שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הצילו. לא קיבלתי הודעת "ער?" כבר חודשיים

    אף בחור לא הגיח לחיי בחודשים האחרונים והשאלה היא למה? נגמרו הבחורים הטובים או שמא זה משהו שעובר עליי? ההורוסקופ מעדכן אותי שנסיגת מרקורי בעיצומה, אבל האם זה מרקורי שנסוג או שמא זה הסקס אפיל שלי?

    זה מכה בך סתם ככה יום אחד. פתאום אתה שם לב שקצת משעמם לך ושלא ממש קורה משהו בחיים האפורים שלך. גל חום קיצוני בחוץ, גלי קור מקפיאים בפנים, הטלפון שקט מתמיד (ולא כי שמת אותו על שקט) ורמת הריגוש שוות ערך לצפייה בהגרלת הלוטו, מבלי שרכשת כרטיס. נדמה כי החתיכים שבדרך כלל מעיפים בי מבט ברחוב כבר התייאשו והמשיכו הלאה, האפליקציות הסלולריות נדמו קולן ולא משמיעות צליל, ולא קיבלתי הודעת "ער?" כבר חודשיים.

     

    עוד בנושא:

    יוזמה ברשת: די לאפליה במסיבות הגאות

    נכון שחיפשת עליי בפייסבוק לפני שנפגשנו?

    סליחה שיצאנו למרות שלא הייתי בעניין

     

    זה לא אתם, זה אני? אף אחד חדש לא הגיח לחיי בחודשים האחרונים והשאלה היא למה? נגמרו הבחורים הטובים או שמא זה משהו שעובר עליי? ההורוסקופ מעדכן אותי שנסיגת מרקורי בעיצומה, אבל האם זה מרקורי שנסוג או שמא זה הסקס אפיל שלי? בדיקה קצרה שאני עורך מעמתת אותי עם ממצאים סטטיסטיים מטרידים - שלושה גברברים הגיעו להופעת אורח בחיי לאחרונה, אבל כלום לא קרה.

     

    תקופת ריסוק האגו

    כמו שכל שנה אזרחית מחולקת לעונות השנה, כך גם השנה הרווקית - גם היא מחולקת לעונה יבשה, עונה רטובה, לחגים ומועדים. ומי מאיתנו לא מכיר את תקופת היובש? או במילים אחרות, תקופת ריסוק האגו. זה התחיל לפני חודש, כשידידה הכירה לי את עידן דרך הפייסבוק. היא הראתה לי את הפרצוף הפוטוגני להפליא שלו, ואם זה לא הספיק כדי לעורר את סקרנותי, היא לא הפסיקה להערים עליו מחמאות ולספר לי עד כמה הוא מדהים.

     

    הצעתי לו חברות בפייסבוק, הוא אישר. לאחר שהחלפנו טלפונים ביוזמתי, ניהלנו שיחות וואטסאפ מעמיקות ביוזמתי, ניהלנו שיחות טלפון ביוזמתי וקבענו להיפגש לדרינק ביוזמתי, התחלתי להרגיש שמשהו פה מוזר. כיצד הפכתי ליזם?

     

    בערב בו קבענו להיפגש, לאחר מסלול מכשולים מכובד שהוא הציב לי, סימסתי לו: "אז מה קורה?". ונעניתי בתשובה:"בבית, יושב על דברים שאני צריך לעשות היום". מה? חשבתי שקבענו שנשב על דברים אחרים שאנחנו צריכים לעשות היום. מוזר. מין הברזה ידידותית שכזאת. נשכתי את השפתיים, אספתי את שאריות הכבוד העצמי שלי והחלטתי שאני לא יוצר איתו עוד קשר לעולם.

     

    איפה כל החתיכים שלי? (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    איפה כל החתיכים שלי?(צילום: Shutterstock)

     

    החזקתי מעמד בדיוק שבוע, עד שגברת בדידות ליטפה לי שוב את העורף וחברי הטוב ג'יימסון ישב לו בכף ידי. ישבתי עם חברים בבר והזמנתי אותו להצטרף. עשיתי הקדמה יפה לכולם להתנהג יפה, לא לדבר שטויות ובגדול להתנהג ההיפך המושלם מכל מה שאנחנו. הוא הגיע מאוחר, התיישב לידי וחייך. ישבנו כמה דקות עד שתפסתי אותו ולחשתי לו באוזן:"בוא ניפטר מהם, נלך לאנשהו ונשב קצת לבד ונקשקש". הוא הסתכל עליי עם החיוך התמידי הזה שלו, ואמר: "ביום אחר בכיף. אני ממש עייף". המסמר האחרון בארון. אז ככה הרגישה רייצ'ל ב"חברים" כשהיא לבשה את חליפת המעודדות האדומה שלה במטרה להרשים את ג'ושוע בריקוד וסיימה עם הראש ברצפה ושפה מדממת.

     

    אחרי שניגבתי את השפה המדממת, החלטתי לצאת בעל כורחי לעוד שני דייטים, כי כמו שהפסיכולוגית אומרת "אסור לשכוח איך לרכב על האופניים" (גם כשאתה לא בטוח שהן ייקחו אותך לאנשהו). עם הבחור הראשון לא הייתה כימיה ממש, אבל גם שם האגו שלי הרים את ראשו בתמיהה שהבחור אפילו לא ניסה ליזום איתי סקס. מילא, זוגיות לא תהיה פה, אבל איך הוא לא מתעל את זה למשהו אחר? אני נאה, אתה נאה, אז למה לא בעצם? כשהצעתי לו לקפוץ אליי שבוע אחרי זה לדירה ללגום דבר מה, הוא ענה שהוא ישמח אולי בהזדמנות אחרת. מחמיא.

     

    הדייט השני היה דייט קלאסי. הכל בבחור הזה היה חמוד ולא הפסקנו לדבר. אבל פה זה נגמר. יום אחרי זה הוא לקה בשכחה אכזרית. גם כשניסיתי בעדינות להזכיר לו מי אני, זה לא ממש הלך. מה קורה פה? מישהו מצביע עליי מלמעלה וצוחק? כנראה. אדם צריך להשלים עם גורלו, וכנראה שנגזר עליי להיות בלתי נראה עכשיו. זאת העונה היבשה, זה לא בשליטתי.

     

    לשבור במקרה הצורך

    למזלי, כמו שיש את מספרי החירום של המשטרה, מד"א ושאר נותני השירותים, גם אני מחביא תוכנית מגירה עם זכוכית שעליה כתוב: "לשבור במקרה הצורך". אני מבין שאין מנוס, אני חייב להתקשר למספר החירום שלי. בצעד נואש אני מכניס את היד לכיס, שולף את הטלפון ועושה את צעדיי למקום בו מקבלים אותי במאת האחוזים, בכל יום ובכל שעה. מי אמר שאין יזיזי אמת? "אני מאוד מקווה שאתה ער", אני מסמס לאדיר. "התגעגעתי", הוא עונה. ובאה גאולה לציון. מישהו בעולם הזה מתגעגע אליי. זהו, זה מה שביקשתי. אני בדרך אליו. לא הייתי אצלו כבר כמה חודשים, אבל זה מה שיפה פה. אדיר הוא כמו קבוצת תמיכה לפגועי רגש אנונימיים שתמיד תקבל אותך, גם ברגעים הכי שפלים שלך.

     

     

    אדיר לא מאכזב ותוך רגע אני מרגיש שאני הופך משקוף לבנאדם. הוא מספר לי שהוא טס בקרוב והולך לחזור עם טבעת בשבילי, כי הגיע הזמן, כמה זמן אנחנו יכולים למשוך ככה? הוא שואל. אנחנו יכולים לא להיפגש חודשים, אבל תמיד זה מרגיש טוב. אני יודע שזה פייק, אני יודע שלהיכרות שלנו אין שום עומק, שזאת אינטימיות מדומה. הוא לא באמת יחזור עם טבעת, אבל מי עוד ישקר לי בצורה מוחשית ואמיתית כזאת?

     

    סוג של אהבה ללא תנאי, בלי להכיר את המטענים, החולשות והצדדים הפחות פוטוגניים שלנו. מקבלים אחד את השני כאן ועכשיו ומטעינים קצת אנרגיות. אני רק מקווה שתישאר לי סוללה לפחות עד שנעבור את תקופת היובש הזאת. כבר סוף ספטמבר, תיכף זה נגמר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    מאיפה כל הבדידות הזאת הגיעה?
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים