הסוללה לא נגמרת: סטארט-אפיסטים בני 50

חשבתם שסטארט-אפים זה עסק לצעירים? תלוי באיזה תחום. סביר להניח שד"ר דורון מאיירסדורף (52), פרופ' סימון ליצין (58) ופרופ' גיל רוזנמן (67), היו זקוקים לכל אחת ואחת משנות הניסיון שצברו בתחומם, לשם המצאת המיזם פורץ הדרך שלהם, שעונה על צורך של רבים: הטענה מהירה של טלפונים חכמים, לפטופים, ולאחרונה גם כלי רכב.

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

הקמת החברה התאפשרה בזכות שילוב הידע והניסיון שצברו לאורך השנים: מאיירסדורף, המנכ"ל, מחזיק בניסיון ניהולי עשיר בעולם הטכנולוגי, ליצין, סמנכ״ל טכנולוגיה, נחשב למומחה בעל שם עולמי בתחום אחסון והעברת מידע, ורוזמן, מדען ראשי, למומחה במגוון תחומים בפיזיקה, אופטיקה וכימיה, שרשומים על שמו מספר תגליות ופיתוחים.

השלושה ייסדו בשנת 2012 את חברת סטורדוט וכשנה לאחר מכן הציגו אב טיפוס ראשון - הטענה לסמארטפון בתוך חצי דקה. כעת הם עובדים על פיתוח חדש אותו הם מקווים להציג בתוך כשנה - אבטיפוס לרכב חשמלי שנטען בתוך 5 דקות. 

בימים אלו נמצאת החברה בבדיקות מול יצרני הטלפונים הגדולים, בתקווה להתחיל בייצור מסחרי עד סוף 2016. במקביל השלימה השבוע סבב גיוס שני במספר, בסכום של 18 מיליון דולר, כשבין המשקיעים אפשר למצוא את סמסונג. מדובר בחלק ראשון מתוך גיוס כולל בגובה של 50 מיליון דולר. "פתחנו שני סבבים", מספר מאיירסדוף. "עכשיו השלמנו גיוס בעיקר מהמשקיעים הקיימים, ואת החלק השני של 32 מיליון אנחנו משאירים לשותף אסטרטגי מתחום הרכב".

מאיירסדורף התארח באולפן ynet והציג את הפיתוחים של החברה. צפו בראיון שערכה איתו אלכסנדרה לוקש:

אתגר מדעי שמחייב שיער לבן

ההיכרות בין השלושה החלה כבר מזמן; מאיירסדוף וליצין עבדו יחדיו שנים ארוכות בחברת סאנדיסק, מאיירסדוף כמנהל בכיר וליצין כמדען ראשי. את פרופ' רוזנמן הם הכירו מהאקדמיה, אולם בעוד שהם החזיקו בניסיון ביזמות, עבור רוזנמן מדובר בהתנסות ראשונה בעולם העסקי-טכנולוגי.

• אין מבוגרים בהיי-טק? מיזמים של בני 45+
• איך להפוך ליזמי היי טק מהדור החדש? 
• סטארט-אפים פורחים, התעשייה מדשדשת 
  

מאיירסדוף מסביר כי מדובר בסטארט-אפ מדעי, ששונה מאוד מהסטארט-אפים עליהם חולמים צעירים רבים. "אנחנו סטארט-אפ מסוג אחר, שלא עוסק באינטרנט או באפליקציות", הוא אומר. "לקחנו אתגר מדעי עם יישומים מסחריים, שמחייב שיער לבן. אנחנו לא מעוניינים באקזיט מהיר, אלא לבנות פה מרכז פיתוח גדול ומוביל בעולם בתחומי החומרים". 

"צריך את החיידק הזה"

מאיירסדורף, נשוי ואב לשלושה, השלים דוקטורט בהתמחות במחקר ופיתוח בטכניון ועבר בגיל 30 להתגורר בארה"ב למשך עשור. הוא עבד בחברת יעוץ בינלאומית בסיליקון ואלי עם ענקיות דוגמת אינטל, סוני ומוטורולה ובמקביל, הקים שני סטארט-אפים. בשנת 2005 חזר לארץ והצטרף כסמנכ"ל טכנולוגיות ותפעול לחברת אם סיסטמס, חלוצת פיתוח התקני אחסון נתונים בפלאש ומפתחת הדיסק און קי. בהמשך נרכשה החברה על ידי סאנדיסק ומאיירסדוף שימש בה כמנהל בחטיבת ה-SDD, שפיתחה טכנולוגיה של זיכרון פלאש.

ליצין, נשוי ואב לבת, עלה לארץ בתחילת שנות ה-90 מברית המועצות לשעבר, בה השלים דוקטורט בהנדסת חשמל באוניברסיטת לנינגרד. עם הגעתו, החל לעבוד באוניברסיטת תל אביב כמרצה במחלקת מערכות הנדסת חשמל. ב-1994 החל לשמש כיועץ לחברות היי-טק, בהמשך הצטרף לאם סיסטמס כמדען הראשי ולאחר מכן שימש בתפקיד זהה בסאנדיסק. במהלך השנים הקים גם הוא שני סטארט-אפים ובמקביל המשיך באקדמיה ולמשך כמה שנים גם שימש כראש המחלקה. 

מימין לשמאל: מאייסדוף, רוזנמן וליצין (צילום: עמי ורסאנו)

רוזנמן, נשוי, אב לשניים וסב לשלושה, עלה אף הוא מברית המועצות לישראל בתחילת שנות ה-90', שם שימש כפרופ' וראש מחלקה באוניברסיטה הטכנית של אורל. עם הגיעו התקבל כחוקר ומרצה לאוניברסיטת תל אביב ומאז ועד היום - גם לאחר הפרישה - ממשיך להגיע מדי יום לאוניברסיטה, להנחות דוקטורנטים ולטוס להרצאות בחו"ל. "בכנות? ששואלים אותי אם אני מתכוון לפרוש לפנסיה, אני מסתובב ובודק עם מי מדברים", הוא אומר. "אני תמיד עובד, חושב, קורא, אלו החיים שלי".

החיבור בין השלושה לשם הקמת החברה, התרחש בין היתר סביב פרישתם. "רציתי לעשות משהו חדש בתחום של זיכרונות וזה היה בלתי אפשרי בסאנדיסק", מספר ליצין. "הייתי מוגבל. רציתי לחקור ולממש פתרונות שהיו לי, אבל רובם הלכו לקבר של הרעיונות. הבנתי שאני איש של סטארט-אפים ולא איש של ארגונים". מאיירסדורף מוסיף, כי "יש כאלו שעולם הסטארט-אפים בוער להם, וכן - רצינו משהו משלנו. אין ספק שצריך את החיידק הזה, בלעדיו זה לא היה קורה".

החזון: מרכז פיתוח גדול בישראל

נכון להיום, מרכז הפיתוח של החברה בהרצליה מעסיק 47 עובדים, מתוכם כ-20 דוקטורים ממגוון תחומים, ועד סוף השנה התוכנית היא לטפס ל-60 עובדים. בחזון מאיירסדוף מתאר מרכז פיתוח שמעסיק כ-500 אנשי פיתוח בישראל ועוד אלפי מועסקים בארץ ובעולם.

"היינו זקוקים למאמץ מולטי דיסיפלינרי רב תחומי", הוא מפרט. "אספתי כ-20 דוקטורים מתחומים שונים, שכל אחד מהם מביא את הפרספקטיבה שלו ואת ההבנה שלו לגבי התנהגות של חומרים. רק החיבור בין התחומים השונים מאפשר להשיג פריצת דרך. זו היכולת הניהולית שלי".

בינתיים, הם מתקשים לאתר בישראל מומחים בתחומים הנדרשים להם. "יש ידע באקדמיה, אבל אין בתעשייה", הוא טוען. "אנשים מתרחקים מתחומים שלא נחשבים סקסיים, כמו אלקטרוכימיה או פיזיקה. מי שלומד את זה הם אנשים איכותיים, שחלקם נשארים באקדמיה, חלקם הולכים לתעשיות הביטחוניות וחלקם עוזבים את הארץ. המשכורות לא גבוהות כמו באפליקציות וכמות החברות שמתעסקות עם משהו שלא קשור בתוכנה הוא מאוד קטן".

המרחק שבין המדע לתעשיה

עבור רוזנמן, שהעביר את רוב שנותיו באקדמיה, מדובר כאמור במפגש ראשון עם עולם הסטארט-אפים. ב-1 באוקטובר הקרוב, ימלאו 25 שנה בדיוק ליום שבו החל לעבוד באופן רשמי באוניברסיטת תל אביב. זמן קצר קודם לכן, הוא נחת בארץ עם משפחתו ו-500 דולר בלבד. ביום שלמחרת כבר התייצב במשרדי הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב והוזמן להעביר סמינר לחוקרים. כחצי שנה לאחר מכן כבר התקבל לפרויקט מחקר ובשנה שאחריה החל ללמד סטודנטים לתארים מתקדמים.

את הקריירה שלו הוא מבקש לזקוף לפרופ' יורם שפירא, ששימש כראש המחלקה לאלקטרוניקה פיזיקלית. "הגעתי למקום ולא ידעתי מילה בעברית", הוא מספר. "שפירא אמר לי שקודם כל אני חייב ללמוד עברית למשך חצי שנה באולפן ושאחזור ב-1 באוקטובר. כשהגעתי הוא אמר לי שלא נדבר ביננו אנגלית, רק עברית. עד היום לא שכחתי אותו. הוא בן אדם יוצא דופן, שסלל עבורי את המסלול בחיים".

המעבר מהעולם האקדמי לתעשייה, הצריך ממנו היכרות עם תחומי ידע חדשים. "מדובר בשני עולמות שונים". הוא קובע. "מדע זה סקרנות, מה שלכאורה נעשה על ידי אלוהים, פתאום מקבל מובן ומשמעות. אני מאוד אוהב ונהנה מזה. בטכנולוגיה מה שחשוב זה המוצר ויש לו דרישות ספציפיות כמו טמפרטורה או לחות מסוימת. בנוסף, אני תמיד אומר לסטודנטים כי מה שחשוב בתעשייה הוא כמה זה עולה, מפני שיש חוקים שונים מבחינת תקציבים וזמן. אם לא הצלחת במשך שנה, צריך לעבוד בצורה אחרת. אתה לא לבד בעולם".

הבדלים נוספים קיימים לדבריו בקצב ובכובד האחריות. "אם באוניברסיטה אפשר לשנות כיוון פעם בחמש שנים, פה יכול להתרחש שינוי במחשבה מדי חצי שנה, וצריך להתגמש ולהשתנות. בנוסף, החברה גדלה מהר ואנחנו מעסיקים עשרות אנשים, כך שאם טעית ושכנעת במשהו שלא יעבוד - אי אפשר לישון אחרי זה בשקט. לי זה קשה".

עם זאת, במקרה שלו נדמה כי המעבר עבר באופן די חלק. "אין דרך ישירה ממדע לטכנולוגיה, זה סיפור מסובך וקשה, שלא תמיד מצליח. צריך ידע אחר והתמודדות אחרת. למזלי יש לי חופש פעולה לחשוב, לעבוד, להסתכל קדימה ולהשתתף בכנסים. לא ניסו להפוך אותי למהנדס, השאירו לי חופש פעולה מדעי לחקור".  

תקופה של שינוים גדולים

ליצין מסכים כי קיימים בין שני העולמות פערים גדולים, אבל כמי שמכיר את שניהם היטב הוא חש מי שיכול לתווך ביניהם. "יש בעיה בשני הצדדים - בעולם האמיתי לא יודעים לנתח ולנסח בעיות בצורה מתמטית באופן שאנשי אקדמיה יוכלו לפתור אותם, ובעולם האקדמי לא יודעים איך להביא את הפתרונות למצב שיאפשר מימוש", הוא אומר. "אני מבין את שתי השפות ואיך לדבר עם כל אחד מהם. גם כשאני עושה מחקר, אני יודע על איזה היבטים עסקיים להסתכל ולא רק להביא פתרון טוב אבל לא כלכלי".

במבט קדימה, הוא מצפה ליום שהמוצר הראשון יימכר בחנויות, "הציפיות שלנו גדולות ואנחנו צריכים להוכיח את עצמנו. טוב מאוד שיש אנשים חשובים בחברות גדולות שמאמינים לנו על סמך האב-טיפוסים שאנחנו מציגים, אבל לא מספיק שהרעיון טוב, צריך מוצר שעובד. אני מאמין בטעינה מהירה ומאמין שתוך שנתיים-שלוש יהיו מכשירים שעושים את זה תוך כמה דקות".

מאיירסדוף, שמלווה את עולם ההיי-טק מקרוב די מראשיתו, מציין כי התובנה המרכזית שלו נוגעת לעלייה במתמדת בקצב השינויים הטכנולוגיים. "היכולות מכפילות את עצמן כל שנה וחצי וזה משפיע על כל עולם האינטרנט, הטלפונים החכמים והתקשורת. קצב השינויים שמרגיש המשתמש מעולם לא היה כזה. אנחנו חווים תקופה מיוחדת. שינוים גדולים קורים ובשביל להיות חלק מהם צריך לעשות קפיצת מדרגה ביכולות המוכרות, וזה מה שאנחנו עושים".