לבחור בדו-קיום

הנושא הבוער על סדר היום שמחלחל למערכת החינוך הוא התמודדות עם הגזענות הגואה. מורים נאלצו בתחילת השנה להתמודד עם ביטויי גזענות ושנאת האחר, שהוצפו בכיתות בעקבות המלחמה בעזה בקיץ וגל האלימות והגזענות שפרץ לאחריה. מורים דיווחו על עלייה בביטויי גזענות בשיעורים עצמם וביתר שאת מחוץ לשיעורים - בהפסקות, בטיולים ובפעילויות אחרות.

עוד בערוץ הדעות של ynet

אימא של נעם, לכי להצביע / לירון טייץ

השסע היהודי-ערבי בעבע בקיץ ומשרד החינוך אף הפיץ מערכי שיעור מיוחדים בנושא הגזענות לשבועיים הראשונים של שנת הלימודים בניסיון לסייע למורים להתמודד עם המצב שנוצר.

מאז חלפה חצי שנה, והגזענות והאלימות לא נעלמו מהרחובות. בשבועות האחרונים היינו עדים לשני מקרים של ערבים-דרוזים שהוכו במרחב הציבורי רק כי העזו לדבר בערבית.

הגל העכור הזה של גזענות ואלימות מעסיק רבים מהאזרחים בישראל - הורים לתלמידים, מחנכות ומחנכים, ואזרחים מודאגים - אך נראה כי השיח הציבורי של תקופת הבחירות מדלג מעליו, ומסתכם באמירות גזעניות ומדירות שרק מגדילות את הקיטוב והשנאה.

יהודים וערבים ימשיכו לחיות יחד במדינת ישראל - לעבוד, ללמוד ולגור יחד או בסמיכות. השאלה היא איך החיים האלה, החיים של כולנו ושל ילדינו, ייראו. האם שנאה ופחד, אלימות וגזענות יהפכו לתופעות שוליות או שיכתיבו את מציאות חיינו המשותפים? עד כה נמנעו, ולא בכדי, המתמודדים והמפלגות מלעסוק בסוגיות של חברה משותפת, גזענות וקיטוב. הם אולי נמנעים מלדון בבעיה ובפתרונות אפשריים, אך אנו לא מרפים. התשובה לשאלה הזו טמונה בראש ובראשונה בחינוך.

למשל, תוכנית "יא סלאם" ללימוד שפה ותרבות ערבית, המופעלת על ידי קרן אברהם בשיתוף מלא של משרד החינוך ונלמדת כיום בכ-220 בתי ספר יסודיים יהודיים באמצעות מורים ערבים. מחקר הערכה שערך מכון הנרייטה סאלד לתוכנית מראה בבירור כי נוכחות המורה הערבי בכיתה ולימוד השפה הערבית המדוברת מפחיתים עמדות שליליות ודעות קדומות כלפי ערבים. אין ספור מחקרים מעידים על הערך העצום הטמון בתכניות מפגשים מתמשכות ומעמיקות עם תלמידים בני הקבוצה השנייה.

ב-2009 הוגש למשרד החינוך דו"ח הוועדה הציבורית לגיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים וערבים בישראל. הוועדה מונתה על-ידי שרת החינוך דאז יולי תמיר ובראשה עמדו פרופ' גבי סלומון ופרופ' מוחמד עיסאווי. הדו"ח פורש תוכנית מקיפה להכללת הסוגיה של חינוך לחיים משותפים באופן הוליסטי במערכת החינוך, מגיל הגן עד י"ב, דרך מגוון מקצועות לימוד.

למרות חשיבותו העצומה לבניית חברה סובלנית יותר, דו"ח סלומון-עיסאווי טרם יושם. הוא עדיין רלוונטי מאוד ומהווה מפת דרכים מצוינת לצעדים שצריכה מערכת החינוך לנקוט ביחס לחינוך לחיים משותפים. עוד לא מאוחר לנער את האבק מעליו ולהקצות את התקציבים הדרושים.

רוב הציבור בחלט תומך בכך: סקר שערך פורום הארגונים לחינוך לחיים משותפים לאחר הקיץ האחרון העלה כי 65% מנשאלים - בקרב מדגם מייצג של 594 יהודים וערבים - סבורים כי משרד החינוך לא משקיע מספיק בקידום חינוך לחיים משותפים בין יהודים וערבים בישראל.

נוכח זאת ואחרי הקיץ הקשה שעבר על החברה הישראלית ניתן היה לצפות שלפחות חלק מהפוליטיקאים והמפלגות השונות יעסקו בסוגיה של מאבק בגזענות, קידום היכרות בין יהודים וערבים, הרחבת תוכניות חינוכיות ליצירת דיאלוג ועוד. אבל לא, למה להם לעסוק בסוגיות אמיתיות, המעסיקות את האזרחים, כשיש דרך מילוט לסוגיות "נוחות" יותר, דוגמת נאום נתניהו בקונגרס, עימות טלוויזיוני - כן או לא ? במקום להציג עמדות ופתרונות בנוגע ליחסי יהודים ערבים ולגזענות.

הם כמעט לא מדברים על הנושא אבל אנחנו מבקשים תשובות. מיגור הגזענות והחינוך לחיים משותפים הכרחיים עבור כולנו - אזרחים, הורים, תלמידים, מורים, והחברה הישראלית כולה.

הכותבת מנהלת תחום החינוך בעמותת יוזמות קרן אברהם, הפועלת לקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים בישראל וחברה בפורום הארגונים לחינוך לחיים משותפים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il