שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    למי יש זמן לכתוב רומנים

    לדנה חפץ כובעים רבים: היא ד"ר לפילוסופיה, עורכת דין חברתית וגם ביביליותרפיסטית. לכל העשייה הזאת מצטרף "דולפינים בקרית גת", ספר ראשון של סיפורים קצרים. "יש בספר שלי הושטת יד אל הזולת" היא מספרת

    "משהו בתנועות של הקול ובדרך שבה נפרשו הפנים על עצמות הגולגולת שלה היה אחר. העיניים האפורות שהסתכלו עלי היו פתאום ממוקדות וחדות. את בחורה נבונה מאוד, עדנה, אמרה בשקט. תוכלי לעשות הרבה דברים אם רק תאמיני שאפשר". (מתוך הסיפור "דולפינים בקריית" שנושא גם את שם הקובץ).

     

     

    על כריכת קובץ הסיפורים הראשון של דנה חפץ, "דולפינים בקריית גת", מתנוססים שני דולפינים ומתחתיהם שתי דמויות נוגעות-לא נוגעות ועליהן מילים, אותיות. "העטיפה מבטאת לטעמי באופן מאוד עמוק את הלב של הספר". אומרת חפץ, "יש בו בספר הושטת יד אל הזולת מצד אחד, ומצד שני את הניסיון של הדמויות לספר סיפור, לעצמם או לאנשים אחרים. סיפור שנותן משמעות והצדקה ולפעמים גם סוג של נחמה. בכל הדמויות בספר קיים געגוע, כמיהה, למשהו שלפעמים היה ואיננו עוד ולפעמים לא היה אף פעם".

    שילוב בין מקום קטן לדולפין". ספרה של דנה חפץ ()
    שילוב בין מקום קטן לדולפין". ספרה של דנה חפץ
     

    לחפץ, בת 49 נשואה פלוס שניים, כובעים רבים: היא ד"ר לפילוסופיה, עורכת דין חברתית, עורכת ספרי עיון ובימים אלה מסיימת לימודי ביבליותרפיה. "דולפינים בקריית גת" זכה בפרס אס"י (אגודת סופרי ישראל) ורואה אור בימים אלה, בהוצאת ספרא בשיתוף עם הקיבוץ המאוחד.

     

    מדוע בחרת בכתיבה?

     

    "הכתיבה היא חלום שלי. באיזשהו מובן תמיד כתבתי לעצמי בצורה כזאת או אחרת, אבל מתישהו זה לבש צורה של פרוזה. אחרי שכתבתי את הסיפור הראשון, נדחפו גם האחרים. כשאני חושבת על זה, במובן מסוים, כל העבודה המקצועית שלי כרוכה בכתיבה, וכשבאתי לכתוב סיפורים רציתי לשכוח את מה שידעתי על כתיבה וליצור משהו אחר. זה היה לא פשוט, אבל התכווננתי לזה, ולאט לאט הסיפורים באו בטבעיות".


     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "'דולפינים בקריית גת' היה שם והרגיש לי מדויק. יש בשם הספר את השילוב המעניין הזה בין המדבר במקום הקטן, לבין הדולפין. שמשקף מעין געגוע למשהו".

     

    מה אוטוביוגרפי בסיפורים שלך?

     

    "באיזשהו מובן כמעט כל הסיפורים אוטוביוגרפים, ובאיזשהו מובן אף אחד לא ממש. הרגש, החוויה, האנשים - הם דברים שנתקלתי בהם בחיים שלי כמו חבר טוב שקרה לו משהו - ובסיפור זה נלקחו למקום אחר לגמרי".

     

    "הסיפור 'דיסנילנד' הוא דוגמא טובה לכך: היינו בארצות הברית ופתאום צלצל הטלפון ומישהי שאלה אם אנחנו רוצים לתרום ל- Wishing Well Foundation. הסתקרנתי והלכתי לבדוק מה זה, ובאמת היה מדובר בארגון שממלא משאלות של ילדים חולים ש-80 אחוז מהם מבקשים ללכת לדיסנילנד . זה התחבר לי לסיטואציה קפקאית כזו וכך נולד הסיפור".

     

    ספרי על הבחירה לכתוב סיפורים קצרים בעולם ספרותי שבו שולט דווקא הרומן.

     

    "זה בחר אותי. אני זוכרת ששאלו את אליס מונרו, זוכת פרס נובל, למה היא כותבת סיפורים קצרים

    והיא אמרה שהיא כותבת סיפורים קצרים כי בתור אישה ואמא אין לה זמן לכתוב רומנים. זו כמובן אינה כל התשובה. אבל יש באמת משהו גם בזה, תשובה פרוזאית כזו - לא היו לי הריאות לסיפור הארוך יותר.

     

    "אך התשובה הרצינית יותר היא שלסיפורים המופיעים בספר היה נכון להיות באורך הזה. מדובר בסוג אחר של קריאה, שבה אפשר לתת לכל סיפור את הזמן הקצוב שלו ואחר כך להניח את הספר, זה נותן קשב ואינטימיות אחרים לסיפורים. הקינה על מותו של הסיפור הקצר היא מוקדמת. בקובץ סיפורים יש תמיד את החוטים הסמויים שמקשרים ביניהם. כמו מן פלטת צבעים, כל סיפור נותן זווית אחרת לדברים".

     

    איך שלל התחומים שאת עוסקת בהם ביום-יום מתחברים לכתיבה?

     

    "הרבה שנים עסקתי במשפטים מצד אחד ובפילוסופיה מצד שני, במין נתק ביניהם, והיה לי רושם שאני בנאדם די אקלקטי. לפני חמש שנים הייתי בחו"ל ובקשתי בקשה למלגה. כשכתבתי את קורות החיים שלי פתאום הבנתי שגם הכתיבה הפילוסופית וגם העבודה המשפטית שלי עוסקות בנושאים קרובים: הקשר האישי בהם מאוד חשוב לי, אהבה לבני אדם, עזרה לאוכלוסיות מוחלשות וכדומה. אחר כך הצטרפו העריכה והביבליותרפיה, והבנתי שגם המילים מחברות בין התחומים האלה. הכתיבה הספרותית שלי בהחלט נכנסת לתוך המצב המשותף הזה וחיה בהרמוניה עם התחומים האחרים - אהבה לאנשים ואהבה למילים".

     

    מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?

     

    "כמובן שיש את הפנטזיה על בית בגליל, ליד חוף ים. בית נהדר עם חלונות גדולים ושקט ושלווה ששם אשב ואכתוב כל היום. וכמובן שאני לא באמת רוצה את זה. זה קשה בחיים לפנות זמן, במקום המאוד לא פשוט הזה שאנחנו חיים בו, אבל זה המקום שלי ואני לא רואה את עצמי כותבת במקום אחר. אלא במקום שבו אני עכשיו".

     

    מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "הייתי שמחה לשבת לקפה עם לאה גולדברג ואברהם חלפי,

    כל אחד בנפרד, בסוף השיחה הייתי מביאה להם את הספר שלי ובורחת. יש עוד המון סופרים שנוכחים בי בכל מיני רגעים ואני מנהלת איתם שיחה תמידית. אם היית תופסת אותי ביום אחר הייתי כנראה אומרת שמות אחרים".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "יש לי אהבה גדולה לספרי ילדים ואל כמה מהם נהגתי לחזור שוב ושוב, בעיקר לאלו שבהן היו גיבורות כמו אן (מאבונלי) או ג'ו (מנשים קטנות) דומות לי, או אני להן - בעלות נטייה מפותחת לדרמטיות, חוש הומור ואהבה גדולה לספרים".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "אני מאחלת לה שיהיו לה קוראים עם המון תשוקה והקשבה, הקשבה סבלנית שלא מפחדת ממה שהיא יכולה לשמוע. לא מפחדת מלהגדיר את עצמה. קוראים שלא מפחדים ממה ששונה מהם".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דנה חפץ. מחברת "דולפינים בקרית גת"
    לאתר ההטבות
    מומלצים