מזיהום ועד חתולים: אזרחים בחלוקים לבנים

מדי שבוע יוצאת קבוצת חובבי טבע בצרפת לבצע תצפית מצולמת של סוגי מאביקים על פרחים. "העיקרון פשוט", אומר ד"ר אסף שוורץ מהטכניון, שהשתתף בפיתוח המיזם. "במשך 20 דקות הם עומדים ליד ערוגה או שיח עם פרחים ובכל פעם שנוחתת דבורה, חיפושית או פרפר על הפרח, שולפים את המצלמה או את הטלפון הסלולרי ומצלמים תמונה". בתום התצפית, כל אחד מהתצפיתנים מעביר את התמונות למחשבו האישי ובעזרת אפליקציה ייעודית מזהה את מיני החרקים ומיני הפרחים שאותם צילם. לאחר תהליך הזיהוי והמיון, הנתונים האלה מועברים למעבדה לניטור המגוון הביולוגי במוזיאון לטבע בפריז. "מדובר בפרוטוקול פשוט של מדע אזרחי, שבאמצעותו כל אחד יכול לקחת חלק בניטור מאביקים, ללמוד ולתרום ידע על קבוצת מינים חשובה שנמצאת בסיכון באירופה", אומר שוורץ.

עוד כתבות מאתר זווית

כמה שווה לנו הים?

המחיר הסביבתי הכבד של תעשיית הבשר

קיץ מפלסטיק: איך נמנע זיהום חופים

המדע האזרחי מבקש לשנות את התפיסה המקובלת, לפיה מדע הוא עניין ששמור למדענים בלבד. במסגרת פרויקטים של מדע אזרחי, החוקרים מזמינים את הציבור הרחב לקחת חלק פעיל במחקר ולהפוך למדענים בעצמם ולו רק פעם בשבוע, בחודש, בשנה, או אפילו פעם אחת ויחידה בחיים.

"רוב המחקרים בתחום המדע האזרחי מתחילים ביוזמה של מדענים שמרגישים שיש להם צורך בנתונים שהם לא מצליחים לאסוף לבד", מסבירה יעלה גולומביק, סטודנטית לתואר שלישי במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, שחקרה את תחום המדע האזרחי וששותפה בפרויקט המדע האזרחי חשים את האוויר.

"לעתים זה משום שהתצפיות מתקיימות על שטח גאוגרפי רחב, ולעתים משום שרוצים להקים מסד נתונים גדול מאוד, ואז עולה הצורך לפנות לציבור בבקשת עזרה. יש גם מקרים שבהם הציבור מרגיש שצריך לאסוף מידע מדעי, בדרך כלל בתחומים סביבתיים, ואז האזרחים פונים לחוקרים ומבקשים את התמיכה שלהם במחקר משותף. כך או כך, צריכה להיות נכונות משני הצדדים כדי שיהיה אפשר לבנות פרויקט מוצלח".

ספירת החתולים הגדולה

המדע האזרחי בישראל נמצא עדיין בחיתוליו, אבל מיזמים חדשים בתחום צצים מעת לעת, ובהחלט ניתן לזהות צמיחה בתחום. מאמרם של החוקרים יעלה גולומביק, אילת ברעם-צברי וברק פישביין, שסוקר את תחום המדע האזרחי בארץ ושראה אור לאחרונה בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" סוקר כמה מיזמים שכאלה. זאת ועוד, בשנת 2014 נערך יום עיון של המארג (התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע), שבמסגרתו הציגו מומחים בתחום המדע האזרחי מגוון הרצאות בנושא וחשפו אותו לקהל חדש. עם זאת, בישראל אין עדיין גוף אחד שמרכז את כל המיזמים. לשם השוואה, המוזיאון לטבע בפריז מאגד תחתיו את המדע האזרחי בצרפת בנושא של ניטור מגוון ביולוגי ומפעיל מעל 18 פרוטוקולים לניטור קבוצות מינים שונות באזורים שונים - למשל, דיגום של ציפורים ופרפרים בגינות פרטיות, בשטחים חקלאיים או טבעיים.

"העולם נכנס לתקופה של שיתופיות, שמתבצעת באמצעות האינטרנט ואפליקציות שונות ושבאה לידי ביטוי גם ביוזמות אקולוגיות. בישראל יש המון גופים שכבר התחילו לעשות מדע אזרחי, אבל כדאי שיהיה גוף אחד שירכז את הכול", אומר שוורץ, פרופסור משנה וראש המעבדה לחקר האדם והמגוון בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים ואזורים בטכניון. "בצרפת קרוב ל-30 אלף אנשים משתתפים מידי שנה בניטור המגוון הביולוגי וההצלחה במיזמים היא פרי של שיתופי פעולה רבים בין המוזיאון לטבע ובין ארגוני שמירת טבע, מועצות מקומיות וחברות פרטיות וארגונים ממשלתיים".

בדומה למצב בעולם, המחקרים הקיימים בישראל עוסקים ברובם בניטור המגוון הביולוגי. כך, מיזם מדעי גדול שמתקיים בימים אלה בשיתוף הציבור הוא ספירת הציפורים הגדולה בחצר, שמתעתד לעקוב אחר השינויים בתפוצת הציפורים בישראל. במסגרת הפרויקט, מתנדבים מתבקשים לזהות ולספור את הציפורים בגינה או בחצר בקרבת מקום מגוריהם מדי שנה. המידע הנאסף מתפרסם באינטרנט ונגיש לכל דורש. המתנדבים משמשים למעשה כ"עיניים בשטח" של החוקרים ומאפשרים איסוף מידע רב על פני שטח נרחב.

פרויקט מעניין נוסף הוא מיזם של החברה להגנת הטבע בשם האם החתול שלך הוא נמר? שמבקש להעריך את היקף תופעת הצייד בקרב חתולים בסביבה עירונית. במסגרתו, אזרחים בעלי חתולים מתבקשים למלא שאלון, שבו הם מפרטים את הרגלי החתול (שעות בהן החתול נמצא מחוץ לבית, מקום מחיה, סביבת המגורים וכו') ולבסוף לפרט על הרגלי הציד של החתול - בעלי חיים שניצודו, מקום הציד ותדירות הציד. המידע שנאסף משמש לבחינת השפעת תופעת הציד של החתולים על האקולוגיה העירונית.

(צילום: מירב קריסטל)

בפרויקט חשים את האוויר, שמתנהל בשכונת נווה שאנן בחיפה (בשיתוף עם מיזם CITI-SENSE האירופי וארגון מל"ל - מלידה לבגרות), האזרחים המתנדבים במחקר מתבקשים להניח חיישני איכות אוויר מיוחדים, בגודל של קופסת נעליים, בבתי ספר בשכונה, בבתים פרטיים ובמשרדים. "החיישנים מודדים את איכות האוויר - פחמן חד חמצני שנפלט מכלי רכב, למשל - ומשדרים את כל הנתונים למאגר מידע, ולבסוף הכול עולה לאתר אינטרנט", מסבירה גולומביק. "הנתונים מוצגים בצורת גרפים או טקסט ומלווים במקרא, כך שכל אחד יכול להיכנס לאתר ולראות את הנתונים באופן ברור ונגיש. המטרה המדעית היא לאסוף נתונים על זיהום אוויר במקומות רבים. מדובר במידע מקומי, להבדיל ממידע שמקורו בתחנות ניטור עירוניות שנאסף מתחנה אחת בשכונה במקרה הטוב. מידע כזה נותן ידע כללי על מה שקורה בשכונה ולא מראה הבדלים בין רחובות שונים ובין גבהים שונים, או בין בית שפונה לכביש ובית שפונה לחצר".

פלישת התוכי הנזירי

התוכי הנזירי הוא תוכי ירוק ויפהפה, עם לחי וסנטר בצבע אפור בהיר, שהובא לישראל מדרום אמריקה ונחשב אצלנו למין פולש. מינים פולשים הם בעלי חיים, צמחים או פטריות, הגדלים ומתרבים באזור שאינו בית הגידול הטבעי שלהם ועלולים להפר את האיזון במערכת האקולוגית המקומית. התוכי הנזירי מיוחד מאוד משום שהוא התוכי היחידי שבונה קנים. ב-2005 דגם ד"ר שוורץ במסגרת לימודי התואר השני שלו את הצלחת הרבייה של התוכי הנזירי ולשם כך מיפה את הקנים הקיימים בארץ. הוא מצא כ-35 קנים שבהם מתגוררים התוכים הנזיריים לאורך כל השנה, רובם בפארק הירקון ומקצתם בהוד השרון.

במסגרת פרויקט של האיחוד האירופי שבוחן את ההשלכות של פלישת מיני תוכים שונים, הגיע לישראל בחודש מרס האחרון חוקר ספרדי במטרה להעריך את גודל האוכלוסייה בארץ ולהשוות אותה למתרחש במקומות אחרים באירופה. בעזרתם של שלומית ליפשיץ (מהמרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר), ד"ר יריב מליחי ואסף קפלן, פנה שוורץ לציבור בבקשה לדווח היכן נצפים תוכים נזיריים בארץ. בעקבות הדיווחים של מתנדבים נודע לחוקרים על מספר אזורים שבהם פעילים התוכים ובמסגרת הסקר שהתבצע כחלק מהמחקר נמצאו מעל 500 קנים ובהם כ-1,200 חורי קינון. מדובר בעלייה חדה במספר הקנים לעומת הספירה הקודמת, שבוצעה עשר שנים קודם לכם. "עד הסקר הזה לא ידעתי שיש כזאת כמות של חורי קינון בארץ. מתברר שהמין הולך ומתפרץ, וכיום הוא נפוץ מפאתי חדרה בצפון ועד תל-אביב וראש העין", אומר שוורץ.

הסיפור לא נגמר כאן. על מנת להעריך את כמות הפרטים בתוך אוכלוסיית התוכים הנזיריים, חשוב לדגום את אותם חורים בכדי להעריך כמה פרטים מתגוררים בכל חור. על פי השיטה שפותחה בספרד ניתן לדגום את כמות הפרטים שנכנסים לחורי הקינון ללינה ובעזרת הדיגום להעריך את גודל האוכלוסייה (לפני עונת הרבייה). בספרד, הדיגום התבצע במשך כשעה לפני השקיעה בקרוב ל-20 אחוז מכלל חורי הקינון שנמצאו, לוגיסטיקה מורכבת ולא זולה כלל. הפתרון לבעיה נמצא במסגרת המדע האזרחי: במרס השנה נרתמו קבוצות של תלמידים מבית הספר אדם וסביבה בגעש, בהנחיית הדס כץ-חן ויוחאי וסרלאוף, לניסוי השיטה.

התלמידים התייצבו ליד 15 קנים בקרבת אזור מגוריהם, וספרו את מספר התוכים שנכנסו לתוך כ-40 חורי ללינה. "הניסוי הוכתר כהצלחה, הפרוטוקול הפשוט והחוויתי מאפשר לחובבים לאסוף נתונים רבי ערך ובשנה הבאה אנו מתכוונים להרחיב את הסקר כדי להמשיך ולבחון את התפשטות וגודל אוכלוסיית התוכים הנזירים בארץ", אומר שוורץ. בעזרת הנתונים הנאספים ניתן יהיה לקדם מחקרים שיחזו את התפשטות המין וכן את ההשלכות האקולוגיות והכלכליות של פלישת התוכים וכך לקבל החלטות מבוססות מדע ולהוביל מדיניות חדשה - האם לפעול או לא נגד האוכלוסייה המתפשטת וכיצד".

בילוי משפחתי מעשיר

גם במדינה קטנה בשטחה כמו ישראל יש צורך בהתגייסות אזרחים רבים למחקר כדי לבצע ניטור איכותי ושיטתי שיתפרס על פני שטח גאוגרפי גדול יחסית. אזרח שלוקח חלק במיזם מדעי משקיע מהזמן החופשי שלו לצורך ביצוע התצפיות, איסוף הנתונים, עיבודים ושליחתם למדענים. אם כך, מה גורם להירתמות ההמונית של הורים, תלמידים, מערכת החינוך ואפילו ואנשים מבוגרים להתנדב?

ראשית, אזרחים רבים מביעים עניין בתפוצת המינים, המגוון הביולוגי או איכות המים והאוויר, ומחקר מדעי נותן להם את ההזדמנות להוסיף לתחביב שלהם ערך מוסף דרך המסגרת המחקרית. שנית, מחקר מדעי יכול להתנהל גם במסגרת פעילות משפחתית חוויתית: כך, למשל, משפחות חובבות טבע מוזמנות לצאת ולאסוף מינים שונים של פרוקי רגליים (מערכת בעלי החיים הגדולה ביותר בכדור הארץ, שכוללת, בין השאר, סרטנים, חיפושיות, נמלים ופרפרים) ולהביאם אחת לחודש אל האוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת פרויקט חמישי באוספים, לצורך זיהוי ומיון. המשתתפים בפרויקט זה מוזמנים להשתתף בעצמם במיון אוספים גדולים של פרוקי רגליים שמשתייכים למחקרי האוניברסיטה - והנה לכם עוד בילוי משפחתי מיוחד ומעשיר.

(צילום: רועי עידן)

אווה טל, מובילת ארגון מל"ל במרחב החינוכי נווה שאנן ומשתתפת פעילה במיזם חשים את האוויר, מדווחת כי במסגרת המיזם התלמידים קיבלו מידע והכוונה ממקור גבוה ומהימן, ולמדו לפתח חשיבה ביקורתית לגבי ידיעות וכתבות המתפרסמות בנושא איכות האוויר. רכזות המדע בבית הספר למדו אסטרטגיות חדשות להוראה ונהנו ממפגשים עם אנשי מדע מעניינים. "התלמידים פיתחו אכפתיות ומעורבות קהילתית, והשקנו את תוכנית 'נשק וסע', שמטרתה לצמצם פליטות מהאגזוז מרכבים עומדים בזמן הורדת הילדים בבקרים בבתי הספר", היא מספרת. "מעורבות של התלמידים במיזמים משותפים גורמת להם לחוש גאווה בקהילה ובסביבה בה הם חיים, ובבוא העת כשיגיעו לבגרות, הם ייקחו אחריות על הסביבה וירצו לתרום לה".

בנוסף, יש מיזמים מחקריים המכוונים לציבור ספציפי שהמחקר יכול לסייע לו. חקלאים, שתהליך גידול התוצרת החקלאית שלהם מושפע מאוד מהמגוון הביולוגי הקיים בשדות, ישמחו אם מחקר מדעי יתקיים בתחומם ויסייע להם להתגבר על בעיות. דוגמה נוספת הם תושבים בשכונה שמודעים לכך שהירתמותם למחקר שמתבצע באזורם עשויה לשפר את איכות חייהם.

אתגר חשוב שעמו מתמודדים המדענים בפרויקט של מדע אזרחי הוא שליטה על איכות הנתונים. כדי לדעת מאיפה מגיע המידע צריך תחילה לשאול מיהו האזרח המשתתף במחקר. לעתים קרובות מדובר בחובב מדע וטבע שאינו צפר או אקולוג מקצועי. לכן, הוא עלול בתום לב להתבלבל בין מינים שונים, ולשלוח למדען נתוני זיהוי שגויים. "זה נכון שמרבית האזרחים לא יודעים להבדיל בין מינים דומים של פרפרים (למשל בין מיני כחלילים), אבל כל אחד יכול בקלות להבדיל בין מינים ממשפחת הכחלילים ומשפחת הלבניניים", מסביר שוורץ. "בהנחה שהשאלות ופרוטוקול המחקר מותאמים לקהל היעד והם פשוטים ומובנים, הציבור בהחלט יכול לאסוף נתונים מהימנים. מובן שעלולות להיות טעויות, אבל לא כל טעות היא קריטית, וצריך לזכור שגם צפר או חוקר מנוסה עלול לטעות בדיגום".

על מנת לייעל את המערכת ולצמצם טעויות, ולהבטיח זרימת נתונים באיכות גבוהה, המדענים יוצרים פרוטוקולים פשוטים המתייחסים למינים שיחסית קל לזהות. אמנם, השיטה עלולה לבוא על חשבון מורכבות הנתונים, אך למרות זאת לנתונים שנאספים יש ערך מדעי רב ומחקרים מדעיים באיכות מעולה מתבססים עליהם כל העת. כך, למשל, חלק משמעותי מהתובנות על ההשלכות של שינויי אקלים על נדידת ציפורים מקורם במחקרים שהשתמשו במדע אזרחי.

בנוסף, למדע האזרחי ישנן גם השלכות על הקשר בין אנשים לטבע. "כיום מרבית האוכלוסייה בעולם מתגוררת בערים. המחקרים שלי מצביעים על תהליך בעייתי שבו העיור ותהליכים אחרים מפרידים בין אנשים לטבע, ותורמים לכך שתושבי הערים מאבדים את היכולות לחוות וליהנות ממורכבות הטבע (המגוון הביולוגי).

 החשש הוא שההפרדה הזאת מהטבע ואובדן היכולת יובילו לאדישות בציבור לנושא של שמירת טבע", מסכם שוורץ. "משבר המגוון הביולוגי הוא תוצאה של פעולות האדם ולכן הפתרונות לבעיה הזאת תלויים במעשים היומיומיים שלנו".

כאן נכנס הנושא של מדע אזרחי. מעבר לתרומה המדעית בניטור המגוון הביולוגי למשל, מדע אזרחי הוא גם כלי חינוכי-ערכי שיכול לחבר אנשים למורכבות של הנושא ולהעלות מודעות לנושא של שמירת טבע. בעזרת פעילות פשוטה וחווייתית בגינות, בחורשות, בפארקים ואפילו באדניות במרפסת לבית, ניתן ללמוד ולחוות את מורכבות הטבע, אבל גם לסייע למדענים להבין טוב יותר את מגמות השינוי במגוון הביולוגי בזמן ובמרחב על מנת לשמר באופן יעיל יותר את הסביבה הטבעית.

המאמר פורסם בסיוע "זווית" – סוכנות ידיעות למדע וסביבה.