שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    פונדקאות נפסלה: אין הכרה ב'הורות הסכמית'
    חולת ניוון שרירים חתמה על הסכמים עם תורם זרע, תורמת ביצית ועם צעירה שהכירה. בקשתה להכיר בה כאם נדחתה
    ישראלית חולת ניוון שרירים הביאה לעולם ילדה בעזרת שרשרת הסכמים עם תורם זרע, תורמת ביצית ואם פונדקאית. אולם בהיעדר זיקה גנטית נדחתה בקשתה להיות מוכרת כאם התינוקת על ידי שלוש ערכאות, כיוון שהמשפט הישראלי עדיין לא מכיר ב"הורות הסכמית". שופט העליון ניל הנדל נימק בפסק הדין כי הפיקוח הכרחי גם כדי למנוע סחר בילדים ולהימנע ממצב שבו כל אדם יוכל "לרכוש" לעצמו תינוק אם לא יצליח להביא ילדים.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    האישה שחלתה בגיל 10 בניוון שרירים, לא הצליחה להיכנס להיריון ומצאה פתרון יצירתי: היא ביקשה ממכר לתרום זרע ומצעירה שהכירה לשאת את ההיריון. הצעירה טסה להודו, שם הופרתה בביצית של אישה מקומית, וחזרה לארץ.

     

    האישה יצרה עם שלושת המעורבים מערכת הסכמית שלפיה היא תהיה אם העובר, ובתחילת 2013 ילדה הפונדקאית תינוקת. אלא שהמדינה סירבה להכיר באישה כאם, וכך גם בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. כולם סברו כי בהיעדר קשר גנטי לעובר, ובהיעדר חקיקה המסדירה הורות על סמך הסכמים, לא ניתן להכיר באישה כאם חוקית.

     

    כך הגיע המקרה לפתחו של בית המשפט העליון, שהסכים לדון בערעור שהגישה האישה. ביולי 2014 החליט גם העליון לדחות את הערעור, ובשבוע שעבר פורסמו הנימוקים של שבעת שופטי ההרכב המורחב שדנו בתיק: הנשיא בדימוס אשר גרוניס, הנשיאה מרים נאור והשופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר וניל הנדל.

     

    "תיק זה עומד בצומת המסתעף בו נפגשות הטכנולוגיה המתקדמת, מגבלות הפרט, הכמיהה האוניברסלית לילד והתפתחות המשפט הישראלי בדיני משפחה בכלל, ובהגדרת ההורות בפרט", כתב השופט הנדל.

     

    השופט הדגיש את הבעייתיות הקשה שבאישור הסכמי הורות שבוצעו בין "יוזם ההליך" לבין המשתתפים, ללא פיקוח או מתווה חוקי שיבטיח את טובת המעורבים ובראש ובראשונה את טובת הילדה. השופט דנציגר הוסיף כי ההכרה במבקשת כאם בהסתמך על "שרשרת ההסכמים" עלולה ליצור "שוק תינוקות" שיתנהל מחוץ לפיקוחו של בית המשפט, ולכך לא ניתן לתת יד.

     

    השופט הנדל הוסיף כי "השארת נושא ההורות להסכמים פרטיים בין הצדדים הינה נוסחה לאי סדר עד לכדי תוהו ובוהו. התוצאה תהיה פגיעה בילד, גם אם אין שום כוונה לכך ואף אם לא בהכרח בכל מקרה ומקרה. החוק בהקשר זה ממלא תפקיד חברתי בקביעת מסגרות משפטיות לטכנולוגיה החדשה בהבאת ילדים לעולם. אכן, צעדיו של המשפט הם לעתים איטיים, אך ייתכן שהדבר נחוץ על מנת לשמור על היציבות, הרצף והעקרונות המנחים החשובים בעולם המשתנה בו אנו חיים".

     

    לבסוף ציין השופט מלצר כי מאחר שהסוגיה הנדונה נוגעת באופן כללי לזכויותיהם של בעלי מוגבלויות, הוא סבור שהמחוקק צריך לפעול בעניין זה בהקדם ולהתאים את הדין למצבם של מי שאינם יכולים להביא ילדים לעולם, וזאת מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והוראות האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, שישראל אישררה בספטמבר 2012.

     

    השופטים כולם הביעו את צערם על כאבה של האישה והבהירו לה כי עדיין לא נשללה דרכה להגיש בקשה לאימוץ התינוקת.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המבקשת: עו"ד שמואל מורן, עו"ד אברהם סטי, עו"ד גיל עובדיה ליבוביץ'
    • ב"כ הנתבעים: עו"ד דינה דומיניץ, עו"ד עודד ונגלניק, עו"ד גיא מלמוד
    • עו"ד הילי חן כהן עוסקת בדיני משפחה
    • הכותבת לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים