שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    תעודות בגרות: בוגרי סם שפיגל שבים לכיתה

    דוד אופק שצילם את סבתו, ניר ברגמן שנזכר בשותף שהלך לעולמו, טליה לביא שהספיקה לעבוד עם פילם 16 מ"מ, וגם רמה בורשטיין, נדב לפיד, רענן אלכסנדרוביץ, ותום שובל מציגים את סרטי הגמר שלהם, ונזכרים בלימודים בסם שפיגל - בית הספר לקולנוע וטלוויזיה שמציין 25 שנים להיווסדו

    בית הספר לקולנוע וטלוויזיה "סם שפיגל" כבר בן 25 שנה, ואירוע לציון חצי יובל להיווסדו יתקיים מחר (ג') באולם ימק"א ירושלים במעמד בוגרים ובכירים בתעשייה.


    בית הספר סם שפיגל הוקם בשנת 1989, והפך לכר פורה לטיפוח יצירת קולנוע מקומית. בין בוגריו נמנים כמה מהבמאים המובילים בישראל ולרגל החגיגה, אנחנו מביאים לכם כאן את סרטי הגמר של כמה מהיוצרים המצליחים שהבשילו במסדרונות במוסד הירושלמי. ניר ברגמן, טליה לביא, נדב לפיד, דוד אופק, תום שובל, רענן אלכסנדרוביץ, מיכל ברזיס ועודד בינון ורמה בורשטיין.

     

    1994: דוד אופק על "בית"

    הסרט  צולם בבית הוריי. גם אני משתתף בו, הייתי אז בן 25. גם סבתי משתתפת בו, היא היתה אז בת 86. כשחיפשתי ללהק שחקנית לדמות הסבתא העיראקית, לא הצלחתי למצוא. לא רציתי שחקנית ממוצא אחר שתגלם "דמות". היה זה יונתן ארוך, חונך הבימוי, שהציע לבסוף: אם כתבת את זה על סמך סבתא שלך (על סמך שתי הסבתות, אגב) למה שלא תלהק אותה?

     

    כך עשיתי. סבתא שלי למדה גם טקסטים שהסבתא השניה היתה אומרת. זה לא היה לה קל. 22 שנה חלפו מהרגע בו צולם הסרט עד עכשיו. סבתי נפטרה לפני 11 שנה. הטפטים הירוקים נעלמו ובמקומם יש קיר לבן חלק. כמו בתמונת הסיום בסרט לי יש שלושה ילדים. הם לא צריכים לרקוד ריקודי בטן על מנת לקבל דמי כיס. חבל.

     

    דוד אופק בן ה-47 סיים את לימודיו בסם שפיגל. מאז יצר את הסרטים "המנגליסטים" (2003) ו"מלונומה אהובתי" (2006) ואת סדרת הטלוויזיה "בת ים - ניו יורק", "טייק אוויי", ו"30 שקל לשעה".

     

    1995: רמה בורשטיין על "ליל כלולות"

    השבוע בני הבכור התארס. האופן בו השידוך התגלגל והתהווה היה קסום כמו סרט או אולי היה זה הדופק החזק של החיים, שבאופן קסום הפכו חזקים יותר מסרט. אני מתקשה לחשוב על עצמי כיוצרת קולנוע, משום ששנים רבות לא עסקתי בקולנוע כלל, רק בדופק החזק של החיים עצמם. אבל תמיד, מלפנים ומהצדדים עניין אותי הסוד העמוק בחיבור שבין גבר ואישה. 27 שנים חיפשתי את ההתרה של האניגמה ובעשרים השנים האחרונות אני עסוקה בליישר את עצמי אל ההגדרות שמצאתי. מה שבטוח זה שהחיים נעים סביב הציר הזה. 

     

    סרט הגמר שלי, "ליל כלולות", עוסק בזה. "למלא את החלל" עוסק בזה, והסרט החדש "לעבור את הקיר" גם הוא עוסק בזה. אם אני מנסה לצמצם עוד יותר את הדמיון בין שלושתם אז אני מגלה שמה שעוד יותר מעניין אותי זו אהבה שצומחת מתוך קרקע שאינה פורייה עד כדי נסיבות בלתי אפשריות. אני מוקסמת מהכוח האדיר של האהבה לעבור כל קיר, לחצות כל ים, למלא כל חלל.

     

    רמה בורשטיין בת ה-47 סיימה את לימודיה בסם שפיגל ב-1995. מאז יצרה את הסרט "למלא את החלל" (2012), זוכה פרס אופיר לסרט הטוב ביותר.

     

    1997: רענן אלכסנדרוביץ על "רק במקרים בודדים"

    שלוש וחצי דמויות בפינת רחוב שמחיצות של זכוכית מפרידות ביניהן מניעות את "אין עלילה" שהיתה אחד הדברים החשובים עבורי לפני עשרים שנה. אני מודה שקשה לי להסתכל על הסרט היום. אני שמח שמישהו החליט להעלות אותו מתהום הנשייה, אבל גם נחרד מהרעיון שאנשים יראו אותו. זה כמו לפתוח איזו קופסא ישנה בבית וליפול על מכתב אהבה שכתבת בתור נער - לקרוא שורה ולרצות למות ממבוכה.

     

    הייתי נותן הרבה מאד בשביל להעביר איזה ערב עם הבחור שעשה את הסרט הזה. מי הוא? מה הוא חושב על החיים שלו? הייתי רוצה לשמוע אותו מדבר בהתרגשות על קולנוע ולשאול אותו איך בא לו הרעיון להכניס את התמונה של אימא שלנו לקראת סוף הסרט? הייתי אולי רומז לו שכדאי לו לשים קצת יותר לב למה שקורה מסביבו בארץ, ושהוא יצטער בעתיד על זה שהוא לא קם ואומר משהו, כאשר המורה מחליט פתאום לדבר על החזה של מישהי מהכיתה. אולי גם הייתי מספר לו קצת איך זה יהיה אחרי שיסיים את בית הספר ויצא מהבועה. במחשבה שניה אולי לא הייתי מספר לו יותר מדי.

     

    רענן אלכסנדרוביץ בן ה-45 סיים את לימודיו בסם שפיגל ב-1996. מאז יצר את הסרטים הדוקומנטרים "מרטין" (1999), "הטיול הפנימי" (2001) ו"שלטון החוק" (2011) וכן את הסרט העלילתי "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" (2003).

     

    1998: ניר ברגמן על "סוסי ים"

    כשאני מפנה מבט לאחור אל התקופה בה צילמנו את "סוסי ים" אני תמיד נזכר בשרון עמרני זכרונו לברכה, בן המחזור שלנו, מחזור ה'. כשאתה סטודנט, במקביל לעבודה על הסרט שלך, אתה עובד בהפקות של חבריך לכיתה בכל תפקידי הסט השונים. כולנו בעצם הצלמים, המפיקים, והעורכים בסרטים של חברינו לכיתה. לעתים קרובות סרטינו נוגעים בחיינו האישים וכתובים מתוך עברנו וככה יוצא שאנו מעורבים מאוד אחד בחיי השני.

     

    שרון עמרני ורון גולדמן הפיקו את סרט הגמר שלי. נסענו לחיפה, לשכונת ילדותי, נווה שאנן, לחפש את קומת העמודים שבא יצטלם חלק מרכזי מהסרט - הליכת הילד על המעקה. באחד הסיורים הבאתי את שרון לבית ילדותי והראיתי לו את קומת העמודים ואת המעקה עליו אני הייתי פוסע. שרון הביט במעקה (שהיה צר ובגובה של כחמישה מטרים מעל הקרקע) ואמר: "זה? זה המעקה? מה זה? זה כלום, אני דמיינתי מעקה דרמטי, סכנת חיים!".

     

    ברגע אחד הוא שינה את תפיסתי הקולנועית. שרון טבע בים סוער בספטמבר 2001, ונפטר יום לפני שנפלו מגדלי התאומים. בהביטי לאחור ובמבט על ההווה הוא חסר לי בחיוכו הגדול החכם עם האירוניה העצמית הדקה. שרון היה הבטחה קולנועית ענקית והייתי רוצה לראות אותו מתפתח כבמאי, הייתי רוצה שיראה גם אותי.

     

    ניר ברגמן בן ה-45, סיים לימודיו בסם שפיגל ב-1998. מאז יצר את הסרטים "כנפיים שבורות" (2003), "הדקדוק הפנימי" (2010) ו"יונה" (2014). כמו כן ביים את סדרות הטלוויזיה "בטיפול" ו"מעורב ירושלמי".

     

    2003: מיכל ברזיס ועודד בינון על "עונג שבת"

    יש תהליך מוזר שבו לאורך השנים, ככל שאתה צובר ניסיון, הביטחון והתעוזה שהיו לך כסטודנט לקולנוע דווקא מתערערים ומפנים מקום לחשש וספק. הצפייה ב"עונג שבת" מחזירה אותנו בגעגוע לימי התום.  

     

    יצא לנו לראות את הסרט לאחרונה עם קהל, והופתענו מהיצרים שקיימים בו. בעיקר נדהמנו מצפייה בסצנת התאונה בשדה הכותנה, ובסצנת ה"דם" הקונטרוברסלית. שתמיד גררה אחריה תגובות, ולרגע לא האמנתי שבאמת הלכנו עם זה. בפעם הראשונה הבנו למה היו קרובי משפחה שחשבו שעדיף שנגנוז את הסצנה, ויחד עם זאת שמחנו לראות שהיא שם. למען האמת, רוב הסרט ישבנו בקהל ופשוט צחקתי ממבוכה, כנראה סוג של התרגשות מהמפגש המיוחד הזה עם עצמך.

     

    מיכל ברזיס ועודד בינון סיימו לימודיהם בסם שפיגל ב-2003. מאז יצרו יחדיו את הסרטים הקצרים "הנשים של יום שלישי" (2005), "גן עדן אבוד" (2009) ו"איה" (2012) שהיה מועמד לאוסקר. 

     

    2004: טליה לביא על "שיבולת בקפה" 

    הלימודים בסם שפיגל היו עבורי תקופה יצירתית מאוד. שם נחשפתי לראשונה לעבודה בסט קולנוע. בתור סטודנטית השתתפתי בהרבה הפקות, כל פעם בתפקיד אחר. בדיעבד אני חושבת שההיכרות הקרובה עם תפקידי הסט השונים היא יתרון משמעותי לבמאי. התקופה הזו אפשרה לי רדיוס רחב של ניסיונות. לשמחתי זכיתי להספיק לצלם את סרטיי הקצרים בפילם, ב-16 מ"מ, רגע לפני שהוא נעלם. ואפילו לערוך אחד מהם על סטינבק (מערכת עריכה ישנה של פילם).

     

    "שיבולת בקפה" הוא הסרט שיצרתי בשנה השנייה ללימודיי במסגרת סדנת לוקיישן שלימד שמי זרחין. המשימה היתה לצלם סרט קצר שמתרחש במקום אחד, כשלמקום עצמו יש משמעות ותפקיד בסיפור. בחרתי בפסל "המפלצת" שיצרה האמנית ניקי דה סנט פאל בתחילת שנות ה-70 בשכונת קריית יובל בירושלים. המפלצת מגלמת בסרט בית קפה דמיוני שהמלצריות נדרשות להתגלש בו מהמטבח מבלי להפיל את המנות, והגיבורה היא מלצרית כושלת שמנסה למנוע את פיטוריה. היו אינספור קשיים בהפקה של הסרט הזה, אבל הייתה בו התגייסות מרגשת של אנשי צוות, תמימות וחדוות יצירה.

     

    טליה לביא בת ה-36, סיימה לימודיה בסם שפיגל -2005. מאז יצרה את הקומדיה "אפס ביחסי אנוש" (2014), זוכה הפרס הראשון בפסטיבל טרייבקה בניו יורק אשתקד.

     

    2006: נדב לפיד על "החברה של אמיל"

    אחרי השירות הצבאי שלי החלטתי לנסוע לפריז ולא לשוב לעולם. הייתי שנתיים בצרפת, במהלכן הבנתי שאני רוצה להיות במאי, חזרתי ונרשמתי לסם שפיגל. סרט הגמר שלי "החברה של אמיל", הוא סיפורו של יואב שרצה להימלט מישראל, חי בצרפת, שב לישראל, מובס, לא מסוגל להשלים עם זהותו ולא מסוגל להיפרד ממנה.  

     

    קרולין, בת זוגו של חבר הנפש הצרפתי, אמיל, הגיעה לביקור בישראל והביאה עימה את משבר הזהות. הייתי צריך למצוא שחקנית צרפתיה. נתקלתי בה בדרך נס בבר בלילנבלום. נדהמתי מהיכולת שלה לבכות לפי הזמנה. פעם התבלבלנו בסדר הסצנות, וביקשנו ממנה להתכונן לסצנת בכי. אחרי כמה דקות הבנו שזו טעות. זה היה מאוחר מדי. חצי שעה עמדנו וחיכינו שקרולין תפסיק לבכות.

    "החברה של אמיל" היה סרט משמעותי מאוד בחיי. הוא התקבל לפסטיבל קאן ויצא להפצה מסחרית ביותר מעשרה בתי קולנוע בצרפת, די נדיר לסרט סטודנטים. זו הייתה תחילת שיתוף הפעולה והחברות עם יפתח קליין שהמשיכה ל"שוטר". וזו הייתה הפעם הראשונה שנגעתי במתח הבלתי פתור עדיין עבורי, ישראל-צרפת, ישראלי או לא.

     

    נדב לפיד בן ה-40 סיים את לימודיו בסם שפיגל ב-2006. מאז יצר את הסרטים "שוטר" (2011) ו"הגננת" (2014) ובקרוב יוביל הפקה צרפתית מושקעת בשם "מיקרו-רובוט".

     

    2007: תום שובל על "פתח תקווה"

    "פתח תקווה" היה סרט הגמר שלי בבית ספר אבל מבחינתי הוא לא גמר שום דבר, רק התחיל. בעשיית הסרט, מהרגע הראשון, מכתיבת התסריט ועד העריכה חשתי שאני עושה סרט אישי מאוד והעשייה שלו הביאה אותי להרבה תובנות. אני קשור לסרט ומנהל אתו מערכת יחסים סבוכה, אני מואס בו ומתגעגע אליו בו זמנית, משמע הוא יקר לי. "הנוער" סרטי הראשון באורך מלא הוא בעיניי מעין תמונת מראה של הסרט הקצר הזה, ובאיזשהו אופן "פתח תקווה" חבוי בתוכו או יכול לתפקד כסרט משלים אליו.

     

    העבודה על הסרט לא היתה מתאפשרת לולא חבריי לכיתה ולבית ספר שתרמו מכישרונם הרב. מפיק הסרט דאז, גל גרינשפן, הפך לשותף, לדרך וביחד הפקנו את סרטי הראשון באורך מלא "הנוער" ועכשיו עובדים על השני. מעבר לכך היתה לי הזכות והכבוד לעבוד עם השחקן הגדול מכרם חורי, שמשחקו הוא ללא ספק הלב של הסרט.

     

    תום שובל בן ה-34 סיים לימודיו בסם שפיגל ב-2007. מאז יצר את הסרט "הנוער" ונבחר להיות חניך של אלחנדרו גונסאלס אינייריטו זוכה האוסקר בשנה האחרונה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: GettyImages
    עודד בינון ומיכל ברזיס. מסם שפיגל לטקס האוסקר
    צילום: GettyImages
    לאתר ההטבות
    מומלצים