הדמוקרטיה ניצחה. ארדואן בא גדול ויצא קטן
נשיא טורקיה לא רגיל להפסיד בבחירות ונדמה היה שדרכו לכינון משטר נשיאותי סלולה. אלא שהכורדים "נגסו" במפלגת השלטון האיסלאמיסטית וגרמו לה לאובדן הרוב בפרלמנט ולסיום שלטון היחיד שלה זה 12 שנה
"נמאס מארדואן": הלילה הגדול של הכורדים
טורקיה: מפלה לארדואן, הכורדים בפרלמנט
ואולם, בזמן שתשומת הלב התמקדה בזמנו בהישג של ארדואן, את ניצני השינוי שהתרחש בטורקיה בבחירות אתמול (יום א') בישר דווקא המועמד שסיים שלישי ואחרון בבחירות לנשיאות - מנהיג המפלגה הכורדית, סלהאטין דמירטאש, שגרף כעשרה אחוזים מקולות הבוחרים.
ההישג המפתיע של דמירטאש עורר תיאבון ב"מפלגת העם הדמוקרטית" (HDP) הכורדית, ויצר תחושה שלראשונה יש למפלגה כורדית סיכוי לעבור את אחוז החסימה הגבוה (10%) ולהיכנס לפרלמנט. הדבר הוביל לבסוף להחלטת המפלגה להתמודד בבחירות הכלליות, ולהימנע מהמנהג הקודם שבו מועמדים כורדים היו מתמודדים כעצמאיים במחוזות בחירה ספציפיים.
ארדואן והבעיה הכורדית
הירידה בכוחה של "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) בבחירות 2015 (40.8 אחוזים לעומת 50 אחוזים שבהם זכתה בבחירות 2011) הייתה צפויה. אך העובדה כי ה-HDP הצליחה להיכנס לפרלמנט היא זו שהביאה לחלוקת המושבים הדרמטית ששוללת מה-AKP את הרוב שהיה לה בפרלמנט מאז 2002.
ה-AKP לא תוכל עוד להקים ממשלה ללא שותפות קואליציוניות, ודווקא הכורדים - שבעשור הקודם נתנו ב-AKP את אמונם - מילאו תפקיד מכריע בכך. באוגוסט 2005, בשנתו השלישית כראש ממשלה, שם ארדואן את פעמיו לדיארבקיר, העיר הכורדית הגדולה בדרום-מזרח טורקיה. בפני קהל גדול ונלהב, הוא הפך למנהיג הטורקי הראשון שהכיר בקיומה של בעיה כורדית בטורקיה ושהתחייב להביא לה פתרון. בתמורה להצהרה זו, ולרפורמות שנלוו אליה, זכה ארדואן בבחירות 2007 לתמיכה רבה מצד הכורדים.
חוסר ודאות שלטוני
כוחן של שתי מפלגות האופוזיציה האחרות לא השתנה באורח משמעותי. "מפלגת העם הרפובליקנית" (CHP) הסוציאל-דמוקרטית שמרה על יציבות (כ-25 אחוזים), ואילו "מפלגת העם הלאומנית" (MHP) הימנית הגבירה במעט את כוחה והגיעה לכ-17 אחוזים. ואולם, יחד עם ה-HDP, לשלוש מפלגות אלה יש כיום רוב בפרלמנט על-פני ה-AKP.
תוצאות הבחירות סותמות את הגולל על שאיפתו של ארדואן לשנות את שיטת המשטר בטורקיה לנשיאותית, ומותירות חוסר ודאות לגבי הרכב הממשלה הבאה ולגבי מהלכיו הבאים של נשיא טורקיה. כדי להישאר בשלטון, תצטרך ה-AKP בראשות אחמט דבוטאולו לכונן קואליציה עם אחת ממפלגות האופוזיציה, בהנחה שאלה לא ישתפו פעולה ביניהן על מנת לחסום הקמת ממשלת AKP נוספת.
הנשיא ייאלץ להתוודע למגבלות הכוח
ומה יעשה ארדואן? נשיא טורקיה נמצא כעת במצב שאינו מורגל בו. עד כה, הוא טייל מניצחון לניצחון, וכעת ייאלץ להתוודע אל מגבלות הכוח. עם זאת, הסמכויות שמעניקה חוקת טורקיה לנשיא המדינה הן נרחבות למדי עבור משטר פרלמנטרי, ומותירות בידי ארדואן כוח שלטוני רב (שקודמיו בתפקיד נמנעו ממימושו עד תום) גם ללא שינוי שיטת המשטר.
במערכת הפוליטית הטורקית היו חסרים איזונים ובלמים בשנים האחרונות. מעבר לאישיותו ולסגנון המנהיגות של ארדואן, שלטון יחיד של מפלגה אחת לאורך כל כך הרבה שנים הוא תופעה בעייתית בדמוקרטיה, והדבר ניכר במצבה של טורקיה.
קמפיין הבחירות של ה-AKP ניסה להפחיד מפני איבוד שלטון היחיד והצורך בקואליציה, וטען שהדבר יחזיר את טורקיה לימי חוסר היציבות השלטונית שאפיינו אותה בעבר. ואולם, יהיה אשר יהיה הרכב הממשלה הטורקית שתקום, המציאות הפוליטית שנוצרה בטורקיה בעקבות הבחירות מעידה שיש צדק בהצהרה שנשא מנהיג ה-CHP, כמאל קיליצ'דראולו, עם היוודע התוצאות: "הדמוקרטיה ניצחה". והדמוקרטיה הטורקית הייתה זקוקה לכך.
ד"ר נמרוד גורן עומד בראש מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית , ומרצה ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים