בעודף משקל ומפחדים מסוכרת? תתחילו לזוז
השמנה גורמת להפרעות רבות בגוף והיא הבסיס לשינויים דלקתיים כרוניים בגוף, לעלייה בלחץ הדם, לעלייה ברמות הכולסטרול וכמובן להתפרצות סוכרת. איך זה קשור לאורח החיים שלנו, למה שינוי תזונתי לבדו לא מספיק ומה הקשר לפעילות גופנית?
בשיתוף אסטרהזניקה
מרבית האנשים לא נולדים שמנים, אלא נעשים שמנים. רוב האנשים גם לא נולדים סוכרתיים. העלייה בשכיחות ההשמנה אצל אנשים נצפית שנים רבות לפני האבחנה של מחלת הסוכרת והקשר בין עודף משקל וסוכרת סוג 2 הינו קשר הדוק ורב שנים, אך גם כזה שניתן לשינוי.
למשל, במחקרים שעשינו ראינו שהעלייה בשיעורי השמנת היתר, מקדימה בעשר שנים לערך לעלייה בשיעורי הסוכרת בקרב אנשים בוגרים בני 25 ומעלה.
השמנה גורמת להרבה הפרעות והיא הבסיס לשינויים דלקתיים כרוניים בגוף. להשמנה, וזאת רק רשימה חלקית, קשר ישיר לעלייה בלחץ הדם, לעלייה ברמת הטריגליצרידים וירידה ברמת 'הכולסטרול הטוב', לטרשת עורקים שעלולה להוביל למחלות לב ושבץ, לעלייה בסיכון לסוגי סרטן שונים וכמובן גם להתפרצות סוכרת סוג 2.
קיראו עוד על התמודדות עם מחלת הסוכרת
סוכרת סוג 2 כשלעצמה תמיד מביאה עמה "חברים" כגון, השמנת יתר (כמו זו שעומדת בבסיסה), יתר לחץ דם, והפרעה בהרכב שומני הדם. כל המצבים הללו בין אם התפתחו מסוכרת או התלוו להשמנת יתר מובילים לעליה בסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.
אוכלוסיית ישראל, בדומה לאוכלוסיות במדינות מערביות אחרות, הולכת ומשמינה. במחקרים שערכנו במכון גרטנר ובאמצעות נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נצפית מגמת השמנה בולטת ועלייה מתמדת בשיעורי השמנת היתר החל מגיל 35. כעשור שנים לאחר מכן גם רואים את תוצאותיה בדמות עלייה בשיעור הסוכרת בישראל של אותה אוכלוסייה.
למה אנחנו משמינים - ומהם הגורמים להתפרצות סוכרת?
נהוג היה לחשוב שסוכרת סוג 2 היא נחלת האוכלוסייה המבוגרת. אף על פי שסוכרת סוג 2 מופיעה בעיקר לאחר גיל 40, היא יכולה להתפרץ בכל גיל. הסברה בעבר קשרה בין העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה לבין העלייה בשכיחות הסוכרת, לכאורה, סוג של מחיר שיש לשלם, אך מחקרים ב-3 העשורים האחרונים הראו שבכל העולם וגם בישראל, רואים עליה בשיעורי הסוכרת בכל קבוצת גיל.
הסיבות טמונות באורח החיים שלנו. אורח החיים המודרני והשפעתו על הבריאות שלנו שקול לסדרת מהלומות בזירת אגרוף. השפעת המודרניזציה שינתה כמעט כל רובד של חיינו. החל בעולם התעסוקה, התעשייה, החקלאות, שעות הפנאי, התזונה ועד ההשפעה של התלות היומיומית שלנו בטכנולוגיה.
מכל כיוון שלא נסתכל על כך, לפחות אצל רובנו, אנחנו מוציאים פחות אנרגיה ממה שאנו מכניסים. פחות עבודת כפיים, פחות תזוזה, יותר עבודה מול מחשב ועזרים טכנולוגיים. בעבר, היום יום שלנו היה פיזי ואנרגטי יותר. כיום יש מכשירים שמנקים עבורנו את הבית, אופניים חשמליות שגורמות לנו להתאמץ פחות וטכנולוגיה בלחיצת כפתור שחוסכת לנו זמן ומאמץ.
אז אם המשוואה השתנתה, ואנחנו זזים פחות ומאבדים פחות קלוריות ממה שאנו מכניסים לגוף,היינו צריכים לכאורה לאכול פחות ולהתאים גם את הרגלי התזונה שלנו ל"עולם החדש". אך בפועל, אנחנו אוכלים יותר. בעוד שהמוח האנושי מתוכנת לפצות את האדם על מצבי רעב, הוא אינו מתוכנת למצב של שובע או של עודף אנרגיה. ולכן, אוכלים יותר ממה שצריכים.
אנחנו אוכלים יותר
אנחנו צורכים יותר מזון שאינו בריא לנו. לדוגמא, הצריכה הגבוהה של בשר. משנות ה- 50 במאה הקודמת ועד המאה הנוכחית חלה בישראל עליה בצריכת הבשר לנפש של 200%. בשר מכיליותר שומן רווי, שאינו טוב ללב ויכול לעודד להתפתחות סוכרת.
גם סוגי המזונות השתנו, יש יותר ויותר מזון מתועש, חטיפים, ממתקים ומזונות דחוסי אנרגיה - על כל גרם של מזון יש יותר קלוריות. כתוצאה מכך יותר ויותר אנשים נמצאים במאזן אנרגיה חיובי - כלומר מכניסים לגוף יותר קלוריות ממה ששורפים מדי יום.
אתם תפוח או אגס?
היום כבר ידוע שלא רק השומן כשלעצמו מסוכן, אלא חשוב היכן מצטברת רקמת השומן בגוף. שומן הממוקם במרכז הגוף, מעלה את הסיכון לסוכרת. הצטברותו בד"כ הינה סביב המותניים, והיא מעידה על הצטברות שומן בחלל הבטן ובאברים פנימיים.
השמנת "אגס" (השמנה באגן ובירכיים) מסוכנת פחות מהשמנת "תפוח" (השומן מצטבר במותניים ויוצר גוף הדומה לתפוח) בשל העובדה כי היא קשורה פחות בהצטברות השומןבאיברים פנימיים. עבור אנשים בעלי משקל דומה, אלו שההשמנה שלהם מתאפיינת כהשמנת תפוחנמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת.
אוכלוסיות במצב "יושבני"
כל כך הרבה פעמים קראנו על החשיבות של פעילות גופנית, לפחות 3 פעמים בשבוע ובמצטבר, לפחות שעתיים וחצי לשבוע, ואף על פי כן מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבחן הרגלי פעילות גופנית לאורך מס' שנים, נמצא, שלמרות שישנה עלייה במודעות ובחינוך לאורח חיים בריא דווקא חלה ירידה בשיעורי העוסקים בפעילות גופנית החל מגיל 21.
הסיבה לכך היא שהפכנו ל"אוכלוסייה יושבנית". אנו מבלים המון שעות בישיבה. למעשה, את רוב שעות היממה רובינו מבלים בשכיבה או בישיבה. מול הטלוויזיה, מול המחשב, הסלולר ובשינה. ממחקר שביצענו על מדגם באוכלוסייה מישראל, עולים הנתונים,כי לגבר בישראל יש 16.5 שעות ביממה בממוצע בהן הוא מבלה בישיבה או בשכיבה.
כבר הוכח מחקרית ששעות יושבניות הינן גורם סיכון משמעותי לסוכרת. מה שמדהים, שגם אם עומדים במכסת השעות הרצויה לפעילות גופנית ושאר השעות הן יושבניות, עדיין האדם נמצא בקבוצת סיכון. מה שצריך לעשות, וזאת כבר לא המלצה, אלא הכרח אם אנו רוצים להימנע מבעיות בריאותיות, זה להתחיל לזוז:
לזוז גם במהלך יום העבודה: בארצות סקנדינביה למשל, עמדות המחשב במשרדים מודולריות: אדם יכול לבחור אם לעמוד בעבודה או לשבת.
הרציונל הוא פשוט: אדם עומד יבזבז יותר אנרגיה במהלך היום מאשר אדם שיושב במרבית שעות העבודה, ועל הדרך גם יפחית את כאבי הגב.
למי שיושב ברוב שעות היום, מומלץ על כל 50 דק' של ישיבה לצאת ל 5-10 דקות של סיבוב הליכה, עמידה ושינוי תנוחות. אנחנו חייבים לעזור לעצמינו לזוז יותר וללכת ממקום למקום ברגל.
• לוותר על נסיעה אחת ביום וללכת ברגל או לוותר על עלייה במעלית ולהתיידד עם המדרגות.
שעתיים וחצי לפחות של פעילות גופנית מתונה בשבוע חשובות כדי להפחית את הסיכון למחלות לב.
מניעה, מניעה, מניעה- המועצה הלאומית לסוכרת פועלת להעלאת המודעות לסוכרת ולמניעתה לצד שיפור הטיפול ומניעת הסיבוכים למי שכבר אובחן כסוכרתי. ככל שנאמץ הרגלים טובים מוקדם יותר בחיינו כך יפחת הסיכון לסוכרת והשמנה. ילד פעיל צפוי להיות מבוגר פעיל ועל כן להיות בתנועה חשוב לכל בני המשפחה.
הכותבת היא מנהלת יחידה לאפידמיולוגיה של מחלות לב וכלי דם במכון גרטנר במרכז הרפואי ע"ש שיבא תה"ש וחברת סגל בפקולטה לרפואה באונ' ת"א
לפנייה לכתב/ת 
