פיצוי של 85 אלף ש' לעובד שעבר לגור בטבריה

חברת תקשורת מבני ברק סירבה לשלם פיצויי פיטורים לשכיר שהעתיק את מגוריו לאזור פיתוח. בית הדין לעבודה העמיד אותה במקומה

עו"ד יצחק עזראפורסם: 14.07.15 , 17:50

חברה ממרכז הארץ שסירבה לשלם פיצויי פיטורים לעובד שעבר להתגורר באזור פיתוח חויבה לפתוח את הכיס: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה לחברת "קו עיתונות דתית", המנהלת רשת עיתונים לציבור הדתי, לשלם 85 אלף שקל לשכיר שלה שעבר מבני ברק לטבריה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

התובע עבד בחברה בין 2004 ל-2011, תחילה כשליח ואחר כך בתפקידי מזכירות שונים ושכרו עמד על כ-5,000 שקל בחודש. בינו לבין החברה מעולם לא נחתם הסכם עבודה ולא ניתנה לו הודעה בכתב על תנאי עבודה. ביולי 2011 הוא הודיע במכתב על סיום עבודתו עקב מעבר דירה מבני ברק לנתיבות, וזמן קצר לאחר מכן תיקן והודיע שהוא עובר לבסוף לטבריה.

תביעה

פוטרה כי לא תיאמה עם הבוס את זמן ההיריון

עו"ד מרדכי לוין

מזכירה שחזרה משמירת היריון גילתה שאין לה עוד מקום בחברה לייעוץ הנדסי. למזלה היא הקליטה את השיחה עם המעסיק. הפיצוי: כ-50 אלף ש'

פוטרה כי לא תיאמה עם הבוס את זמן ההיריון

בתביעה שהגיש טען שהחברה לא הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים כפי שמחייב החוק כשמדובר בעובד שעובר להתגורר ביישוב באזור פיתוח.

החברה טענה מנגד שהתובע לא התפטר בשל רצונו לעבור לגור במקום אחר, אלא מטעמים אחרים. היא הוסיפה שהוא אינו זכאי לתשלום על שעות נוספות כפי שתבע, מאחר שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על שמועסק במשרת אמון אישי ואופי עבודתו לא מאפשר פיקוח.

השופט אורן שגב הסביר שעל מנת שעובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים לרגל מעבר ליישוב באזור פיתוח, עליו להוכיח שהוא התפטר עקב כוונה לשנות את מקום מגוריו וכי הוא אכן גר באותו יישוב לפחות ששה חודשים. על פי השופט, התובע עמד בנטל ההוכחה, הציג חוזה שכירות, ספח תעודת זהות ומסמכים נוספים.

משכך נקבע שהתפטרותו של התובע נחשבת "התפטרות שדינה כדין פיטורים", ועל כן הוא זכאי לפיצויים.

גם בשאלת השעות הנוספות השופט הכריע לטובת התובע, ודחה את טענות החברה בדבר משרת אמון אישי. תפקידו של התובע, נקבע, לא דרש מידה מיוחדת של אמון מעבר לאמון הרגיל המצופה מכל עובד.

כמו כן, השופט שגב לא השתכנע שלנתבעת לא הייתה יכולת לפקח על שעות עבודתו של התובע, שקיבל משימות מוגדרות והיה בקשר עם המשרד. לפיכך נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתו והוא זכאי לתשלום על שעות נוספות.

בסיכומו של דבר התביעה התקבלה, ובית הדין חייב את החברה לשלם לתובע פיצויים בסך כ-85 אלף שקל על שעות נוספות ופיצויי פיטורין. בנוסף תשלם הנתבעת 10,000 שקל על הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.