צומת הדרכים של אירופה

מנהיגי העולם המערבי לא השכילו להבין כי האיסלאם הקיצוני אינו מבקש שותפות אלא שליטה טוטלית בעולם ברוח האיסלאם. המערב כשל בחשיבה דוגמטית ובחוסר הבנה של המנטליות ושל המטען התרבותי-ההיסטורי של המציאות המזרח תיכונית. המציאות הנוכחית היא פרי ניסיונותיהם הרי האסון של המנהיגות האירופית להוביל מהלכים שהיו חסרי סיכוי מלכתחילה.

אתחיל בדוגמה מובהקת לכך מן העבר הקרוב, דוגמה שאת תוצאותיה הקשות ניתן כבר לראות בשטח. מדובר במהלכיו של נשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי, בעניין לוב. בהיותי שר החוץ שוחחתי עם בכירים בממשל הצרפתי ועם מקורביו של סרקוזי, שחלק מהם היו הרוח החיה מאחרי יוזמותיו בנוגע ללוב, והעמדתי אותם על חוסר ההיגיון והתוחלת שבתוכניותיהם. שאלתי אותם שאלה פשוטה: מה יקרה יום למחרת הסתלקותו של מועמר קדאפי? מה היא האלטרנטיבה השלטונית? מי ייקח את האחריות בלוב?

הצעתי לחשוב על ההשלכות שיהיו לכך על לוב עצמה ועל האזור כולו ולא רק על כותרות העיתונים של אותם ימים ועל התרומה של המהלך לפופולריות של הנשיא סרקוזי בסקר הקרוב. הבאתי את הדוגמה של עיראק וסדאם חוסיין, ניסיתי להסביר שלהפיל את שלטונו של דיקטטור זו רק חצי עבודה והחצי השני צריך להיות הכנה מדוקדקת של אלטרנטיבה ראויה, ושאם החצי השני לא מוכן אז לא צריך בכלל להתחיל במהלך, כי הדבר הגרוע ביותר הוא לעשות חצי עבודה. תגובתם לדבריי הייתה לקונית ובוטה: "אתה איש מקובע שחי את העבר. אנחנו יוצרים ללוב עתיד חדש ומבטיח, נביא ללובים קדמה ודמוקרטיה ויחד איתם נבנה עתיד טוב יותר להם ולמזרח התיכון, וכדאי לכם להצטרף למהלך". את התוצאות העגומות והקשות של אותה "קדמה ודמוקרטיה" אנו רואים היום, ואני אומר בפירוש שסרקוזי נושא באחריות אישית לכך, אבל לא לו ולא לאחרים שתמכו במהלכיו אין את האומץ והיושר להודות בטעותם ולהסיק את המסקנות הנכונות מהאסון שהמיטו על לוב ועל האזור.

משבר הפליטים הנוכחי שפרץ באירופה הוא המשך ישיר לכך ודוגמה נוספת לחוסר ההבנה הבסיסי של האירופאים למה שמתרחש במזרח התיכון.

גם כאן משתלבים חוסר הבנה, פופוליזם, ניסיון לרצות את דעת הקהל והפחד להפסיד את השלטון בגלל אמירת אמת שהיא מאוד לא נוחה ולא פופולרית בקרב אזרחי אירופה השבעים והמדושנים, שמרבים לדבר על ערכים נעלים אך אין להם שום נכונות להתייצב להגנת ערכים אלו ולשלם על כך מחיר.

את חוסר ההבנה והיעדר האחריות ניתן לראות בתגובת המערב לרצחנות חסרת הגבולות של דאעש.

הקואליציה המערבית נגד דאעש מסתפקת בהפצצות מן האוויר כאשר ברור לכולם שזו עשייה שנועדה רק כדי לצאת ידי חובה. הפעולות הללו הן חסרות משמעות ואין להן שום סיכוי להביא להכרעה ולמיגור התופעה המסוכנת ההולכת ומתגברת. מי שלא מוכן לשלוח חיילים ולהילחם בדאעש על הקרקע קוצר את הפירות בדמותם של מאות אלפי מהגרים הבורחים מפני הכיבוש הדאעשי ומציפים את אירופה. מי שלא מוכן עכשיו לשלוח את חייליו להילחם על אדמת המזרח התיכון יצטרך בעתיד להילחם על אדמת אירופה. אמנם התסריט הזה נראה כרגע דמיוני, אבל רק לפני כמה שנים גם מראות של מאות אלפי פליטים הצובאים על אירופה היו נחשבים לתסריט דמיוני, גם רצח של עשרה עיתונאים של "שארלי הבדו" ושני שוטרים בפריז היה נחשב לדמיוני וגם מה שקורה על אדמת סוריה ועיראק היה נראה לפני שני עשורים תסריט דמיוני.

לצערי מי שכן מבינים זאת הם דווקא "הצד השני", שהרכיבו לאחרונה קואליציה אלטרנטיבית שנוכחת על הקרקע ונלחמת על הקרקע: רוסיה, איראן וחיזבאללה, ששומרים בכך על האינטרסים שלהם באזור הים התיכון, בסוריה ובלבנון ובדרך גם מצילים את משטרו של אסד.

מיגור תופעת "המדינה האיסלאמית" המאיימת על תושבי המזרח התיכון הוא תנאי בסיסי אך לא מספיק ליציאה מהמשבר הנוכחי ומניעת הגעתם של מיליוני פליטים נוספים לאירופה.

אי-אפשר להכריע מערכה כזו בניסיונות פיוס מגוחכים בחסות האו"ם או באמצעות פגישות במלונות פאר בז'נבה. הכרעה מחייבת פעולה יבשתית רחבה על הקרקע.

תנאי נוסף הוא ההבנה והנכונות להפנים שהמזרח התיכון שהתבסס על הסכמי סייקס-פיקו, סן-רמו והחלטות של חבר הלאומים אינו קיים יותר ושיש צורך לקבל החלטות אמיצות ולפעול ליצירת גבולות חדשים במזרח התיכון ויצירת מדינות עם רוב הומוגני שההזדהות הפנימית בתוכן והמחנה המשותף של האזרחים של כל אחת מהן יהיה חזק ורחב ויתחשב במרכיבים דתיים אתניים ולאומיים. ברור היום לכל בר-דעת שלא ניתן לשמר את הגבולות המלאכותיים של מדינות כמו עיראק, סוריה ולוב ולצפות שהן יהיו מדינות מתפקדות שמקיימות שלטון ריבוני המקנה ביטחון אישי וכלכלי לאזרחיהן. מסקנות דומות שמעתי מכמה מבכירי האו"ם ששירתו במשך שנים במקומות הללו ועדיין נוגעים בעניין. הציפייה שדברים יקרו מעצמם היא במקרה הטוב בריחה מן המציאות. הדברים יכולים להסתדר רק כשמנהיגי העולם יאזרו אומץ ויגידו בקול רם שבמרחבים האלו יש לשרטט גבולות חדשים. קודם כול מדינה סונית ומדינה שיעית על שטחן של סוריה ועיראק וגם את לוב יהיה צורך לחלק, אך את כל הדברים האלו יש להכין בקפידה מתוך שיקול דעת והבנה עמוקה של ההשלכות של האי-עשייה.

הניסיונות האחרונים של כמה ממנהיגי אירופה לכלול את אסד בין הגורמים הרלוונטיים להסדר העתידי בסוריה הם חציית עוד קו אדום מהבחינה המוסרית. עד כה, פעמיים בהיסטוריה האנושית השתמשו בנשק כימי: הפעם הראשונה הייתה על-ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה והפעם השנייה הייתה בידי סדאם חוסיין נגד הכורדים, אך מעולם לא ראינו דיקטטור עם מאגרי נשק כימי כה גדולים כמו אצל בשאר אסד ושימוש כה נרחב נגד אזרחיו שלו כמו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.

גם הלחצים הבלתי-סבירים של הפקידות הבכירה בבריסל להגיע לחלוקה מוסכמת בין מדינות האיחוד על מכסות למספרי הפליטים נועדו לכישלון ידוע מראש. ראשית, משום שאין שום סיכוי שמדינות האיחוד האירופי יגיעו להסכמה בנושא המכסות שיכפו עליהם המוסדות בבריסל, ושנית משום שעצם הנכונות לקלוט מאות אלפי פליטים, שרובם הם מהגרי עבודה המחפשים לשפר את איכות חייהם, תביא מיליונים נוספים להסתער על יבשת אירופה ותגרום למשבר כלכלי, דמוגרפי ופוליטי קשה בתוך מדינות האיחוד האירופי וביניהן.

התוצאה של המאמצים האלו יכולה להיות גם פירוק האיחוד האירופי בפועל ואולי גם באופן רשמי. אין ספק שמשאל העם שייערך בשנה הבאה בבריטניה על המשך החברות באיחוד האירופי יושפע מאוד מסוגיית הפליטים, וככל שהמאמץ האירופי לכפות מכסות יהיה גדול ובוטה יותר - כך יגדל הסיכוי שתוצאת המשאל תהיה פרישתה של בריטניה.

קליטת מהגרים איננה שאלה מספרית בלבד. ישראל כמדינה שקלטה בשנים האחרונות יותר ממיליון נפש מוכיחה כי הצלחת הקליטה איננה בסידורי עבודה ומגורים אלא ביצירת אתוס חיים ערכי משותף. רבים מהפליטים המתדפקים היום על שערי אירופה דוחים את ערכי המערב ודבקים בתפישות איסלאמיסטיות. כל מי שמצוי בהוויית חיי המהגרים האיסלאמים הוותיקים בארופה יודע כי הדור השני מתכחש לחלוטין לתרבות האירופית שבה גדל ודבק ביתר קנאות במורשת האיסלאם, וחלקו מנצל את היתרונות הטכנולוגיים שהוא נחשף אליהם כדי לצאת למלחמת חורמה במערב. לכן הנכונות של המהגרים לאמץ את הערכים המערביים והשתלבותם בתוך החברה האירופית חייבות להיות תנאי נוסף כדי שיקבלו מעמד של פליט.

ההסכם שנחתם בין המעצמות לבין איראן מבטא כניעה של המערב לטרור ולבריונות של כוחות האופל. ללא קשר לעניין הגרעין, מדובר בשפל מוסרי של מדיניות המקנה לגיטימיות למדינה שהיעד המרכזי במדיניות החוץ שלה הוא השמדת מדינת היהודים, יעד שראשי המשטר בטהרן חוזרים עליו בדבקות כמעט מדי שבוע.

כמו בהסכם מינכן ובהסכם מולטוב-ריבנטרופ, שנועדו לנסות לפייס ולרצות את היטלר, כך גם ההסכם שנחתם בווינה הוא ניסיון לרצות את "הבריון העולמי" הנוכחי, מהלך הנובע מעייפות החומר ומאופטימיות חסרת-בסיס.

ההסכם האומלל עם איראן מונע גם משיקול ציני נוסף: רצונן של מדינות אירופה בעשיית רווחים גדולים מעסקים עם טהרן באמצעות קשרים מסחריים והשקעות. כמו אז, בזמן מלחמת העולם השנייה, כשחלק מהמדינות האירופיות המשיכו לסחור עם גרמניה הנאצית כולל אספקת פלדה וברזל עבורה, על-אף הידיעה הברורה שהדבר נועד לחיזוק הוורמאכט במלחמה מול בעלות הברית ומתוך ידיעה ברורה שהמשרפות באושוויץ, בברגן בלזן, במאוטהאוזן ובמחנות האחרים ממשיכות לעבוד במלוא הקצב.

גם אז הרווחים הגדולים סנוורו את המנהיגים ואפשרו למכונת ההשמדה להמשיך לעבוד. ההסכם עם איראן מוסיף לאייתוללות ולמשמרות המהפכה מיליארדי דולרים, וזאת כשרק לפני כחודשיים פרסמה מחלקת המדינה של ארצות הברית דו"ח הקובע שאיראן היא הספונסרית הראשית של הטרור בעולם כולו.

בחירתו של נציג השמאל הקיצוני בבריטניה, ג'רמי קורבין, שמעולם לא הסתיר את שנאתו למדינת ישראל, ליו"ר מפלגת הלייבור, חייבת לשמש נורת אזהרה מהבהבת ליהודי בריטניה.

היהודים הם בדרך כלל אנשים אופטימיים המקווים לטוב. לאורך ההיסטוריה גרמה תכונה זו לבני עמנו להשתהות בעזיבת מקום מושבם בעת סכנה ושילמנו על-כך מחיר כבד, כבד מאוד. כך היה עם עלייתו של היטלר לשלטון, כשהדעה הרווחת בקהילה היהודית הייתה ש"הצהרות לחוד ומעשים לחוד", וכך היה גם במהפכה החומייניסטית באיראן.

גם הפעם צריך לעצום עיניים חזק כדי לא לראות את הכתובות שעל הקיר ולא לחוש את הסכנה שבאוויר. בחירתו של קורבין, שהרבה להשתלח בישראל ולכנותה בכל שם גנאי אפשרי, כשבמקביל הוא מכנה את חמאס וחיזבאללה ידידיו הטובים, כשהיא מתווספת להחלטה האומללה של האיחוד האירופי לסמן את המוצרים מיהודה, שומרון ומהגולן (הן יכולות, אגב, לשקול הצעת ייעול ולסמן את המוצרים בטלאי צהוב כדי לשמור על המסורת...) כמו גם שורה של החלטות נוספות בעלות ניחוח אנטישמי כגון זו של מועצת העיר ריקיאוויק, בירת איסלנד, להחרים מוצרים ישראליים - כל אלו חייבים לגרום ליהודי אירופה להסיק מסקנה אחת ברורה: עליהם לעזוב את בריטניה ואת כל מדינות אירופה ולעלות לישראל ללא שיהוי וללא דיחוי.

אסיים מאמר זה בציטוט מיצירת המופת "שעות הרות גורל" מאת הסופר היהודי-וינאי סטפן צווייג, שהיה ידוע בזכות יכולתו לבחון את ההיסטוריה מבעד לאירועים מכוננים שהפכו לנקודות מפנה בתולדות האנושות. נראה כאילו הדברים להלן, שפורסמו בספר בשנת 1927, נכתבו כאות אזהרה מיוחד עבור מנהיגי אירופה בשנת 2015. בפרק הנקרא "כיבוש הביזנטיון" מתאר צווייג את רגע השיא שלאחר השתלטות הטורקים כשהסולטן נכנס אל הקתדרלה של יוסטינינוס ו"מיד ציווה להביא לכאן אימאם, להשמיע מעל הדוכן הצהרת-אמונה מוסלמית והפדישה. הסולטן מפנה פניו לעבר מכה ואומר בכנסייה נוצרית זו תפילה ראשונה לאללה, שליט העולמות. למחרת נצטוו אומנים לסלק מהבית כל סימן של האמונה הקודמת. נעקרו המזבחות, נצבעו פסיפסים המתארים מראות קדושים, והצלב הנישא של הגיה-סופיה, שפרש זרועותיו אלף שנים כדי לחבוק את ייסורי העולם כולו, צונח בנקישה רמה על האדמה. רם הדו של הצליל באבני בכנסייה ומחוצה לה. צניחת צלב זו מרעידה את כל המערב. ההד המאיים של הידיעה מגיע לרומא, לגנואה, לוונציה, מתגלגל כרעם אזהרה לצרפת, לגרמניה. בחרדת זוועה מבינה אירופה כי באשמת אדישותה האטומה פרץ דלת הדרך השכוחה, הרת האסון. קר-קפורטה, כוח אלים, הרסני, גורלי, שיכפות וישתק את כוח המערב מאות בשנים. אבל בהיסטוריה כמו בחיי אדם אין הצער מצליח להחיות רגע אבוד, ואין אלף שנים מצליחות לתקן מה שהחמיצה שעה אחת".