עוד סכנה למשרה שלכן: אפלייה בשל מראה
התביעה של איילת זורר צריכה להדליק נורה אדומה אצל כל עובדת ישראלית שמתקרבת לגיל 40. בנציבות שוויון הזדמנויות מזהירים מפני תופעת הלוּקיזם - אפלייה במקומות עבודה על רקע מראה, שהולכת יד ביד עם אפליה על רקע גיל. כ-11% מהפניות לנציבות בשנה שעברה - על בסיס אפליה על רקע גיל
לא אירוע מקרי - אלא תופעה: הבוקר (ב') נודע כי הדוגמנית והשחקנית איילת זורר תבעה את חברת גולברי בעקבות החלטת החברה להפסיק את ההתקשרות מולה כפרזנטורית, בטענה כי "המראה החיצוני שלה השתנה לרעה". אבל אפליה בעבודה על רקע גיל ואף על רקע מראה חיצוני - הן רעות חולות המוכרות לצערנו היטב בשוק העבודה בכלל, ולא רק בעולם השואו-ביזנס.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
"לוּקיזם היא הגדרה לאפלייה במקומות עבודה על רקע מראה", מסבירה הנציבה האזורית של מחוז תל אביב בנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה, עו"ד שירי לב רן לביא. "כרגע מדובר במילה שנמצאת בשימוש בעיקר באקדמיה ושאינה קיימת כעילת אפליה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אבל בג"ץ קבע שהרשימה המפורטת בחוק אינה סגורה ואם נקבל פנייה שעניינה אפליה על רקע מראה - בהחלט ייתכן שנתבע בגינה".
אפליה על רקע מראה, גיל או מגדר?
התביעה של זורר מעוררת מחלוקות, אבל נדמה כי ניתן לטעון לאפליה על רקע גיל ומראה. עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה, מזכיר כי בית המשפט כבר הכיר בעבר בעילת אפליה על רקע מראה חיצוני - בבג"ץ רקנט מסוף שנות ה-90 שעסק בתביעה של דיילי אוויר שפוטרו מאל-על. "בחברה לא הסכימו שדיילים ימשיכו לעבוד אחרי גיל 60 והשתמע כי זה קשור להופעה חיצונית", הוא מספר.
"בפסק הדין צוין, כי 'אל על טוענת כי דיילי האוויר הם חלון הראווה שלה כלפי הנוסעים במטוס ולכן היא מעדיפה מתוך שיקולים עסקיים הופעה צעירה של דיילי אוויר'", הוא מצטט. "כפי שנפסק, דרישה למראה צעיר יכולה להתקבל רק אם היא רלוונטית לצורך ביצוע התפקיד, אך במקרה זה אי אפשר היה לראות בכך דרישה רלוונטית. יש הבדל בין הופעה נאה להופעה צעירה ושאיפה להופעה צעירה אינה סיבה להבדיל בין עובד לעובד".
לצד זאת לפידור מדגים פסק דין אחר שעסק בפיטורים על רקע מראה חיצוני ובו נפסק דווקא לרעת העובד. מדובר בפס"ד גבאי נ' פינות קפה, בו נטען כי מלצד שהועסק ברשת בתי קפה פוטר בשל סירובו לכסות בשרוולים ארוכים קעקועים שעיטרו את גופו. במקרה זה התביעה נדחתה ונפסק, כי דרישת התובעת אינה מהווה אפליה אסורה על רקע מראה חיצוני. "במקרה זה נקבע, כי זכותו של המעסיק לקבוע קוד לבוש", מסביר לפידור.
"בסופו של יום צריך לבדוק האם הדרישה למראה חיצוני רלוונטית לתפקיד", הוא מוסיף. "במקרה של זורר - חברת גלוברי עשויה לטעון למשל שהגיל של הדוגמנית או הופעתה רלוונטיים לפרסום שלה - אך עליה גם להוכיח זאת. כך למשל, אם החברה פונה רק לגילאי 16-24, היא יכולה לנסות להוכיח שדוגמנית בת 46 לא מכוונת לקהל המטרה שלהם ושזה עלול לפגוע בעסק, אבל אם קהל היעד הוא גילאים מבוגרים יותר - אין סיבה שלא תעסיק דוגמנית בגילאים הללו".
עו"ד נחום פינברג, מומחה לדיני עבודה, סבור כי השאלה אם הפיטורים היו כדין - תלויה בחוזה שנחתם בין הצדדים. "במקרה הזה יש שתי טענות, שזורר פוטרה מכיוון שהיא כבר לא מספיק יפה ושהיה חוזה לשנתיים", הוא מסביר. "במקרה שהיה חוזה לתקופה קצובה, אי אפשר להפסיק אותו ללא סיבות ענייניות. זה שהיא אולי איבדה מעט מיופיה לא נראה רלוונטי כי מי שעשה את החוזה אמור היה לקחת את זה בחשבון. עם זאת, אם החוזה היה ללא מועד סיום - הפסקת ההתקשרות עשויה להיות לגיטימית. במקרה זה היופי רלוונטי לתפקיד, כי מצלמים אותה לתקשורת, לטלוויזה ולפרסומות".
בכל מקרה - מבהיר פינברג - החברה צפויה לנסות להוכיח קשר רלווונטי בין הסיבות שבגללן זורר נבחרה לתפקיד לבין אלו שבגללן פוטרה. "בפס"ד ברנט החליטו שנראות לא יכולה לשחק תפקיד בעבודה של דיילות, אבל בדוגמנות יופי, להבדיל - היופי הוא רלווטני חלק מתנאי הקבלה לתפקיד".
"לו היתה גבר - דברים היו נראים אחרת"
לב רן סבורה לעומת זאת, כי פה בדיוק נעוץ שורש הבעיה. "הסיטואציה שבה עובדת מגישה את מועמדותה, לא זהה לזו שמפטרים אותה", היא מחדדת. "ככל שזורר באמת היתה הפרזנטורית - ועם הגיעה לאמצע שנות ה-40 נוסף לה עוד קמט בזווית העין - יש פה בהחלט בעיה, כי הגיל היה שיקול בהחלטה לסיים את העסקתה וצריך לראות אם השיקול הזה מוצדק או לא.
"אני מסכימה עם הגישה לפיה למעסיק יש את הזכות לקבוע אם עובד מתאים לתפקיד או לא - אבל עד הנקודה שאני מגדירה כקו אדום", היא מוסיפה. "פה נגעו בקו האדום הזה, שעושה סטריאוטיפיזציה שגויה לכך שנשים מעל גיל 45 לא יכולות לעבוד כדוגמניות, מי קבע?".
לעמדתה של לב רן לביא - מדובר פחות באפליה על רקע נראות או גיל - ויותר על רקע מגדר. "סביר להניח שלו זורר היתה גבר ולא אישה, דברים היו נראים אחרת", היא אומרת. "דוגמן בגילה לא היה מקבל את אותו היחס. יש תפיסה חברתית שנשים שעברו רף הזוי של גיל הופכות ללא אטרקטיביות וללא רלוונטיות, בניגוד לתפיסה החברתית של גברים שמשתבחים עם הזמן.
"ההתבגרות של גברים משליכה על הניסיון שלהם", היא מוסיפה. "אנשים מרגישים שהם יכולים לסמוך על גבר עם שיער לבן, בעוד שאישה עם שיער לבן זו בעיה. אמנם בשורה התחתונה, העולם שייך לצעירים גם לגבי גברים וגם לגבי נשים - אבל גברים מבוגרים מקבלים נקודות זכות שנשים מבוגרות לא מקבלות, הן ישר נחשבות למי שעברו את זמנן. כלומר יש פה עניין של גיל, אבל בעיקר של מגדר".
בני 40? אתם כבר נחשבים למבוגרים
מסקר שערכה הנציבות לפני כשנתיים כדי לבחון תחושות של אפליה בקרב עובדים ומעסיקים, עלה כי בקרב שתי הקבוצות יש הסכמה גורפת לפיה הקבוצה שסובלת הכי הרבה מאפליה היא עובדים מבוגרים. אבל אם חשבתם כי הכוונה היא למי שנמצא באזור גיל הפרישה - טעות בידיכם. "צריך להבין על מי בכלל מדובר כשאנחנו אומרים עובדים מבוגרים", אומרת לב רן לביא.
"לא מדובר באזרחים ותיקים. הכוונה היא לאנשים בני 45 פלוס, כפי שמגדירים משרד הכלכלה והלמ"ס. צריך גם לקחת בחשבון שבעולמות ההיי-טק - עובדים נחשבים למבוגרים כבר מגיל 40 פלוס - מה שמחליש מן הסתם את סיכויי הקבלה שלהם לתפקידים ומשפיע על התפיסה כלפי הרלוונטיות שלהם במקום העבודה".
מבחינת היקף התלונות שמתקבלות בנציבות - אשתקד התקבלו כ-80 פניות בדבר אפליה על רקע גיל, שהיוו כ-11% מכלל הפניות. "רוב הפניות עוסקות בקבלה לעבודה, אבל יש גם פניות שעוסקות בסיום העסקה, בעיקר במקומות שיש הסכמי הבראה וצמצומים", היא מסבירה. "פעמים רבות יש מעין הסכמה, לפיה בוועד אומרים "קודם ניפטר מהזקנים", גם כשמדובר באנשים כבני 50".
בנציבות שותפים כיום ללא מעט תיקים בנושאים אלו. "כשאנחנו מקבלים תלונות בנושא, אנחנו מבקשים קודם כל לקבל את הנתונים לגבי המפוטרים במסגרת ההסכם, כדי לראות אם יש הטיה לרעת המבוגרים. יש מקרים שזה בסדר לשים אותם בעדיפות לפיטורים, למשל אם התנאים שלהם מובטחים והם מקבלים אחוזי פנסיה ומענק - אבל לא כברירת מחדל".
בין התיקים הבולטים בהם הנציבות לקחה חלק כלול תביעה נגד בנק לאומי, בעקבות פיטורי עובדים שהגיעו לגיל פרישה. "מדובר היה בעובדים שהתקבלו לעבודה בגיל מבוגר", היא מספרת. "בבנק הבטיחו להפריש אותם בגיל 72 אבל לא עמדו בהבטחה. ההסכם הקיבוצי אפשר אמנם את הפיטורים, אבל ביה"ד קבע שהוא לא תקף.
מקרה אחר בו היתה הנציבות מעורבת היה בפס"ד שמחה בוסי נגד אגודת ישראל. "אגודת ישראל ביצעה פיטורי צמצום וקודם כל פיטרה את הגננות מעל גיל 50", היא מספרת. "ביה"ד קבע שיש מתאם בין ותק לגיל וכשקבעו שיפוטרו עובדות מעל ותק מסוים - רצו למעשה להסוות את האפליה".
בעולם השאו-ביזנס - שכל כולו נמדד לפי אמות מידה חיצוניות - המצב קצת מורכב יותר, אבל לב רן לביא לא חוששת ממצב שבו כל דוגמן או דוגמנית יוכלו לטעון לאפליה. "כדי לטעון זאת, יש להדגים מדוע הטענה רלוונטית בתוך מכלול השיקולים", היא מסבירה. "בשורה התחתונה - כל מקרה נבחן לפי מהות התפקיד והדרישות שלו. אפשר להגיד שהחברה קובעת, אבל אני נוטה לחשוב שמי שעובד בה מגדיר מה נתפס כיפה, אסתטי ו"נכון". התעשיה הזו עובדת ככה, כי כך החלטנו. באותה המידה אפשר היה לקחת אחריות על מה שראוי ולשנות את המצב. הגיע הזמן לשנות את התפיסות הללו ולקבל החלטות אחראיות, ערכיות וחברתיות".
לפנייה לכתב/ת 
