נשים שותקות - ואנחנו לא קשובים
פרשת ביל קוסבי, שהגיעה לשיאה עם צילום משותף של 35 נשים שהתלוננו כי הבדרן ביצע בהן עבירות מין קשות, הוכיחה שגם בשנת 2015 נשים עדיין מפחדות להתלונן. ואיך הצילום היה משפיע על המתלוננות בפרשת קצב?
שער בלתי נשכח ב"ניו יורק מגזין" הציג השבוע צילום עוצמתי של 35 נשים שהתלוננו על עבירות מין קשות מצד הקומיקאי האמריקני האהוב ביל קוסבי. צעירות ומבוגרות, לבנות ושחורות, אזרו אומץ להתייצב מול המצלמה ולא לחשוש עוד.
כותרת הכתבה המציגה את המתלוננות נגד קוסבי היא "איני פוחדת יותר" האם אתם מדמיינים לעצמכם שבארה"ב בשנת 2015, אישה צריכה לחשוש להתלונן על אונס משום שמדובר באדם מפורסם ועוצמתי? לצערנו, התשובה הרווחת היא עדיין כן. נשים חוששות להתלונן וחוששות להיחשף ולכן מעדיפות לגנוז את שאירע להן.
ההיקף המבעית של עשרות נשים שחוו עבירות מין על-ידי אדם אחד במשך שנים, מבלי שהעזו להתלונן, הוא העדות לכך שגם כיום אין סיבה שנפקפק בנטייה של נשים, שחוו עבירות מין ואפילו נאנסו, לשתוק ונבין שרק שנים אחרי ומסיבות ונסיבות שונות, מצליחות חלק מהנשים לאזור אומץ ולגולל את הסיפור שהחביאו שנים.
נשים בולעות ומשתיקות אירועים, מהטרדה ועד עבירות מין ואלימות מטעמים רבים ושונים. הן אלו שמשלמות את מחיר ההדחקה ולעיתים לוקח להן שנים עד שהן משקללות את המחיר העצום ששילמו ורק אז הן שוקלות להיחשף.
אחת הביקורות העולות תמיד בהקשר של תלונה על עבירת מין לאחר שנים שחלפו היא "איפה היא הייתה עד היום?". הביקורת הזו מלווה בדרך כלל בתהייה על העיתוי ואיזה אינטרס הוא עומד לשרת. ובכן, כמות הנשים והיקף התופעה כבר מעידים מעל לכל ספק כי זו תופעה חברתית מושרשת המתקיימת גם בעולם המערבי הליברלי שבו מתקיימים חוקים ברורים ביותר לגבי אסור ומותר.
במקרה של קוסבי, כבר ב-2005 שחקנית כדורסל לשעבר בשם אנדראה קונסטנד האשימה אותו כי סימם ואנס אותה ובתגובה זכתה להמון סקפטיות, על אף שסיפורה נתמך על-ידי עורכת הדין תמרה גרין שפירטה בדיוק את אותו דפוס עבירה. קוסבי בתגובה העיד על עצמו שקיים יחסי מין עם נשים רבות ואפילו ניצל את היותן צעירות, אבל לא אנס אותן.
עשר שנים חלפו ובהן ויתרו האמריקנים לקוסבי והוא המשיך בשלו. התוצאה: עוד ועוד נשים הצטרפו למניין הנפגעות. דמיינו את הטלטלות שעברו המתלוננות בפרשת קצב, כשחלק מהעדויות שלהן נפסלו וחלקן התיישנו ועלה הספק כלל אם ניתן היה להרשיעו. עכשיו דמיינו שער של מגזין ובו כל הנשים שהאשימו את נשיא המדינה לשעבר מופיעות עליו. יש עוד מישהו שהיה מטיל בהן דופי?
בל נטעה, תפקידו של כלי התקשורת הוא לא להחליף את בית המשפט, אבל לפעמים הוא צריך להעביר מסר שמערכת המשפט במשך שנים לא מצליחה להעביר: נשים שותקות גם כשהן נפגעות ורק כוח ציבורי משותף יאפשר להן לדבר. זה הזמן להסתכל לנשים היפות והאמיצות שעל שער המגזין בעיניים ולהכריז על קץ עידן ההשתקה. ואילו הכיסא הריק שהושאר בצילום, הוא משענת מטאפורית לשאר הנשים הרבות שעוד מעכלות את שעבר עליהן.
לפנייה לכתב/ת 
