פני העוני: נוטלים תרופות פעם ביום במקום פעמיים - ומתים

מדד העוני האלטרנטיבי שהתפרסם בימים אלה חשף נתונים מדאיגים: 89% מהנזקקים (העניים בישראל) ויתרו השנה על קניית תרופות באופן קבוע או לעתים. 62% מהעניים מוותרים לפי מדד העוני האלטרנטיבי על רכישת תרופות לילדיהם.

קיראו עוד

עוני לא בריא: 20% ויתרו על רופא ב-2010

איכות הרפואה בישראל: עניים חולים יותר, קונים פחות תרופות

ההבדל בין מדד העוני לנתוני הביטוח הלאומי הוא בכך שהביטוח הלאומי מודד על פי הכנסה יחסית של משקי הבית ולא לפי דיווחים של מצוקה ומחסור. המדד האלטרנטיבי  מבוסס על מדגם מייצג באוכלוסייה המבוסס על מתודולוגיה שגיבש צוות חוקרים בינלאומי ואשר הותאמה למצב בישראל. בקרב קשישים המצב הרפואי חמור, 52% מהקשישים המקבלים סיוע מעמותות אינם מסוגלים לשלם בעבור תרופות ושירותים רפואיים.

נוטלים תרופות יקרות פעם ביום במקום פעמיים

תופעה נוספת שמוכרת לרופאי משפחה רבים היא "חיסכון בתרופות", כלומר כדורים יקרים ללחץ דם או לשיפור הטיפול לסוכרתיים שמזריקים אינסולין, נלקחים פעם ביום במקום פעמיים ופוגעים ביעילות הטיפול שבנוי על הנחיות רפואיות מוכחות.

כדוגמה, הכדור לסוכרתיים ג'נוביה (JANUVIA) שמחיר חבילה בקופת החולים עומד על כ-140 שקל וחולים עניים או שלא משתמשים בו בכלל או שנוטלים כדור אחד ביומיים. מדובר בתרופה יחסית חדשה לטיפול בסוכרת אשר שייכת למשפחת נוגדני DPP 4 שגורם להגברת פעילות תאי בטא בלבלב ולהעלאת רמת האינסולין בדם.

דוגמה נוספת אנו רואים בתרופות הממוריט (MEMORIT) שמחירה בקופת חולים כ-160 שקל והיא תרופת מרשם לשיפור הזיכרון במחלת אלצהיימר בשלבים מוקדמים יחסית. במקרים רבים עניים ובעיקר קשישים, לא נוטלים את התרופה לפי הוראות הרופא הגריאטרי אלא לפי יכולתם הכספית ופוגעים בטיפול.

גם בתרופת הפרדקסה (PRADAXA) שעולה כ- 300 של לחודש, נזקקים רבים חוסכים בה. הדבר גורם לבעיות לב וסיכון בריאותי.

המשמעות של אי לקיחת תרופות – מוות

המשמעות של אי לקיחת תרופות קבועה על מחלות נפוצות כסוכרת ולחץ דם היא חמורה – הסוכרת וסיבוכיה הם סיכון למוות. לחץ דם עלול להוביל לאירועים מוחיים. הדבר גורם לחוסר איזון בגורמי סיכון לטרשת עורקים, התקפי לב ומוות.

המשמעות של אי מעקב רפואי לקשישים ונזקקים היא נזקים כלכליים אדירים למדינה מעבר לכאב המשפחתי והאישי הגדול או לאובדן המצער. מעשית אי לקיחת תרופות בקביעות או אי שימוש קבוע גורמים לאשפוזים חוזרים ונשנים בחדרי מיון ובמחלקות פנימיות בבתי החולים הממשלתיים, כולל שימוש במכשור רפואי וצורך בבדיקות מקיפות ומדובר במיליארדי שקלים - הוצאה שהייתה יכולה להימנע במערכת הבריאות הסובלת כידוע מלחץ גבוה בכל ימות השנה.

ההשפעה על הרפואה הציבורית בכללה גבוהה יותר בשל מחסור בכוח אדם מקצועי מיומן, כאשר הרופאים והצוות הרפואי חייבים להעניק טיפול שווה לכולם כמובן גם לאלה שאינם מסוגלים כלכלית לרכוש תרופות ולשמר את בריאותם ביציבות שתמנע פניות רבות למיון אם היו זוכים לטיפול תרופתי רגיל וקבוע.

רבים חוזרים לשאלה - האם המדינה יכולה לעשות משהו בנושא? משרד הבריאות משתדל לעשות ובתקציב האחרון ראינו שהשר הרב ליצמן והמנכ"ל השיגו מיליארדי שקלים נוספים למערכת הבריאות. ליצמן ואנשיו מנסים לחסל פיגור של שנים ברפואה הציבורית, שזו משימה קשה במציאות הכלכלית שלנו ובתקציב המהודק ולחוץ.

מעבר לזירוז הטיפול בחדרי המיון ולהכנסת מכשור רפואי יקר נוסף, מערכת הבריאות חייבת שידוד מערכות כלכלי נוסף. אם אנו חפצי חיים על הממשלה לבחון הורדת מחירי תרופות כך שההשתתפות העצמית של (לפחות) חולים כרוניים תהיה רק 5% ממחיר התרופות.

בקדנציה הראשונה של ליצמן ב-2011 במשרד הבריאות, חזונו היה להוריד את ההשתתפות העצמית של חולים כרוניים במחיר התרופות וביכולתו לממש את החזון.

ברור שהטיעון של עוד כסף אינו אהוד במשרד האוצר אבל סבסוד כמעט מלא של תרופות לנזקקים הוא הפתרון הדרוש למערכת הבריאות. ככל שנקדים כך ייטב לחולים.