שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זיכרון סלקטיבי: מי צריך שלושה ימי שואה?
    כ"ז בניסן? 27 בינואר? י' בטבת? בתוך ארבעה חודשים מתייחד העם היהודי בשלושה מועדים רשמיים שונים עם זכר ששת המיליונים. נפוליאון קבע ש"שכל ללא זיכרון הוא כמו מבצר בלי חיילים". יצחק טסלר מסתייג: עודף ימי זיכרון לא מעמיק אותו. וכנראה שלהפך
    חודש וקצת אחרי שהציבור הדתי התייחד עם זכרם של ששת המיליונים בצום עשרה בטבת, "יום הקדיש הכללי", מציין העולם היום (ד') את יום השואה הבינלאומי. מעבר לפינה, ממש אחרי פסח, מחכה לנו יום השואה והגבורה "שלנו", האמיתי. והרי לכם דוגמה חיה, מביכה למדיי, לחוסר הסנכרון בין לוח השנה הישראלי ללוח היהודי.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    מבולבלים? גם אנחנו. נפתח, אם כן, בשיעור קצר בהיסטוריה.

     

    לאחר הקמת המדינה, הוחלט לייחד בלוח השנה הלאומי יום זיכרון לזכר חללי השואה. התאריך שהוצע הוא ערב פסח, היום בו פרץ מרד גטו ורשה, אך מאחר שמדובר בערב חג, הרבנים התנגדו, וכמעין פשרה נקבע שיום הזיכרון יחול בכ״ז ניסן - אחרי חופשת פסח, לפני ימי הזיכרון (לחללי צה״ל) והעצמאות.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

    גם הסבתא המרוקאית שלי היא ניצולת שואה

    יהודי צרפת: דתיים יותר, בטוחים פחות

    לראשונה מאז השואה: בגרות בהלכה לתלמידי תיכון בגרמניה

     

    יום השואה אולי הוזז על פי דרישת הדתיים, אבל את הרבנות הראשית זה לא עניין. הרבנים לא אהבו את התאריך, בטענה שאסור להתענות בחודש ניסן, ופסקו: היום העשירי בחודש טבת, שבו מציינים את תחילת המצור על בית המקדש הראשון, יכונה גם ״יום הקדיש הכללי״ (ובעברית מדוברת - יום השואה הדתי), ובו נתייחד עם זכר הנספים. אגב, גם בקרב הדוסים זוכה היום הזה להתייחסות מינורית בלבד – אבל מי סופר.

     

    עם השנים נוסף יום זיכרון נוסף, 27 בינואר, התאריך בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום. לפני עשר שנים, ב-2006, החליט האו״ם פה אחד כי תאריך זה יצוין רשמית כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. התוצאה: מצב אבסורדי בו יש בישראל שלושה ימי שואה.

     

    כל יום הוא יום שואה

    הנה הצעה פשוטה: יש לבטל את יום השואה והגבורה בכ"ז בניסן ולאחד אותו עם 27 בינואר או י' בטבת. הציבוריות הישראלית חייבת להתנהל בצורה הגיונית, ולכן יום השואה הלאומי חייב להתאים את עצמו לתאריך העולמי.

     

    רוצים לטעון שזיכרון השואה לא מספיק חשוב בעיניי? כאן המקום להבהיר: שמי הפרטי הוא יצחק, על שם דודה של אמי, שעקבותיו אבדו במלחמה. סבי מצד אבא איבד בה את רעייתו מרים, בתו לנה ובנו ליפא מנדל. רשימת ההוכחות שקושרות אותי לזוועות אירופה משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת עוד ארוכה. אפשר להסתפק בכך שמבחינת רבים מבני משפחתי כל יום היה יום שואה – כך במשך שנים.

     

    מחפשים סיבה נוספת לביטול כ"ז בניסן? הוא נופל תמיד על החזרה מחופשת פסח ולפני יום העצמאות, ולכן מערכת החינוך לא מצליחה להכיל וללמד כראוי את הנושא (כמו גם את תשעה באב שחל בחופש הגדול, וגם אותו לא מכירים כמו שצריך תלמידי החינוך הממלכתי).

     

    צריך יהיה להציע גם לרבנות הראשית להעביר את ״יום הקדיש הכללי״ מעשרה בטבת לינואר, אבל אם הרבנים שוב יגלו סממני מרדנות, זה לא נורא. כאמור, גם כיום מתעלמים דתיים רבים מתאריך זה, וצמים בו רק לזכר החורבן.

     

    "שכל ללא זיכרון, הוא כמו מבצר בלי חיילים", אמר פעם נפוליאון – וצדק. אבל עודף ימי זיכרון לא מעמיק את זיכרון שואה. אולי אפילו להפך.

     

  1. לכל הטורים של יצחק טסלר
  2.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים