הוציאה מהעיר שטחים שנמצאים בתוך האזור המוניציפאלי ואף אחד לא מטפל בהם היום. עיריית ירושלים לא יכולה להגיע לשם, הרשות הפלסטינית לא לוקחת אחריות. כפר עקד למשל הוא דוגמה. צריך לסדר את תוואי הגדר ולהוציא כל מיני כפרים החוצה ולתת להם לנהל לעצמם את העניינים וכך לעצב קווים עתידיים שיעזרו לנו, אם נרצה אי פעם, להגיע להסדר בירושלים.
לעיריית ירושלים אכפת מהנעשה במזרח העיר?
קראוס: "העירייה הנוכחית מנסה לעשות מאמץ בכוחותיה שלה. ראש העיר מדבר על כך וגם עושה. אנחנו אחרי עוד מעט 50 שנה של שלטון שלמעשה התעלם מתושבי מזרח העיר. יש שם הזנחה פושעת בכל כך הרבה רבדים של מרקם החיים. בשביל לשנות את המציאות הזו נדרש מאמץ לאומי, מעין תוכנית מרשל. זה לא בכוחותיה של עירייה, זה הרבה מעבר ליכולותיה ונדרש מאמץ לאומי. בראש ובראשונה יש להגיע להבנה שצריך לפעול בכיוון הזה ושנית יש לפעול לגיוס המשאבים הנדרשים לכך ומדובר במיליארדים. לעיריית ירושלים יש תפקיד בעניין אבל היא לא יכולה לעשות זאת לבדה".
דקל: "חלק גדול מהבעיה במזרח ירושלים היא הבנייה הבלתי חוקית כי אף אחד לא שם לב למתרחש שם. זמן רב מנסה ראש העיר ניר ברקת להוביל רעיון לפיו מה שנבנה עד עכשיו נכיר בו ומעתה ואילך נתחיל באכיפה. הבעיה היא שלשם כך צריך לעבור ועדות מחוזיות, מקומיות אזוריות, אישורים רבים ובסוף כל המגבלות האלה גורמות לכך שלא מצליחים לקדם רעיון כזה שנוצר על ידי ראש העיר בעצמו. לא נותנים לו גם את הכלים ממשרד הפנים ומשאר הרשויות לממש את הזכויות שלו בתור האחראי המוניציפלי.
האם ניתן לשמור על השקט למרות המצב הקשה בשכונות המזרחיות?
קראוס: "יש תשתית נפיצה של תחושות ניכור, דיכוי ונישול וזה קיים ברקע כל הזמן. אם לא נפתור את זה - אז באירועים נתונים יהיה לה התפרצויות והתפוצצויות של אלימות. זה יכול לבוא כתוצאה מכך שיש מתיחות בהר הבית, או כמו שקרה בקיץ הזה של יהודים כלפי נער ערבי או כלפי התיישבות יהודית בתוך שכונה ערבית במזרח העיר.
אחד הדברים המרתקים הוא שעד כמה שירושלים קדושה לנו וחשובה לנו, אנחנו לא מקיימים חשיבה אסטרטגית בהקשר שלה. לא הספיקה לנו קדושה עתיקה של העיר והוספנו לנו קדושה אחרת: קידשנו את הקו ששורטט ב-67', עד כדי כך שהעיצוב של הקו נתפס כדבר בלתי ניתן לשינוי לנצח נצחים. לצערנו, הקדושה הזו היא קדושה משתקת ומשביתה כל חשיבה כולל בגורמים שאמונים על חשיבה אסטרטגית במדינת ישראל והם מנועים מלחשוב על אפשרויות באשר לעיר הזו ולגבולות שלה. חייבים להגדיר את האינטרסים שלנו בעיר הזו ולשאול את עצמנו אולי יש צורך לעשות שינויים בגבולות האלה לתועלת העיר ולתועלת מדינת ישראל. לדעתי, צריך לחשוב על התנתקות משכונות קצה, כאלו שכף רגלו של יהודי לא דרכה שם ואת שמם הוא לא שמע".
דקל: "כשיש מצב עמוק של תסכול וקיפוח וחוסר יכולת לממש את עצמם, דברים קטנים יכולים להצית את הציבור במזרח ירושלים. התופעה הזו לא פושה ברבים, אלא בקומץ. זו נקראת תופעת הזאבים הבודדים, זה לא רק במזרח התיכון אלא גם אצל מתוסכלים באירופה. פתאום מחליטים לעשות מעשה וצריכים שיהיה טריגר שיעורר את הרצון לעשות את המעשה הזה. לכן, עליית חברי הכנסת להר הבית ופרובוקציות שם או כניסה לשכונות ערביות במזרח ירושלים והשתלטות שם על בתים. אותם בודדים נגישים לאינטרנט ולרשתות חברתיות והם מקבלים את כל המסרים מהסביבה, את כל ההנחיות של איך לבצע פיגוע. אתה פותח את האינטרנט ובקלות יכול לראות את ההנחיות של דאע"ש ושאר ארגוני הטרור. הם רק צריכים משהו שייתן להם סיבה לקום בבוקר ולעשות מעשה".
