שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    עיריית י-ם עצמה עיניים – וחוב הארנונה בוטל

    יותר מעשור עבר מאז נסגרה חברת אלומיניום שפעלה מנכס בעיר וצברה חוב של כ-109 אלף שקל. כשהעירייה ביקשה את הכסף, ביהמ"ש דחה אותה

    בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה על חוב ארנונה של יותר מ-100 אלף שקל, שהגישה עיריית ירושלים נגד הבעלים לשעבר של חברת אלומיניום שפעלה בעיר עד אמצע העשור הקודם. נקבע שהעירייה חיכתה זמן רב מדי אחרי סגירת החברה, ולכן חלה התיישנות על החוב.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    ביום האחרון של 2013 הגישה העירייה תביעה לתשלום חוב ארנונה של 108,664 שקל נגד בעלי חברת "אורנג' י"מ תעשיות אלומיניום" ששכרה נכס בעיר. לטענת העירייה, היא ניסתה לגבות את החוב במשך שנים, אך התביעות והליכי ההוצאה לפועל לא הניבו דבר כיוון שלחברה כבר לא היו נכסים.

     

    משכך, היא פעלה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההסדרים, המאפשר לגבות חוב ארנונה של חברה פרטית מבעלי החברה עצמם, בהתאם לתנאים מסוימים שמנויים בפקודת מס הכנסה. לאחר שהעירייה לא הצליחה לאתר אחד מבעלי החברה, המשיכה התביעה להתנהל רק נגד הבעלים השני.

     

    הבעלים טען מנגד שהתביעה התיישנה מזמן שכן, החברה סיימה את פעילותה ב-2004, ואף שהעירייה ידעה על כך, היא בחרה לנהל הליכים נגד "אורנג' תעשיות אלומיניום" במקום נגד בעליה.

     

    העירייה טענה בתגובה שלפי הנתונים שלה החברה פעלה עד 2008 – שכן רק אז התקבלה הודעה על החלפת מחזיק בנכס. משכך, בהתאם לתנאי הפקודה, עילת התביעה נגד הבעלים נולדה בשנה זו, ולפי נקודת זמן זו גם יש לחשב את מועד ההתיישנות.

     

    בזבוז משאבי ציבור

    אלא שהשופטת תמר בר אשר צבן הסכימה עם הנתבע שהעירייה ידעה על מצב החברה הרבה קודם לכן, בעת ניהול הליכי ההוצאה לפועל נגדה. לעמדתה, המועד שבו נולדה העילה שאפשרה לעירייה לתבוע את בעלי החברה אישית התגבשה לכל המאוחר ב-2005. מעבר לכך, העירייה לא הוכיחה במסמכים רשמיים שהמועד שבו החברה עזבה את הנכס היה ב-2008, וייתכן שעזבה הרבה קודם לכן.

     

    מי שמחויב לשלוח הודעה על הפסקת החזקה בנכס הוא המחזיק, כלומר החברה, ולכאורה עד למועד ההודעה היא חייבת לשלם את הארנונה, אולם השופטת סברה שתפיסה נוקשה זו לא חלה במקרה שהממונה על גביית הארנונה ידע על השינוי במחזיקים גם בלי הודעה אקטיבית – כפי שאירע במקרה זה.

     

    השופטת ציינה שגם לאחר כישלון הליכי ההוצאה לפועל, המשיכה העירייה לנסות לגבות את החוב דווקא מהחברה – התנהלות תמוהה ביותר שבזבזה משאבי ציבור רבים לחינם. משמעות הדברים, נקבע, היא שהתביעה התיישנה ב-2012.

     

    "במצב שבו העירייה נוקטת הליכי סרק שאינם מעלים דבר, אך אינה טורחת לבדוק על שום מה לא העלו אותם הליכי סרק דבר, הרי שהיא בבחינת מי שעצם את עיניו ולא בבחינת מי שלא ידע כי החברה אינה קיימת עוד", סיכמה השופטת ודחתה את התביעה של העירייה, שחויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובעת: עו"ד עידו גרינבוים
    • ב"כ הנתבע: עו"ד משה חן
    • עו"ד ושמאי חיים רינגבירץ עוסק במיסוי עירוני ובמיסוי נדל"ן
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים