שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עיצוב: הדר הלל
    איך תחושת ההחמצה דופקת את הזוגיות שלנו
    "אנחנו חיים בתקופה שמשלבת שפע מבלבל עד כדי שיתוק, ותחושה של זמינות מתעתעת", טוען הפסיכולוג הקליני רועי סמנה. לתומר און הוא מסביר כיצד הפחד להחמיץ מאמלל אותנו משלב הרווקות ועד הנישואים

    בכל פעם שאני מתלבט לאן לצאת ולבסוף בוחר בפאב מסוים, אני לא יכול שלא להרגיש שבחרתי לא נכון ושהמסיבה האמיתית נמצאת בפאב השני. רועי סמנה, פסיכולוג קליני ומרצה, טוען שהתופעה הזאת הרבה יותר נפוצה משנדמה לי, ויש לה אפילו שם: Fear Of Missing Out, או בקיצור: FOMO. אתם יכולים לקרוא לה: "תופעת הפחד להחמיץ".

     

    עוד בנושא:

    10 דברים שהמדע לימד אותנו על דייטים

    הפכים נמשכים? ובכן, איטס קומפליקייטד

    אם רק צד אחד מאושר, אתם בדרך לגירושים

     

    "אנחנו חיים בתקופה שמשלבת שפע שהוא נורא מבלבל, עד כדי שיתוק, ותחושה של זמינות מתעתעת", מסביר סמנה. לדבריו, אם פעם היינו צריכים לחכות שחברים ישדכו לנו מישהי ויעשו לנו טובה, היום בכף ידנו נמצאות אלפי בנות אטרקטיביות או גברים מושכים, ואז יש איזו אשליה שהכול כביכול פשוט וזמין. "אתה לא צריך להתאמץ הרבה ומעבר לפינה מחכה נסיכת חלומותייך ואז מאוד קשה להיכנס לזוגיות יציבה. מתעוררת חמדנות סביב השפע הזה, ואתה מתחיל להיכנס למשחקי הרעב של הדייטינג, רעב שנורא קשה להשביע והוא רק הולך וגובר".

     

    סמנה מאמין שיש לאנשים קושי נורא גדול להתחייב היום. הוא משווה את ההתנהגות שלנו לזו של הצופה הביתי שצופה בסרט שאין לו סבלנות אליו והוא לא מספק אותו באופן מלא ומיידי. אותו צופה יזפזפ לסרט שני ואחר כך לשלישי, ולא יצליח ליהנות או להתרכז באף אחד מהסרטים.

     

    "בעולם היחסים, במקום סרטים אנחנו מחליפים פרטנרים. אנחנו לא מספיק משתהים כדי לחוות חוויה מלאה עם האדם שמולנו ולבחון מה יש לו להציע לי מבחינה אינטלקטואלית או רגשית. חלק מהרשתות החברתיות מדגישות היום בעיקר את הנראות החיצונית למשל. זה כבר לא בהכרח חשוב עד כמה אני נהנה, כמו זה שאני אראה שאני נהנה בתמונה מהחופשה שלי. הדבר הזה מעודד השוואות".

     

    "אני רואה את התמונה של החברה של החבר שלי מצטלמת באילת ועושה דאק פייס בביקיני, ואני אומר לעצמי שאני רוצה בחורה כזו. אני לא יודע שהם רבו כל השבוע ושהיא נרגנת, ואולי זה בכלל לא משנה לי. כל עוד היא מצטלמת טוב ומוציאה את העיניים לי ולשאר החברים בפייסבוק, יכול להיות שזה מספיק וכזאתי אני רוצה".

     

    זאת לא הפרעה מוצדקת? הרי אף אחד לא רוצה "לפספס" חלילה.

    "הקושי שמאפיין את אלו שאני מכנה ה'פומו-סאפיינס', הוא לקבל את זה שהחמצה היא חלק בלתי נמנע מהחיים שלנו. ברגע שאנחנו בוחרים במשהו אחד, אנחנו בהכרח גם מוותרים על משהו אחר. אנחנו צריכים להפסיק להתאבל על אובדן המושלם ולקבל את זה שהמציאות חלקית, שיש בה פגמים. לפעמים הפגמים גדולים מדי והקשר לא טוב, ואז נכון יותר להרפות. אבל הרבה פעמים אנשים משחררים מהר מדי. הם לא מוכנים להילחם על קשרים, והם משחררים ברגע שהם מזהים את הפגם הראשון".

     

    הרבה אנשים משחררים כבר כשהם מזהים את הפגם הראשון (shutterstock) (shutterstock)
    הרבה אנשים משחררים כבר כשהם מזהים את הפגם הראשון(shutterstock)

     

    בוא נגיד שהחלטתי כן להילחם, ולשם שינוי הכרתי מישהי שאני אפילו שוקל להתחייב אליה. האם גם במקרה כזה אני עשוי להיתקל ב-FOMO?

    "בהחלט. מה אני פראייר להיכנס מתחת לחופה כשיש כל כך הרבה בחורות יפות/חכמות/מוצלחות בחוץ? מי מבטיח לי שזו הבחירה הכי מוצלחת? אז זהו, שאף אחד לא מבטיח. אנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש, ולזכור שבחירת בת הזוג היא רק החלק הראשון בנישואין. אחר כך מתחילה העבודה הקשה באמת. גראוצ'ו מרקס אמר 'מוסד נישואין זה מוסד נפלא, אבל מי רוצה לחיות במוסד?' כך שהבעיה היא שאנחנו מצפים שלא יהיה לנו קשה, וזה גורם לתסכול, אפתיה וחוסר שביעות רצון. הציפייה הזו דורשת שכל הזמן יהיו לך ריגושים, ואם אין לך, אתה בטוח שאתה מפספס. כן, אתה מפספס כי החיים לא אמורים להיות כל הזמן כיף וגם זוגיות לא".

     

    אבל יש גם חדשות טובות: סמנה הבחין שאנשים שנוטים להיות בררנים, ופסלו בעבר בנות זוג על כל מני שטויות, משנים את עורם מרגע שהם באמת מוכנים לזוגיות. הוא מצטט את אלתרמן שכתב: "ישנן יפות יותר ממנה אך אין יפה כמוה". כלומר, כשבאמת תהיה בשל לזוגיות, האחת כבר תגיע. "כשאתה שם, אתה יכול לשמוח בחלקך. זה שיש עוד הרבה בחורות בחוץ כבר לא מעניין אותך כי מצאת את האחת בשבילך", מסכם סמנה.

     

    מה קורה כשאדם פוגש את ה-FOMO במסגרת חיי הנישואין שלו? האם זה יכול להוביל לבגידות, אולי אפילו לגירושין למרות שהקשר לכאורה תקין?

    "קודם כל, הקשר כנראה לא תקין אם יש בו FOMO. כלומר, זה בסדר אם עולים ספקות, זה חלק מעולם הזוגיות, אבל בזוגיות תקינה אפשר לעבד את הספקות הללו, אפשר לדבר ולעשות עם זה עבודה משותפת. כשהדברים לא מעובדים, זה בהחלט יכול להוביל לבגידות, לגירושין ואנשים יוותרו אפילו על המשפחה שלהם רק כדי שיוכלו לממש את הזכות שלהם לבחור טוב יותר".

     

    אני רק בודק אם יש עוד הזדמנויות בחוץ (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אני רק בודק אם יש עוד הזדמנויות בחוץ(צילום: shutterstock)

     

    "אגב, זה שאנשים מוכנים לפעמים ללכת לגירושין כי הם רוצים לבחור יותר טוב, זה לא בהכרח דבר רע. הרצון להתקדם הלאה הוא מבוסס. החשש הוא שיש מקומות שבהם זה נעשה באופן אימפולסיבי, כשאין באמת בדיקה אמיתית של התחושות האלה, של המקור שלהן, וחבל. אפשר לעשות את זה לבד ואפשר לעשות את זה בנוכחות איש טיפול כלשהו, אבל חשוב לעשות את זה".

     

    "באופן עקרוני, כולנו, כל המבוגרים, ברגע שעברנו את שלב הינקות, עברנו לפי פרויד מעיקרון העונג לעיקרון המציאות", מסביר סמנה. "בעיקרון העונג אני חי בפנטזיה. כל מה שמעניין אותי זה לספק את הרצון שלי ליהנות ולא לסבול. אבל בשלב מאוד מוקדם אני עובר לעיקרון המציאות. אני מבין שאני לא יכול לחיות בפנטזיה ואני צריך לחיות על בסיס מציאותי. אלא שהתרבות הזו של ה-FOMO מאתגרת את האחיזה שלנו בעיקרון המציאות, ואנחנו שוקעים בפנטזיות בסגנון דיסני על האחד ועל האחת שיספקו את כל הצרכים שלנו, ויכול להיות שאפילו לא נצטרך לבקש במילים, הם פשוט יקראו את המחשבות שלנו. זה נורא נורא רומנטי אבל זה בעיקר מוביל לתסכול, כי זה לא מחובר למציאות".

     

    "חשוב לבחון מניין אותו FOMO מגיע". רועי סמנה (צילום: אוסף פרטי) (צילום: אוסף פרטי)
    "חשוב לבחון מניין אותו FOMO מגיע". רועי סמנה(צילום: אוסף פרטי)

     

    איך מתמודדים עם תחושת ההחמצה שמשתהה בתוכנו אחרי שנים בתוך מערכת יחסים?

    "החמצה היא אינהרנטית, ובתוך מערכת יחסים היא הרבה פעמים תהיה קשורה להחמצות אחרות בחיים. נניח הילדים גדלו קצת, אולי עזבו את הבית, ואני מוצא את עצמי באמצע החיים, ואני אומר רגע, אבל אני בעצם רציתי להיות רופא, ורציתי לגור בכפר? התחושה הזו של ההחמצה קשורה בשאיפות שלא הגשמנו, בתחושת הזמן שהולך ואוזל. מלווה אותנו רוח הרפאים של הפוטנציאל שלנו והיא רודפת אותנו. יש כל הזמן את החיים האלה שלא חיינו, ואנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו תחת הצל שלהם. זה שלב כזה בחיים שאתה לא מרוצה מכל מני אספקטים וגם הזוגיות נכנסת לתמונה הזאת, זה חלק מאיזשהו מכלול".

     

    ואיך מתמודדים עם תחושת ההחמצה המתעוררת בקרבנו בתחילתה של מערכת יחסים, ומסרבת להיעלם?

    "יש אנליטיקאי בשם פיליפס שאומר שיש שלושה תסכולים שמופיעים בסדר עוקב בהקשר לזוגיות מציאותית, להבדיל מזוגיות פנטזיונרית. ברגע שאני רווק, יש לי תסכול כי אני רוצה קשר. אחרי זה מגיע תסכול כי אני מגלה שהפנטזיה לא מספקת. ואז כבר הגענו למערכת היחסים. מצאנו את בן או בת הזוג, ואז התסכול נובע מתוך המימוש שלא תואם את הפנטזיה. אנחנו מתפכחים. בן הזוג שלנו, שבפגישות הראשונות נראה לנו כבנם של האלים, מתגלה כבן-אנוש. המציאות רחוקה מהלזכיר רומן רומנטי".

     

    "במצבים קיצוניים יש הפרעת R-OCD, שזו הבת דודה של ה-OCD המוכרת, שזה התעסקות אובססיבית כפייתית ביחסים. אנשים שכל הזמן שואלים את עצמם: אני צריך להיות בזוגיות הזו? אני לא צריך להיות בזוגיות הזו? אוהב? לא אוהב? וגם יש להם התנהגויות כפייתיות סביב זה: הם יכולים למשל לפלרטט עם אחרים כדי להשוות את המשיכה אליהם ביחס למשיכה שהם חשים אל בן הזוג שלהם, הם יכולים לאכול את הראש לבן הזוג בשאלות לגבי הקשר ולהציק עם דיבור בלתי פוסק על יחסינו לאן".

     

    נשמע פרנואידי קצת.

    "אני מוכרח להגיד שזה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך. כלומר, זה שאתה אובססיבי לגבי היחסים לא אומר שהם לא באמת בעייתיים. אבל רצוי שבמצב כזה תשאל את עצמך כמה פעמים זה קרה לך בזוגיות, והאם אתה בכלל יודע מה אתה רוצה מבת זוג, ואולי השאלה הכי מסובכת – האם הציפיות שלך ריאליות? כי אני רוצה שהיא תהיה יפה כמו בר רפאלי וחכמה כמו מארי קירי, אבל אני משום מה לא מצליח למצוא כאלו, ואז כשאני מוצא הן לא רוצות אותי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים